כיצד באים ילדים לעולם?
או : איברי הרבייה, תהליך ההפריה והשבועות הראשונים בחיי העובר.
מאת: בת-שבע גרנות
פתח דבר:
כמובן שתהליך היווצרותו של אדם הוא תהליך מורכב ומסובך ביותר ואני לא מתיימרת להיכנס לעובי הקורה מכל הפנים הקשורות לעניין.
התיאורים וההסברים במאמר זה מבוססים על מידע מספרים רבים אך מצומצמים מפאת קוצר היריעה.
המשמעות של תחילתו של אדם היא הרבה יותר מטכנית בעיני, אך פה אתמקד בעיקר בצד הטכני של העניין ואתעלם מהצד הרגשי והנפשי.
בכדי לתאר את תהליך יצירתו של אדם חדש אני חושבת שכדאי להתחיל הרבה קודם.
אתחיל בהסבר קצר על איברי הרבייה הנשיים והגבריים ואתמקד באופן התפקוד שלהם הנחוץ בכדי ליצור חיים חדשים.
לאחר ההסבר הקצר נתמקד במתרחש בגופה של האישה מרגע ההפריה והיווצרותו של העובר (בצורתו הראשונית) ועד היות העובר בן מספר שבועות ובעל דמות הקרבה והולכת לדמותו הסופית כבן אנוש.
איבר הרבייה הזכרי (המכונה להלן “פין”)
מורכב משלושה חלקים עיקריים: עטרה, גוף הפין, ושק האשכים.
בתוך שק האשכים מונחים שני איברים דמויי ביצים-הלוא הם האשכים עצמם.
באשכים של הגבר נוצרים תאי הזרע שלו.
כאשר הגבר מגורה מינית רקמות ספוגיות בפין מתמלאות דם ואז הפין מזדקף ומתקשה, וכך הוא יכול לחדור אל הנרתיק של האישה במהלך קיום יחסי מין ואגינליים.
כאשר הגבר מגיע לפורקן הוא פולט זרע. הפליטה מתרחשת כאשר השרירים בפין מתכווצים, הזרע נשאב מתוך האשכים אל צינור השופכה הנמצא במרכז הפין, ומותז החוצה במהירות מאד גבוהה דרך פתח השופכה הנמצא בעטרה.
מהירות הפליטה היא הכרחית להישרדותו של הזרע כי ככל שתהיה לו נקודת מוצא חזקה ומהירה יותר, סיכוייו להגיע עד לביצית ולהפרותה, גבוהים יותר.
כעת נעבור לסקירת איברי המין הנשיים כי מכאן ואילך מתרחש כל תהליך ההפריה וההריון בגופה של האישה.
כדי לדבר על איברי המין הפנימיים בהם מתמקד ההריון (איברי הרבייה) נתחיל ונקדים בסקירה קצרה של האיברים החיצוניים המובילים פנימה לאיברי הרבייה.
הפות הנשי מורכב משפתיים חיצוניות שהן בשרניות יותר, ושפתיים פנימיות. השפתיים הפנימיות מסתירות בתוכן שלוש נקודות חשובות: הדגדגן, פתח השופכה ופתח הנרתיק.
הדגדגן ממוקם בנקודת המפגש העליונה של השפתיים הפנימיות. מתחתיו נמצא פתח השופכה ומתחתיו פתח הנרתיק. פתח הנרתיק מוביל אותנו פנימה, אל מסתרי איברי הרבייה של האישה.
הנרתיק הוא איבר גמיש, דמוי שפורפרת שאורכו הממוצע כ-8 סנטימטרים ורוב הזמן הוא נראה כבלון שהוצא ממנו האוויר כאשר דפנותיו נוגעות זו בזו.
הנרתיק משתנה בהתאם לצורך, למשל: בעת קיום יחסי מין הוא מתרחב כדי להכיל את האיבר הגברי ובעת הלידה הוא מתרחב ומתגמש כדי שראשו וגופו של התינוק יוכלו לעבור בתוכו.
בתוך הנרתיק, בחלקו העליון, נמצא צוואר הרחם, מעיין כפתור קטן וקשה, עם חור באמצע המוביל לתוך הרחם. הרחם הוא איבר בגודל של כ-8 סנטימטרים, דמוי אגס, חלול ושרירי, היכול להתמתח ולתפוח כדי להכיל בתוכו את העובר בעת הריון ולשוב ולהתכווץ במהירות מדהימה מיד אחרי צאתו של העובר.
מדי חודש בחודשו מתעבה רירית הרחם המרפדת את דפנותיו באופן קבוע, ומתמלאת בדם כדי להכין את עצמה לקליטה של ביצית מופרית.
משני צידיו של הרחם יוצאות החצוצרות שהם איבר שרירי מוארך, דמוי אטרייה שמרופד מבפנים בשערות עדינות (המכונות “ריסים”).
התכווצות והרפיה של השריר הזה גורם לתנועה קלה של הריסים ובעצם אחראי להוביל את הביצית מן השחלות אל הרחם. השחלות, שני שקים קטנים המחוברים אל קצותיהן של כל אחת מהחצוצרות, מכילות את כל הביציות של האישה.
למעשה-בניגוד לגבר שמייצר את הזרעים שבגופו במהלך החיים, אצל האישה ישנו מאגר של ביציות הנוצרות בשחלות עוד בהיותה ברחם אמה, מאגר של כחצי מליון ביציות אשר ישמש אותה במשך כל שנות הפוריות.
כדי ליצור הריון הגוף של האישה מתחיל בתהליך של ביוץ אחת לחודש. הביוץ הוא בעצם הבשלה של ביצית (בדרך כלל מדובר בביצית אחת אבל לעיתים יש גם הבשלה של יותר) שמשתחררת מתוך הכיס הקטן שבו היא נמצאת (המכונה “זקיק”) ונשאבת לתוך החצוצרה.
אחרי יציאתה של הביצית מן הזקיק הוא מצהיב (להלן “הגופיף הצהוב”) ומפריש פרוגסטרון-הורמון המגרה את רירית הרחם להתעבות גדולה יותר וליצירת חומרים מזינים למקרה שהביצית תופרה ותזדקק למצע הרחם בכדי להשתרש בה ליצירת הריון.
ימי הפוריות של האישה הם הימים שבהם היא יכולה להיכנס להריון.
בדרך כלל מדובר בימים של הביוץ, בטווח של יומיים לפני ויום אחד אחרי (מכיוון שזרעים מסוגלים לשרוד בחצוצרה במשך כשלושה ימים לפני מותם, הם יכולים להגיע לשם גם כיומיים לפני הביוץ, וכשהיא משתחררת, להפרות את הביצית.
גם הביצית שורדת תקופה קצרה של עד 24 שעות). הביוץ מתרחש בדיוק 14 יום לפני תחילתו של הוסת כך שהימים הכי פוריים אצל אישה הם הימים ה-12 עד ה-16 לפני הוסת שלה.
לאחר שהגבר פולט את זרעו בנרתיק של האישה, הזרע צריך לעבור דרך צוואר הרחם, משם לרחם ואז דרך החצוצרה- כדי להגיע אל הביצית הנמצאת בחצוצרה, ולהפרותה.
בעת פליטת זרע יחידה נפלטים בין 150 ל-400 מליון זרעים.
במהלך המעבר עד החצוצרה ישרדו רק כ-200 זרעים מה שמלמד כמה מקשה עליהם גופה של האישה את המעבר. מטרת המנגנונים המקשים על מעבר הזרעים לכיוון הביצית היא ליצור הגנה מקסימאלית כדי שרק הזרעים החזקים והמובחרים יצליחו להגיע עד הביצית, ולהפרותה.
תוך שעה בערך מגיעים אותם 200 יחידי סגולה אל הביצית אך גם כאשר מגיעים הזרעים לביצית לא תם המרוץ.
כולם מתדפקים על דפנות הביצית בניסיון לחדור שכבת הגנה חזקה, המכונה “המעטפת השקופה”, העוטפת אותה. ברגע שאחד הזרעים מצליח לחדור את שכבת ההגנה הזו נאטמת הביצית כליל ונחסמת דרכם של שאר הזרעים.
זו תחילתו של הריון.
כשבועיים מתחילתו של הווסת האחרונה, אחרי שמתרחשת ההפריה, נדחפת הביצית המופרית על ידי הריסים שבחצוצרה, דרך החצוצרה, לחלל הרחם.
בשבוע הזה הביצית הופכת משני תאים לגוש תאים (המכונה “מורולה”) על ידי התחלקות מהירה בתוך מסגרת הביצית המקורית.
כאשר מגיע כדור התאים הזה לחלל הרחם נוצר במרכזו שקע המתמלא בנוזל ומעתה הוא נקרא “בלסטוציסט” (ציסטה ראשונית).
הבלסטוציסט שוהה בחלל הרחם בערך כשלושה ימים כאשר בזמן הזו הוא מנסה להיאחז ולהיתפס באחת מדפנות הרחם אך בעיקר נמצא בחלל הרחם וסופג את החומרים המזינים הנמצאים בו.
בשלב זה הבלסטוציסט משיר את הקרום החיצוני שלו, והוא מוכן להיאחז ברירית הרחם.
עכשיו הוא כבר מכיל כ- 150 תאים, המתחלקים לשתי קבוצות: התאים הפנימיים שייצרו את התינוק, והתאים החיצוניים שייצרו את השליה ואת שק מי השפיר.
מיקום היתפסותו של הבלסטוציסט תקבע את מיקום השליה (קדמית, אחורית, פתח) ובעצם מתחילה היווצרות של ההריון בצורה בה נכיר אותו מעתה והלאה (עובר, שליה, שק מי-שפיר, חבל הטבור וכו’).
בשלב זה הנקרא השתרשות, הבלסטוציסט נתפס על פני רירית הרחם ותאי השליה העתידית מתחילים בייצור של מעין בליטות זעירות הקרויות סיסים.
הסיסים האלה חודרים דרך רירית הרחם אל דופנות כלי הדם שברחם, ובכך נוצר מגע עם זרם הדם של האם, מגע אשר יהפוך בהמשך לשיליה ואשר יזין את העובר במשך כל ההריון ועד הלידה.
אחרי השתרשותו של הבלסטוציסט הוא גדל במהירות והופך מאשכול תאים קטן לעובר קטן בגודל של מילימטר בערך.
אישה עם מחזור של 28 יום תגלה איחור במחזור בערך בזמן הזה ותוכל גם לגלות את עובדת קיומו בבדיקה.
התופעות המקושרות עם הריון אצל נשים רבות (רגישות יתר למאכלים מסויימים, בחילה, חידוד חוש הריח וכו’) יתחילו להופיע כבר בשלב זה של ההריון אצל חלק מהנשים.
בשבוע החמישי יהיה גודלו של העובר כשני מילימטרים (קצב גדילה מדהים המתקיים רק ברחם ולא חוזר בשום שלב אחר בחיים) והוא מתחיל לקבל צורה.
אשכול התאים המתפתח לעובר מתגבר בצורת דיסקית המחולקת לשלוש שכבות. כל שכבה תתפתח לאיברים אחרים בגופו של העובר.
מהשכבה החיצונית תיווצר מערכת העצבים, העור, העיניים והאוזניים. מהשכבה האמצעית יווצרו השרירים, הלב, הכליות, השלד ואיברי המין. מהשכבה הפנימית יווצרו מערכת העיכול, הריאות ושלפוחית השתן.
בשלב זה יש לעובר תחילתה של מערכת העצבים, כלי דם שמחברים אותו אל השליה בעזרת חבל הטבור ולב קטן שמתחיל לפעום.
כשהאשה תגיע לרופא לבדיקה ולאישור ההריון הוא יוכל לאשר לה אותו בכמה דרכים.
ראשית הוא יוכל לראות הכחלה בצוואר הרחם (תוצאה של גודש כלי דם באזור) בבדיקה ואגינאלית.
חוץ מזה, בבדיקה בעזרת מכשיר אולטרה-סאונד אפשר יהיה לראות את שק ההריון עם העובר בתוכו, כאשר רואים את הלב הקטן פועם במרץ.
בשלב זה מתחיל העובר לקבל צורה המתקרבת לצורתו הסופית, האנושית.
גוש התאים השטוח מתמלא ומקבל צורה ארוכה יותר ומסולסלת, כאשר ראשו של העובר, הגדול מאד ביחס לשאר הגוף, מעוקל כלפי הבטן.
עכשיו מתחילים להיראות ניצנים של צורתו העתידית; עיניים, נחיריים, אוזניים ראשוניות, ניצנים ראשוניים של שיניים וגם פה וגפיים. גם ליבו של העובר מחולק כבר ל-4 חדרים.
בסוף השבוע השמיני אורכו של העובר הוא כ-2 ס”מ ומשקלו הוא בערך גרם אחד. עכשיו גודלו הוא בערך פי 10,000 מגודלו של התא המופרה ממנו הוא נוצר רק קצת יותר מ40 יום לפני כן.
מעכשיו כל מה שנותר לעובר המונח במי שפיר, מרופד ומוגן מן העולם החיצון, זה רק לגדול ולהתפתח עד ללידה כי הבסיס האיתן להתפתחותו הפיזית כבר קיים בו ופוטנציאל הגדילה טמון בכל אחד מתאיו.
רוצה לדעת עוד ? הכנסי אל מחשבון הריון ותוכלי לדעת בדיוק באיזה שבוע של ההריון את נמצאת ולגלות מידע על התפתחות העובר שלך במדריך שלנו – שבועות הריון – שכולל מידע מקיף על כל שבוע.