אני בהריון. עם תאומים זהים.

באמת שקשה לי לעכל את זה.

אמנם יש לי בחילות איומות שנמשכות לכל היום (שקרן מי שקרא להן “בחילות בוקר”) ויש לי כל מיני מיחושים ברחם כולל נפיחות וציצים שעולים על גדותיהם וכואבים בטירוף, והגוף מרגיש בהריון.

אבל כמה שאני מנסה לעבד את זה, זה לא נתפס!

העובדה שיש לי שני עוברים קטנים בבטן , זה לא נתפס.

חטפתי איזה וירוס שהשבית אותי בסופשבוע האחרון עם חום וגרון נפוח, וכתוצאה מכך ישבתי לא מעט במיטה ופשוט נחתי. למחשבות היה אחלה זמן לצאת ולעשות הרבה רעש ועדיין, לא מצליחה לעכל שיש לי תאומים!!!

ביום חמישי נתקפתי בקצת חרדה לנוכח המציאות החדשה הזו של חיי וגם בעקבות האובדן שחוויתי.

מסתבר שמישהי שחווה הריון אחרי אובדן, לא יכולה לחוות אותו כמו כל אישה רגילה.

אפילו מצאתי פורום כזה בתפוז ופתאום היה לי ברור שאני לא פסיכית, שאני לא היחידה.

שהחרדה הזו היא לא רק נחלתי האישית ושלאור מה שעברתי זה מובן לחלוטין שיהיו לי את התחושות והרגשות האלה שיש לי.

שאני נורא חוששת מבדיקת האולטראסאונד הבאה, שאולי לא יהיה דופק וככה פתאום ההריון הזה יסתיים.

יש את החשש הזה להקשר לעוברים, להריון, מהפחד ששוב זה לא יצליח.

אני מניחה שיש לי את כל הסיבות שבעולם לחשוש עם כל החגיגות הרפואיות שיש לי (APLA + LOPUS) שהן בעייתיות במיוחד במצב של הריון, ושהסיכוי שלי לסיים הריון בשלום ובידיים מלאות אחרי שבוע 30 הוא לא מזהיר, משהו כמו 50% אחרי שעוברים בשלום את השליש הראשון.

ועדיין.

מפחיד.

ישבתי קצת עם אמא שלי, היא הכינה לי תמציות של פרחי באך, החלטתי שאני משחררת ונותנת לגוף שלי להתמודד יחד עם ההבנה שאין לי שליטה על זה.

ביקשתי סימן שיהיה בסדר.

באותו הערב יצא לי לצפות בתוכנית של אופרה אצל אמא שלי שעסקה במשפחות עם תאומים, שלישיות וכו’.

התארחה שם סלין דיון המדהימה, רגע אחרי לידה של תאומים , והיא שיתפה שהיא עברה כמה וכמה הפלות וניסתה במשך 6 שנים עד שהצליחה להקלט להריון תקין שהסתיים בידיים מלאות ועוד אחרי גיל 40 שזה גם נחשב חתיכת סיכון. אח”כ אירחו משפחה שחוותה אובדן של תאומים רגע אחרי הלידה ועכשיו האישה ילדה שישיה!!!! לא פחות ולא יותר, 6 תינוקות בהריון אחד!

חתיכת סיכון לעומתי.

ופתאום התחלתי לחשוב איזה מדהים הטבע ואיך הוא פועל לטובתנו כשמשהו צריך לקרות.

צריך להניח את הדאגות בצד ולתת לדברים להיות.

הגוף שלי מסוגל להחזיק הריון של 2. אני עוד צעירה, בפורום הורים לתאומים ושלישיות נתקלתי בהמון מקרים של תאומים זהים שאני מניחה שלפחות מחצית מהם מאותה השליה, אז זה אפשרי. נעבור את זה לאט ובזהירות.

נשארו לי עוד 7 חודשים עד שבוע 36. קטן עלי..

בנוסף, חלמתי על סבא שלי. הוא בא אלי בחלום, כאילו בא לבקר. הוא נפטר לפני 15 שנים בערך, ומאז הוא מגיע בעיקר לאמא שלי בחלומות כשהיא זקוקה לפתרון, סימן, או סתם עוברת תקופה קשה, הוא אומר לה שהוא איתה ושהכל יהיה בסדר, והכל באמת מסתדר. הוא בא אליה בחלום לפני שהיא ידעה שהיא בהריון עם אחותי והגיש לה תינוקת. יום אחרי כן יצאה בדיקה חיובית.

אז הוא בא אלי. ודיברתי עם אמא שלי (שחלק מהעבודה שלה זה גם תקשור)  והיא אמרה שזה סימן טוב. שהוא אומר לי שהוא איתי ומשגיח ושיהיה בסדר.

אני מוכנה לקבל את זה. סימנים מספיק ברורים..

לאט לאט, שבוע אחרי שבוע.

כמו שעברתי את השמירה בהריון של יובל.

אז אני נחה, נותנת לגוף מה שהוא צריך, משתדלת לאכול למרות שקשה לי.

היום גיליתי שירדתי 4 קילו בחודש האחרון!!!!

בנות, יש יתרון לבחילות!

אני לא מודאגת מהירידה במשקל כי ההריון הזה התחיל עם 6-7 ק”ג יותר מההריון של יובל, אז גם אם אני אוריד עוד 10 ק”ג, אני עדיין אהיה בעודף. יש לגוף מספיק מצבורים לקחת מהם.

בכלל, עכשיו, היומיים האלה של הוירוס שתקף אותי גרמו לי לשתות ליטרים של תה חמים , מה שעוד יותר עזר להוריד את הנפיחות, בקושי נשארה לי בטן היום בבוקר.. אבל לא נורא, הכל לטובה.

יש לי עוד 7 חודשים לגדול ולתפוח.

מחר אני הולכת לראומטולוג, לראות מה הוא ימליץ לגבי ההריון עם בעיות הקרישיות שלי.

מקודם הגעתי לסוג של ייאוש אחרי שהדקירות של הזריקות התחילו להיות כואבות, כל הבטן שלי נמתחה והעור נהיה רגיש ומרבית האזורים ממש כואבים!

אבל מה לא נעשה בשביל 2 ילדים בריאים וחמודים?

יאללה, עוד 7 חודשים למאנאייק..