שחרור מהפגיה – הביתה! / גלעד

דברים יקרים מגיעים באריזות קטנות

 שחרור מהפגיה

הביתה!

האם מה שאני שומע אכן נכון? האם הרגע לו כה ייחלנו באמת הגיע? זו אכן אינה הזיה וגם לא תעתוע של הדמיון, ארבעה וחצי חודשים ארוכים ומתישים מגיעים לקיצם.

העובדה הזו, והידיעה שסיימנו את פרק הפגיה הארוך כל כך והמתיש עד מאוד, גורמת מצד אחד להתרגש עד דמעות, ומצד שני, עמוק יותר במחשבות, זה גם מאוד מפחיד, ארבעה חודשים שעופרי נמצאת תחת השגחה רפואית קפדנית, מחוברת למוניטור עשרים וארבע שעות ביממה, מוקפת בצוות רופאים ואחיות מיומן ומסור. ועכשיו שמשתחררים הביתה, האחריות, על כל כובד משקלה, עוברת לידינו, ועימה רובצת ההיסטוריה הרפואית הכל כך מסובכת, ועצם המחשבה על כך מפחידה ביותר.

ועכשיו כמה מילים מהלב, לרגל נקודת ציון כה חשובה. עופרי שלנו, הפגית הזעירה, שרדה. היא שרדה בגלל שלושה מרכיבים עיקריים: 1. אלוהים, כנראה שיש בזה משהו אך זה עניין של אמונה. 2. מזל, וזה כבר עניין של מזל. 3. והחשוב מכל, צוות רופאים ואחיות מדהימים במקצועיותם ובמסירותם, וזה כבר משהו שהוא בשליטתנו אך אם לא נגביר את המודעות לכך, זה פשוט לא יהיה. כן, פשוטו כמשמעו.

בסיכומו של פרק כה משמעותי בחיינו, אפשר בהחלט להגדיר את ההישרדות של עופרי והשחרור הביתה ללא חמצן תומך או שאר מריעין בישין, בגדר נס. ואני גם יכול לומר בפה מלא: ניסים אכן מתרחשים, זו לפחות הרגשתי האישית.

בקרוב מאוד נתחיל בתהליך השחרור שהינו כה טריוויאלי ופשוט כאשר הלידה מתרחשת במועד, אך מבחינתנו זה ממש לא ברור מאליו. עוד מעט האחות בפגיה תלביש את עופרי בבגדים מהבית, אני אקשור אותה לראשונה בסלקל, וזו גם תהיה נסיעתה הראשונה אי פעם במכונית.  כמובן שאצלם ואנציח רגעים מרגשים אלו, כי בכל זאת, לא בכל יום משתחררים ממקום שהיה לנו ממש בית שני למשך תקופה כה ארוכה.

ב 26/02/2008 במשקל המכובד ביותר 2.292 קילוגרם, עופרי הקטנה השתחררה הביתה! פרק הפגיה תם ונשלם, אך כמו שכתבתי כבר בעבר, הפגות עדיין לא היתה קרובה להסתיים, נהפוך הוא, אתגרים רבים עוד לפנינו.

נשתמע, גלעד.