זוגיות אחרי לידה – מה באמת קורה שם?

חיכיתם להריון הזה הרבה זמן. סוף סוף ילדת. את מאושרת מהתינוק או התינוקת הקטנים שנוספו למשפחה למרות שהחיים שלך הפכו לעייפות אחת גדולה שלא נגמרת שמהולה בלא מעט קשיים. ופתאום, את מוצאת את עצמך בתקופה לא כל כך זוהרת מבחינת הזוגיות.

בן הזוג שלך השתנה. הוא לא מבין, הוא לא תומך, ואת תוהה מה עשית לא בסדר ואיך זה קרה שיש ביניכם כזה קצר בתקשורת.

אז יש כמה דברים שחשוב לדעת.

קודם כל – כמעט כולם עוברים את זה. למעט אלו שניחנו באינטיליגנציה רגשית גבוהה מהרגיל.

את משתנה. בעקבות הלידה לפחות אחד מכם ישתנה, לרוב האשה,  ואז פתאום בן הזוג מתקשה להכיל את השינוי הזה ואת העובדה שפתאום הוא כבר לא מרכז עולמך, יש מישהו אחר יותר חשוב שתופס בעלות עלינו ובמקרים רבים גם על הציצי שלנו שפתאום הפך למחוץ לתחום לבעל..
אני זוכרת שבתקופה הראשונה אחרי הלידה של הבן שלי, שום דבר לא היה חשוב. רק הילד. לא איך אני נראית, לא איך הבית נראה, הכל סבב סביב הקטנצ’יק. עם כל הכיף היה גם המון קושי.

החיים שלנו, האמהות, משתנים מקצה לקצה.

הבעלים לוקחים במקרה הטוב כמה ימי חופש מהעבודה ועוזרים לנו עם התינוק ואז הם חוזרים לעבודה, ואנחנו נשארות לבד בבית עם התינוק ופתאום את מבינה שצריך להתמודד.
די מהר את מגלה שנורא קשה להתארגן על משהו כי עד שהתינוק אוכל, מחותל ונרדם, את כבר מותשת ואז את נזכרת שלא אכלת ולא שתית כמעט כלום מהבוקר ואת רעבה, ועייפה וצריכה מקלחת, ופיפי, ואת לא יודעת מה לעשות עם עצמך קודם שלא לדבר על הבית שלא יסתדר מעצמו. ואת מוצאת את עצמך לבד. וצריך להתמודד עם הדבר הזה שמצד אחד את מאוהבת בו ומצד שני הוא נורא תובעני וחסר אונים וזקוק לך.

אז נכון שיש תינוקות רגועים יותר ופחות אבל עצם העובדה שמישהו אחר מחליט בשבילך מתי תישני, מתי תקומי, מתי תאכלי, מתי תעשי פיפי , גורם לתסכול רב בקרב נשים, במיוחד לפרפקציוניסטיות שבינינו. ופתאום את פותחת את העיניים ומגלה שכל הבית הפוך ושיש כלים בכיור ופתאום מגיעות שעות אחר הצהריים ואז הערב ואז הבעל חוזר, מוצא אותך בפיג’מה, מתוסכלת וממורמרת, זורקת עליו את הילד ובורחת לנוח כי את זקוקה נואשות לקצת שקט.
והבעל – לא מבין מה עובר עליך.

הרי את ב”חופשת לידה”. ישבת כל היום בבית, את אפילו בפיג’מה, בטח ישנת הרבה!

זה מה שגברים חושבים בד”כ על נשים בחופשת לידה. רובם. במיוחד לאחר לידת הילד הראשון.

הגברים לא מבינים מה באמת עובר עלינו. כמה זה תובעני, שיש ימים עם התקפי גזים שבהם התינוק לא יורד לנו כמעט מהידיים. בהתחלה רובנו לא יודעות עדיין להקנות הרגלי שינה טובים כך שהקטנטנים מתרגלים לישון על הידיים די מהר ואז את מוצאת את עצמך במלכוד בלי יכולת להשתחרר מהתינוק. אז כאן אני רוצה להמליץ על 3 דברים:

1. הספר הכחול של הלוחשת לתינוקות – יש שם טיפים וכלים נפלאים שיעזרו להפוך את החיים שלך לשפויים ורגועים יותר

2. מנשא – באופן הזה התינוק צמוד אליך, נושם אותך, מריח, שומע את הדופק ויש לך פתאום שתי ידיים חופשיות.

3. אם אתם סובלים מגזים, תנסו להחליף תמ”ל, אפילו לעבור לנוטרילון. (אצלנו הוא הפסיק גזים לבנות וגם אצל עוד כמה חברות שלי שעברו בהמלצתי וגילו שאפשר לגדל תינוקות בלי גזים. זה אמיתי!)

תקשורת נכונה :

אז נכון שאת עיפה כי כבר שבוע לא ישנת כמו שצריך, ואז הרבה יותר קל להגרר למקומות של כעס ולהיות פחות סבלנית ולהתפרץ, אבל אני ממליצה לך לבקש עזרה מאמא\שכנה\חברה שיהיו עם התינוק לשעה-שעתיים כדי שתוכלי למלא מצברים ולנוח ובערב לשבת עם בן הזוג על כוס קפה, אפילו לצאת לבית קפה עם יחד עם התינוק (דווקא בחודשיים הראשונים זה הרבה יותר קל כי הם קטנים ורגועים וישנים רוב הזמן והטיול בחוץ מעייף אותם) ולשבת ולדבר. חשוב לא לשמור בבטן.

בן הזוג לא מודע לקשיים שיש לנו בחופשת הלידה. העובדה שפתאום הוא זה שקם כל בוקר והולך לעבודה ואת לא, יוצרת באיזשהו מקום תחושה שרק הוא “מקריב” פה בקשר. הוא רק שוכח שהוא זוכה לאכול ארוחות מסודרות במהלך היום בעבודה, לשתות קפה, לדבר עם אנשים, להנות מזמן לעצמו בנסיעה הלוך וחזור, ואת – עמוסה מהבוקר עד הערב.

אז נוצר פה מרמור ותסכול מצטבר. אני יכולה לשתף שאצלי למשל, בעלי הבין כמה זה קשה להיות לבד בבית עם תינוק כשהילד היה בן חודש ויצאתי לכמה שעות להתאוורר ולשתות קפה עם חברות. כל 20 דקות היה טלפון – “הוא בוכה, מה לעשות?” – ואני – “יופי , תרגיע אותו, או שהוא רעב/עייף/או עשה קקי”. ואז כשחזרתי הוא סיפר לי שהילד היה נודניק ולא רגוע ושהוא “שיגע אותו”. אני חושבת שרק באותו הרגע נפל לו האסימון על מה עובר עלי.

כשהתאומות שלי נולדו, כבר הייתי יותר חכמה. בגיל 3 שבועות יצאתי לערב בנות עם חברות לחגוג יומולדת לחברה. השארתי אותו לבד עם 3 ילדים. הוא למד להתמודד, למרות שקצת ניסה לקטר אבל רק ככה הם מבינים מה זו האינטנסיביות הזו שכרוכה בטיפול בתינוק ואז הם לומדים להעריך.

אחרי מצב כזה, כדאי לשבת ולדבר. למצוא את הזמן.

אז הנה כמה טיפים שכדאי לאמץ שיכולים לשפר בקלות את הזוגיות שלכם:

-השתדלו לפנות לעצמכם פעם בשבוע זמן זוגי. בין אם להליכה משותפת יחד עם התינוק – סיבוב בעגלה בשכונה בשעות הערב, יציאה לבית קפה, למסעדה, אפשר להשאיר את התינוק עם סבתא\חברה\דודה ואם אין אז אפשר לקחת אותו איתכם. סתם סיבוב על חוף הים יכול למלא אתכם באנרגיות ולהרגיע מהטירוף של השבוע האחרון.

-דברו במהלך היום- בין אם שיחה\שתיים כדי סתם להתעדכן מה קורה. גם אם הגבר מאוד עסוק בעבודה, שידאג לפנות כמה דקות בשבילך ולהתעניין.

-שיתוף פעולה – התינוק שנולד הוא של שניכם. כבר נתקלתי בלא מעט מקרים אצל חברות שלי שהבעלים הגדירו מראש שהם לא מקלחים/מחתלים/קמים בלילה. אז זה לא עובד ככה. אצלי לפחות. כבר בילד הראשון, החלטנו על הסדר אחרי כמה ימים שהחל מהשעה 10 בלילה ועד 4 בבוקר – אני זו שקמה. מ-4 בבוקר ועד 8 – הוא זה שקם ומאפשר לי להשלים עוד כמה שעות שינה רצופות. ההסדר הזה המשיך גם כשהילד גדל והוציא שיניים וגם עכשיו כשהתאומות נולדו אלא אם כן שתיהן קמו ביחד אז התעוררנו אליהן ביחד.

-סופי שבוע – אצלנו בסופי השבוע במיוחד בתקופות הראשונות אחרי הלידה, בעלי היה קם עם הילדים בשישי ושבת בבוקר ומאפשר לי לישון עוד שעתיים שלוש עד 10-11. אין לכם מושג כמה השעתיים שלוש הללו יכולות להשפיע על מצב הרוח וההתנהלות שלכם! כמובן שאח”כ פרגנתי לו בחזרה בצהריים.

-לשחרר זו לא מילה גסה – גם בייביסיטר לא. לפעמים זה ממש חובה כדי שיהיה לכם קצת זמן איכות. לא יקרה כלום אם תשאירו את התינוק עם סבתא או בייבי סיטר ותצאו לבד גם כשהתינוק רק בן חודש או חודשיים. לא קורה כלום! גם במהלך היום לפעמים מותר לך לקחת זמן לעצמך ולצאת להתאוורר.

• השתדלי לקום בבוקר, להתלבש ולהתאפר. צאי לטיול עם התינוק. זה ישפר לך את ההרגשה ויגרום לך להרגיש טוב יותר עם עצמך. כן, שימי גם חזיה נורמלית. עושה פלאים!

-אינטימיות – זה שילדת וזה שאת מניקה לא אומר שאסור לכם ליצור אינטימיות. מותר לגעת, לחבק, לנשק, לזכור שבן הזוג הוא עדיין בן הזוג ולא רק האבא של התינוק. הוא גם זקוק ליחס ולתמיכה ולתחושה שהוא עדיין חשוב בחייכן למרות שאתן עסוקות עם תינוק קטן וחמוד.

-אם אתם רואים שקשה מדי, ואתם לא מפסיקים לריב, פנו לייעוץ זוגי. זו לא מילה גסה. לפעמים אדם אובייקטיבי יוכל לתת לכם פרספקטיבה נכונה ולשים את האצבע על הדברים הקטנים שיוצרים את החיכוכים והפגיעה של שני הצדדים וליצור שינוי אמיתי ומהותי שישפר את הזוגיות שלכם.

ותזכרו דבר נוסף, בשנה הראשונה תמיד הכי קשה. גם אחרי הילד השני והשלישי ולפעמים צריך לנשוך קצת שפתיים ולוותר ולא להגרר למלחמות אגו. עם הזמן הכל ישתפר..