חמישה חודשים אחרי לידה שקטה / אמא נגה

                                                                                                   16/6/13

ביום שבו נלקחת ממני האור שבי כבה

הייתי בטוחה שתיוולד בטו׳ בשבט

שתהיה ביכורנו

משהו בי תמיד חלם שאם היית חי זה בטוח היה התאריך שלך

נולדת ללא דופק ביא׳ בשבט, שבוע 37+4.

חמישה חודשים שכל יום בלעדיך הוא נצח,

חמישה חודשים כאילו זה קרה אתמול

עדיין מסרבת להאמין

אני לעולם לא אשכח את שבריר השניה הזה, הרגע הראשון שראיתי אותך ודמיינתי אותך חי

פיך היה פתוח מעט והפנים אלוהים הפנים היפות שלך, הבשרניות האלה עם תווים כל כך ברורים ושיער ארוך מסודר הצידה

וכל מה שרציתי לעשות זה לעטוף אותך באהבה ולפנק אותך

לתת לך מכל הלב את כל האהבה שצברתי בחיי ורק בשבילך!

אבל לצערי זה לא קרה

פיך לא זז

ותווי פנייך לא השתנו

השיער נשאר במקומו

והעיניים לא נפקחו

כמה שחיכיתי לרגע שבו אוכל להניח אותך על חזי, בחיקי

שתוכל להתרפק עלי לאחר שתאכל ממני בפעם הראשונה ונקשר אחד לשני לנצחים

זה לא קרה

ואתה לנצח תהיה בני הבכור, הראשון שלי, המתנה שאלוהים העניק ואז לקח ממנו ללא סיבה ידועה.

אני אוהבת אותך אהבה טהורה

שלך תמיד,

אמא