חצילדת לנוגה ומיה !

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

בלי ששמנו לב, ככה עפה לה חצי שנה.

מיה ונוגה בנות חצי שנה. זה לא נתפס. איך שאני לא הופכת את זה, לא יתכן ששתי האפרוחיות המתוקות האלה שרק לפני שניה וחצי יצאו לי מהבטן בנות חצי שנה!!

לקח שלמדתי מהתקופה עם יובל, לנצור את הרגעים היומיומיים הקטנים הללו, לתעד אותם, לכתוב עליהם, בשבילי. לא בשביל אף אחד אחר. כי אחר כך זה הכי כיף בעולם ברגעים שאני בדאון לשבת ולקרוא ולהזכר או לקרוא מה היה ליובל בתקופה הזו וסתם להשוות ולהזכר מחדש. פשוט כיף.

אז אני משתדלת להיות כאן ועכשיו ברגעים הקסומים האלה, מורידה כרגע הילוך עם המירוץ המטורף של העבודה ומרשה לעצמי להנות מהקטנטנות הללו כל עוד הן איתי בבית. אני יכולה להיות הכי עייפה בעולם או טרודה או עסוקה ואז הן בדיוק מתעוררות משינה, הריח הזה של מאפה מתוק שיצא הרגע מהתנור שנודף מהן פשוט מבטל הכל. עושה ריסטרט. מאפס אותי מחדש וממלא אותי באהבה כל כך גדולה אל המתוקות הללו.

הן אמנם תאומות זהות אבל כבר מהיום הראשון שמנו לב להבדלים באופי שרק הלכו והתעצמו ככל שהן גדלו. למיה אנחנו קוראים עצבן. הילדה דרמה קווין ואנחנו כבר בונים לה עתיד כשחקנית מצליחה. היא מסוגלת להעלות את הצרחות שלה לדציבלים מאוד גבוהים תוך כמה שניות אם חלילה נפל לה המוצץ כשהיא במיטה וצריכה לישון, היא יכולה לבכות עם דמעות ואז אם מתחילים לשיר לה עוגה עוגה היא ישר צוחקת ומתגלגלת ואם היא תופסת את הידיים שלנו היא נעמדת. פשוט שובבה קטנה עם החיוך הממזרי הזה שלה. היא גם סוג של פוד פרוססור. לאחרונה אם במקרה אנחנו מחזיקים אותה כשאנחנו אוכלים, היא עושה נהמות קטנות ומאותת שהיא כאן ושהיא גם רוצה לטעום והיא מאוד אוהבת הכל בערך (אפילו אכלה השבוע חביתה בפיתה ופיצה..)

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

בנוגה יש משהו קצת יותר “אצילי”, יש לה מבט כזה רציני ועמוק ובוגר והיא סקרנית בטירוף ואנחנו כבר מזהים הפרעת קשב קשה. הילדה מתקשה לשבת ולהתרכז במשהו אחד, כל הזמן הדיעה שלה מוסחת למה שלא יהיה, והיא נורא רגישה לגירויים. קשה לה יותר להרדם לפעמים בגלל זה והיא קצת היפראקטיבית. כשאני אומרת קצת אני מתכוונת שהיא רק בת חצי שנה וכבר זוחלת בבית, אם היא רואה את מיה עם משחק כלשהו גם אם היא בקצה השני של המזרן פעילות, היא זוחלת עד אליה ולוקחת לה. תוך שניות היא מתגלגלת לנו מהמזרן לרצפה, מחזירים אותה 20 פעם אבל זה לא עוזר. אני קולטת כבר מה מחכה לי כשהיא תתחיל לעמוד ולעשות סדר בכל מקום אפשרי ואני עדיין מדחיקה את העובדה שזה הולך לקרות כל רגע כי הבית שלנו לגמרי לא מוכן לזה וצריך להתחיל לחפש שער למסדרון שמוביל לחדרים אחרת זה עלול להיות מסוכן עם החדר של יובל.  השבוע היא התחילה לעמוד על 6 ולהתנדנד, כמו שעושים שניה לפני שזוחלים, היום היא כבר ישבה לבד ויש לה חיוך כזה שובה שגורם לי להרגיש הכי מאושר בעולם כשהיא מחייכת אלי.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

אני מרגישה ברת מזל. ויובל והן זה סיפור אהבה מטורף. הם כל כך אוהבים לשחק יחד, אם במקרה הוא בסלון וגם הן, הן מנסות למשוך את התשומת לב שלו וממש עושות לו עיניים ומחייכות אליו כדי שישב איתן. אם אני מאכילה או עסוקה עם אחת והשניה בוכה אני קוראת לו והוא מדבר איתה והיא נרגעת בשניה וחצי בערך וכל מה שאני לא אעשה, לא אפקטיבי כמו הרגע הזה שבו היא שומעת את הקול שלו.

היום היה חם מאוד והחלטתי למלא ליובל במרפסת בריכה אחרי שכבר כמה זמן הוא משגע אותי שנעשה בריכה ובצדק, אבל זה לא פשוט כל האופרציה של להשגיח עליו בחוץ ועליהן בבית כי חם נורא ועדיף שיהיה איתי מישהו בבית כשאני עושה את זה.

אז היום היה ממש חם והוא התבאס שלא יורדים למטה, אז אמרתי לו יאללה, תביא את הבריכה. תוך שניה הילד היה בלי בגדים, סרב לשים תחתונים או בגד ים. ניפחתי לו את הבריכה, הוא הביא שלל צעצועים מהאמבטיה. מילאתי לו משהו כמו 5-7 ס”מ של מים גם כדי לחסוך וגם כי זה יותר בטוח למקרה ואצטרך ללכת לחדר עם הבנות. והוא היה מאושר וצחק וצהל ונתתי לו לאכול שלוק במים אז בכלל.

נוגה היתה עייפה ונודניקית ולא הצליחה להרדם, החלטתי לנסות ולשים אותה יחד איתו במים. הפשטתי אותה והושבתי אותה בכיסא אמבטיה מיוחד שקיבלתי מחברה ומאחר והיא מחזיקה את עצמה בצורה די יציבה, היא ישבה יפה ויציב בתוך הכיסא, מרוצה מהצבעים של הבריכה ותוך כדי מנסה לתפוס את הצעצועים של יובל שטיילו לידה במים. יובל חפר לה ודיבר איתה ושניהם היו מרוצים. אחרי כמה דקות מיה התעוררה והחלטתי לצרף אותה לחגיגה.

מאחר והיה לנו רק מושב אחד כזה, הבאתי לה את הבטיה, שמתי אותה במים בחצי שכיבה והיא היתה מרוצה. אחרי כמה זמן החלפתי ביניהן ושמתי את נוגה בבטיה ואת מיה בכיסא, נוגה ממש התיישבה יציב למשך כמה דקות. עידן חדש התחיל..

שלושתם שיחקו, הבנות היו מוקסמות מיובל, מהמים ומהצעצועים הצבעוניים שטיילו סביבן (כמה קערות, כפות ומשפכים קטנים)  ויובל הסביר להן על כל צעצוע וצעצוע. ישבנו ככה בכיף שלושתינו (אני על כסא מחוץ למים) במשך 20 דקות עד שהבנות התחילו לגלות סימני עייפות. הוצאתי אותן והאכלתי ואז הן הלכו לישון. מיה נרדמה ונוגה עשתה שמח למרות שהיתה גמורה מעייפות. משכתי אותה עוד קצת ואז כשהשכבתי אותה לישון באופן לא מפתיע מיה התעוררה.

אחרי חצי שעה מיה היתה עייפה והתחילה לנדנד ונוגה התעוררה שוב, שמתי את שתיהן בעגלה ויצאתי לסיבוב איתן ועם יובל (השעה היתה כבר 7 וחצי). מיה נרדמה תוך כמה דקות, נוגה משכה עוד ורק ב9 הלכה לישון ועוד יום מטורף הסתיים עם הלשון בחוץ (לא ברור לי איך נשאר לי כח לכתוב עכשיו את הפוסט הזה)

שגרה של טירוף אבל אני עוד אתגעגע לימים הללו.

אז התאומות שלי בנות חצי שנה. לא נקלט!

שרק ימשיכו להיות לנו עוד הרבה רגעים קסומים שכאלה..

 [/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]