מיטת מעבר בגיל שנה וחודשיים, זה מה שקרה פה אתמול בלילה.. באיזה גיל להעביר ילדים למיטת מעבר

מיטת מעבר בגיל שנה וחודשיים, זה מה שקרה פה אתמול בלילה.. באיזה גיל להעביר ילדים למיטת מעבר

הלפני..כשיובל היה בן שנה ועשרה חודשים, הוא טיפס לראשונה על צדי המיטה ומצאנו אותו בוקר אחד על השידה שתודה לאל היתה ליד המיטה, אחרת הוא היה צונח לרצפה. איכשהו הגעתי לחדר שניה לפני שהוא עשה את דרכו מהשידה לרצפה.

כולם אמרו לי “שיווו איזה מוקדם, הבן שלך ממהר”..

עוד באותו ערב הוספנו לו מעקה של המיטה של איקאה בחלק הרחב שהחזיק מעמד עוד חודש בערך. ואז נסיונות הטיפוס שלו השתדרגו והבנו שאין מנוס והעברנו אותו למיטת נוער (גרנו אצל אמא שלי באותה התקופה והיתה לה מיטה של אחותי).

היו לנו שבועיים בערך של מסיבות ג’ימבורי במיטה ומתישהו הילד הפנים שאין ברירה וצריך לישון.

כשהעברנו אותו קנינו לו מצעים חדשים , הסברנו לו שהוא גדול והוא עזר לאבא שלו לפרק את המיטה.

כשילדתי את הבנות הן היו בעריסה כמעט עד גיל 5 חודשים, סתם כי התעצלנו להרכיב להן את המיטות ואיכשהו זה הספיק להן. היו לנו עריסות פלסטיק שהשכרנו שהן די גדולות ומרווחות.

בגיל 5 חודשים העברנו אותן למיטות תינוק, אחת של יובל ואת השניה קיבלנו בירושה. אז מה אם המיטה של יובל בתכלת? זה לא משנה. ילד שני כבר אמרנו?

קנינו להן מזרנים של בייבי פנג, העדפתי להשקיע במזרן חדש ואיכותי במחשבה שהוא ילווה אותן עד גיל שנתיים וחצי- שלוש. כי הן בנות ובנות יותר רגועות בד”כ מבנים, נכון??

אז זהו שלא..

בסביבות גיל 5 חודשים נוגה התחילה להראות שהיא עם יכולות מוטוריות מפותחות וקוצים בטוסיק כמו אמא שלה ואח שלה וכבר זחלה גחון, ב6 חודשים היא כבר זחלה על 6 וישבה והתחילה להעמד..

בקיצור, בגיל 11 חודשים בערך היא טיפסה לראשונה על המיטה, בפינה, וכמעט נפלה עם חצי גוף.

גם הפעם הוספנו לה את המעקה של איקאה שהחזיק עד אתמול.

אתמול בבוקר שמענו שהן התעוררו. בד”כ הן מקשקשות ביניהן ומשחקות כשהמיטות שלהן בצורת ר , אחת ליד השניה. לרוב בעלי דואג להרחיק את המיטות כי לפעמים הן מתחילות לקחת את המוצץ אחת לשניה או לדחוף אצבעות לפה אחת של השניה ולקבל נגיסה או לדחוף אצבעות לעיניים. איכשהו יצא ששלשום בלילה הצמדתי להן את המיטות.

בעלי קם אליהן בבוקר וראה את נוגה יושבת ומשחקת במיטה של מיה וכולה מבסוטית..

שנינו הבנו שאוקי, יש פה ילדה שאוהבת אתגרים ושבפעם הבאה זה עלול להסתיים לא במיטה של מיה.

שמתי אותה אח”כ שוב במיטה שלה ותוך שניה היא הראתה לי איך היא למדה לטפס במיומנות על הפינה של המיטה ולפלס את דרכה החוצה, וזה לא מעניין אם יש רצפה או מיטה , העיקר לצאת מהמיטה.

הבנו שאין ברירה. המעקה של איקאה כבר לא עושה את העבודה ולמרות שהן רק בנות שנה וחודשיים צריך למצוא פתרון.

התחלתי לברר ומצאתי מבצעים על מיטות מעבר בסביבות ה-300-350 ש”ח רק שהיתה בעיה קטנה, המזרנים שלנו במידה של 63 רוחב על 165 אורך וגודל סטנדרטי של מיטת מעבר הוא 70-130 ס”מ.

מה שאומר שיהיה להן רווח של 2-3 ס”מ בצדדים שזה לא הכי אידיאלי.

מצאנו מיטת מעבר דגם 462 של בייבי סייף בבייבי אאוטלט בכפ”ס אבל זה דרש מבעלי לנסוע ולהביא להן במיוחד.

יש לנו מיטת מעבר של איקאה מיובל באורך 1.60 מ’ אצלהן בחדר שהשארנו אותה כי הוא אוהב לפעמים לישון איתן וידענו שאם נשים את נוגה במיטה, מיה מיד תבכה ותרצה גם.

יש קטע כזה אצל תאומים, במיוחד כאלה עם אופי עקשן ודעתן, שאין מצב שאחד יקבל משהו – בין אם זה חיבוק, ביסקויט או כל צעצוע והשני לא יקח לו או ירצה גם.

אז אחרי קצת התייעצויות הגענו למסקנה שאם כבר קונים מיטות מעבר שהן באורך של 130 ס”מ והילדות היום בגובה של כמעט 90 ס”מ כי הן גבוהות, זה בטח יספיק לנו לשנה – גג שנתיים. ושאם כבר נוציא 600 ש”ח, אולי עדיף להוציא עוד קצת וכבר לקנות להן מיטות של איקאה באורך 1.60 שהפלוס הכי גדול שלהן הוא שהן יכולות להתאים גם עד גיל 7-8 ואנחנו יכולים לשכב לידן כי הן ארוכות מספיק, מה שעוזר בהרדמות כשצריך.

אז שלחתי את בעלי בדרך הביתה לאיקאה, והוא חזר עם מיטה ומזרן , שעלו יחד כ-1000 ש”ח אבל הסתכלנו על זה כהשקעה לטווח הרחוק. יובל ישן במיטה שלו משהו כמו שנה וחצי כשגרנו בדירה הקודמת עד שעברנו לפה ואז הבאנו לו מיטת נוער מאמא שלי כך שהיא לא היתה יותר מדי בשימוש.

אז היא כחולה. לא נורא, נחיה עם זה..

בזמן שבעלי הלך לאיקאה איתגרתי את עצמי לפרק את המיטות של הבנות ולעשות סדר בחדר כי השעה היתה כבר 6 וחצי והן התחילו להראות סימני עייפות.

פירקתי את המיטה של נוגה כששלושת הילדים בחדר, יושבים ומסתכלים, ואז כשהגעתי למיטה של מיה, פתאום שתי הבנות נצמדו למיטה והתחילו לבכות כשהבינו שאני לוקחת להן את המיטה וממש סרבו להרפות.

פה הפעלתי את הטלויזיה בסלון עם 100 שירים ראשונים ושלחתי אותן לראות השפן הקטן עם אח שלהן.

הצלחתי לפרק את המיטה השניה די בקלות והייתי מה זה גאה בעצמי על כמה זה פשוט.

ניקיתי את החדר, ארגנתי, פיניתי מלא זבל ודברים שלא היו צריכים להיות שם ואז פתאום הכל נפתח ונהיה מואר, מסודר ומאוורר. אפילו יובלי בא לחדר ואמר ואוווו איזה חדר יפה יש להן!!

הרכבנו את המיטה השניה, שמנו מצעים והשכבנו אותן לישון.

מיה היתה כבר גמורה וניסתה להרדם אבל נוגה? פפפפחחח הצחקתם אותה.

ברגע שהיא קלטה שיש פה מיטה שהיא יכולה לרדת ממנה לבד, בשניה ששמנו אותה לישון והשכבנו אותה, היא הסתכלה עלינו במבט של “נראה לכם??” ודפקה זחילה בטורבו לסלון. כשקראתי לה היא רק רצה מהר יותר.

אני ובעלי נקרענו עליה מצחוק (כמובן בלי להראות לה). היתה לנו בסלון קופסה מקרטון שהיא החליטה שהיא מתלהבת ממנה, כל רגע רצה אליה, ישבה, נעמדה, עשתה לעצמה “כל הכבוד” ועפה על עצמה בעיקר.

אחרי 30 פעם של להחזיר אותה למיטה התייאשנו ונתנו לה לעייף את עצמה עוד קצת.

בשעה 10 וחצי שפשופי העיניים הגבירו הילוך, הכנו לה עוד בקבוק דייסה , שמנו אותה במיטה והיא פשוט נרדמה באפיסת כוחות.

התנחמתי בעובדה שהן הלכו לישון מאוחר ויקומו קצת יותר מאוחר אבל ממש לא, ב7:00 הן התעוררו, נוגה רצה למיטה של מיה, מיה ישבה במיטה וייללה שיוציאו אותה, עוד לא הפנימה את החופש.

אבל יחסית, עבר בסדר.

אני מסתכלת עליהן ורואה אותן כל כך בוגרות ומבינות, הן מבינות כשאומרים להן ללכת למיטה ולשים ראש ולא לקום או לשכב, והן רק בנות שנה וחודשיים!!! זה תינוקות!

אבל יש בהן משהו בוגר והתקשורת איתן מדהימה. הן מאוד וורבליות וקל להבין מה הן רוצות ואולי זה גם בגלל שאני נורא מחוברת אליהן ומרגישה אותן אבל זה כיף לגדל ככה ילדים.

ברור לי שהולך להיות מאתגר בלילות הקרובים והיום אנחנו צריכים לצאת והבייביסיטר תהיה איתן, אבל אני מנסה לקחת נשימה עמוקה ולשחרר שליטה.

עדכונים נוספים בקרוב..