סיפור הלידה הראשונה של אילתית

סיפור הלידה הראשונה שלי

למרות שעבר 4 שנים ו8 חודשים..הכל כמובן זכור לי כאילו אתמול

לידה ראשונה..לאחר הריון קל תקין בריא ומשעמם הגעתי לשבוע 38 
היה יום שני שעה 6:00 בבוקר התעוררתי לבוקר חדש להתארגן לעבודה..פתאום משהו מוזר ולא מוכר קורה…חושבת שזה ירידת מים..אבל לא בטוחה כי לא זרם חזק ושוטף אלא מין טפטוף מתמשך..בעלי באותו זמן היה בעבודה כבר ואני לבד בבית..אז התקשרתי אליו ואמרתי לו “נראה לי שיורד לי המים אני מתקלחת תבוא לקחת אותי לבי”ח” אז התקלחתי התארגנתי והסתדרתי לי בניחותה …כי המים יורדים אבל לא בשטף…ואין צירים ואין כלום…אבל החלטתי ללכת לבי”ח

הגענו לבי”ח יוספטל בערך בשעה 7:30-8:00 התקבלתי לחדר לידה 
בדקו אותי …אכן יורדים המים אין פתיחה אין מחיקה אין צירים….מחכים
חיברו קצת למוניטור הכל תקין
שלחו אותי למחלקה כי אמרו שעם ירידת מים לא משחררים אותי…למרות שרציתי כי בכל זאת אין פתיחה אין צירים כלום….סתם להשתעמם בבי”ח
אז מטיילים ברחבת בי”ח רואים טלויזיה אוכלים…בין לבין משפוחה וחברים ככה באים לבקר
רק אחה”צ אחרי יום שלם שאני בבי”ח מתחילים להם הצירים

אני מטיילת הולכת ברגל…בעלי והוריי מלווים אותי כל צעד במסדרון…הצירים מתחזקים ומתחילים להיות צירים…כואב! אבל נחה בין ציר לציר
האחות בחדר לידה מקסימה מסבירה לי על הלידה ועל האופציות שעומדות לפני….ואני חוששת פוחדת פחת מוות ממחטים! אמרתי לה שלא רוצה אפידורל כי אני פוחדת ממחטים ומזריקה בגב ומכל הסיפורי אפידורל ששמעתי…(חוויות לא משהו מחברותיי שילדו עם אפידורל) הסכמתי לקבל קצת טשטוש להקלה בצירים…כי עוד אין ממש פתיחה מלאה..
אז שוכבת לי בחדר לידה ונרדמת! ישנתי לי טוב משעה 19:00 ועד 21:00 כשהתעוררתי האחות ובעלי היו בהלם אמרו שראו במוניטור את הצירים…ואני ישנה לי

לאחר שהתעוררתי צרים חזקים מאוד כואב לי יש פתיחה…והתחילה הלידה
ברגע זה היינו אני בעלי ואמא שלי וכמובן המיילדת – המדהימה!
בעלי מצד אחד של המיטה אמא שלי מצד שני…כל ציר הם עוזרים לי מעסים לי את הגב המיילדת מעסה לי את כפות הרגליים (משהו ברפלקסולוגיה…ואני בתור אחת שלא סובלת שנוגעים לי בכפות הרגליים התמסרתי היא ממש עזרה והקלה עליי)
אבל הקטנטונת שלי לא רוצה לצאת…כואב לי קצת בוכה קצת הרבה צועקת והיא לא רוצה לצאת

כל המשפוחה והחברים מחוץ לחדר לידה מחכים…חדרי הלידה די ריקים רק אני ועוד אחת…זו שבחדר לידי..שקט דממה שם לא הייתי חושבת שיש שם לידה בכלל (אח”כ התברר לי שהיא בלידה השישית שלה…שכבה לה שם עם הצירים קוראת תהילים…וכן כן ריחמה עליי שמעה שכואב לי)
הגיע שעה 23:00 זמן חילופי משמרות של המיילדות…אבל המיילדת המדהימה שלי לא רוצה ללכת אמרה שהיא איתי עד הסוף עד שאלד! (כבר אמרתי שהיא היתה מדהימה) וגם זו שהגיעה למשמרת לא רצתה ללכת אמרה שזו משמרת שלה כך יצא שאי שוכבת על המיטה…בעל מצד אחד..אמא מצד שני…ושתי מיילדות שמרגיעות ומטפלות בי

23:30 הגיע הרופא..ואמר שרוצה לסיים את הלידה כבר ושיעשה לי לידת וואקום
המיילדת שלי (שוב המקסימה) אמרה לו “לא יש לי עוד זמן היא יכולה ללדת בלידה רגילה לא צריך וואקום”…שוב רצה..”אמרה שלא יש עוד זמן עד 00:30 יש לה שעה..אם לא אלד עד אז שיעשה מה שצריך…הרופא הלך ויצא לו והיא הרגיעה אותי כי נלחצתי ששמעתי אותו מדבר על וואקום…הרגיעה אותי טיפלה הנחתה אותי בשעה 00:15 הרופא הגיע לו לפתח החדר עומד כמו שומר ומסתכל על השעון…אמרה לו יש לי 15 דקות! …ובאמת 00:24 נולדה לי הנסיכה המדהימה שלי! בכורתי האהובה! (6 דקות לפני הוואקום) באותו זמן אח”כ התברר לי האשה המדהימה ששהתה בחדר ליד…בזמן הלידה שלה…כשהיא קוראת תהילים…קראה שמע ישראל בשבילי – ובאותו רגע שמעה שילדתי! כך יצא שביום שלישי כבר 00:24 נולדה בכורתי במשקל 2950 בשבוע 38

התברר שהיה לה בעיה לצאת כי חבל הטבור נכרך סביבה…וגם היתה במצב שבו הפנים היו כלפיי מעלה ולכן הבעיה היתה בשבילה לצאת…
ברוך השם נולדה היפיפיה שלי עירנית וברורה – עיניים פקוחות לרווחה הניחו את הפלא הקסום הזה עליי היא התחילה לינוק..הייתי בהלם! בעלי היה בשוק..וכך גם אימי שהפכה לראשונה לסבתא!
בדקו שקלו והמיילדת נתנה לחבר’ה בחוץ הצצה על הנסיכה הקטנה שלנו
כולם אמרו שהיא היתה כל כך ברורה עיניים פקוחות וממש כאילו הסתכלה ובחנה את כולם
נשארתי לתפירה קטנה הרופא ניסה לשעשע אותי…התאוששתי…והגעתי למחלקה ולבייבי הקטנה שלי – נולדה לי נסיכה! אני אמא!