עלילות הג’ולה האובדת – חלק ג’

חלק ג’ ועדיין לא אחרון.

נשבעת לכם שזה דפנטלי אחד השבועות ההזויים ביותר בחיי..

למי שלא עקב אחרי חלק א’ וחלק ב’ של הסיפור, אז יובל בלע לפני שבוע, ביום שבת, גולה ממתכת של משחק שיש לו.

כן אני יודעת, זה היה לא אחראי מצידי לתת לו לשחק בזה, למרות שהוא משחק במשחק הזה למעלה משנה אבל הילד רגיל למשחק ויודע מה מותר ומה אסור, מעכשיו אני לא סומכת עליו יותר מדי ונקטתי בצעדים הדרושים.

אתמול הלכנו איתו לצילום רנטגן נוסף כדי לבדוק האם הגולה יצאה לו מהגוף והופתענו לגלות שהיא עדיין שם, באותו מקום.

היום בבוקר (שישי) לקחנו אותו לרופאת ילדים שלו, היא אמרה שבמצב הזה כדאי שמומחה גסטרו אנטרולוגיה לילדים יבדוק אותו ושכרגע האופציה היחידה שזה יקרה היא במיון.

אז לקחנו הפניה ונסענו למיון ילדים בשיבא.

שוב כל ההסברים למה הילד שיחק בגולה ושוב כל החפירות של הרופאים והאחיות ברגע שהם שמעו שחיסנו אותו רק עד גיל 8 חודשים כי אני לא סומכת על משרד הבריאות, ואז הגענו לרופא ששאל שוב את כל השאלות למרות שהגיליון ביקור שלנו מיום שבת היה לו מול העיניים..

בסוף קראו לרופאה בכירה במשמרת, היא הסתכלה על הצילום שהבאנו, אמרה שהגולה בקיבה עדיין וכל עוד זה לא בוושט היא רגועה ושאין מה לעשות וש”עד החתונה היא תצא”..

היא התייעצה לבקשתי עם מומחה לרנטגן ילדים שאישר שהגולה אכן נמצאת בקיבה.

היא קצת הרגיעה אותי אחרי שלא ישנתי אתמול בלילה מרוב לחץ וחרדות והלכנו הביתה עם הוראות לעקוב אחרי הילד ובכל שינוי חריג – חום, הקאות או שלשולים חריגים לחזור למיון.

מאוד מקווה שהיא צודקת ושיהיה בסדר. באחד הפורומים רופא המליץ על מתן שמן פרפין שזה בערך אחד הדברים הכי מגעילים שיש, אבל הוא אמר שזה יכול לסכך את האזור ולעזור לגולה לצאת בקלות.

טרם החלטתי אם נעשה את זה או לא, חראם על הילד, אבל מצד שני אם זה ימנע לנו התערבות כירורגית בעתיד אולי זה עדיף..

בקיצור, ירדו לי כמה שנים מהחיים בשבוע הזה, ואפשר לסכם אותו בתמונה הזויה שבא ניתן לראות בבירור את הגולה הענקית והקיבה הפיצית של יובל..

שיהיה חג שמח ורק בריאות!