שיגרה בפגיה, השחרור הביתה מתקרב? / גלעד

דברים יקרים מגיעים באריזות קטנות

כמו שכתבתי בכותרת הפוסט, שגרה בפגיה היא הנושא הפעם. וכי מהי שגרה והאם זה טוב או רע? התשובה במקרה שלנו היא ברורה למדי: לעופרי הקטנה שיגרה הייתה דבר נהדר. שיגרה משמעותה יציבות, ואנחנו כל כך ייחלנו ליציבות הזו.

לפני שאגש לעניין סדר היום, הנה סקירה קצרה על קורותיה של עופרי למן הלידה ועד לשלב זה: עופרי נולדה בשבוע ה 28 להריון במשקל 670 גרם בלבד, כתוצאה של רעלת הריון חריפה ביותר, הייתה מונשמת מעל ל 40 יום בשל מצוקה ריאתית ומחלת ריאות כרונית, רתינופתיה של העיניים בדרגה 2 מתוך 4, דימום בחדרי המוח בדרגה 1 מ 4 ובעיקר התחלה קשה שכללה מצב קריטי ושתי החייאות. ההמשך המעט אופטימי כלל גמילה מחמצן, מעבר להזנה מבקבוק וסוף כל סוף יציאה מהאינקובטור.

אם כן, בואו ונראה ממה היה מורכב סדר היום של הקטנטונת בחדר מספר 1 בפגיה ( בשל התעקשותנו, נשארנו בחדר מספר 1 עד השחרור שכן הטיפול בו מעט צמוד יותר ). הכול סבב סביב הבקבוקים, משטר תזונתי הכלל בקבוק כל שלוש שעות כמעט ללא יוצא מן הכלל – ובהתחשב במשקלה של עופרי הרי ברור למה זה היה כה חשוב, כמובן שלפני כל בקבוק היה מתבצע נוהל החלפת החיתול, שלמרות שהיה במידה הקטנה ביותר בנמצא ( פמפרס ניו בורן ) עדיין כיסה כמעט את כל גופה הקטנטן של עופרי.

לקראת השעה שש בערב נתבקשנו ההורים לפנות את המחלקה על מנת שהאחיות יוכלו לקלח ולשקול את הפגים, ואנו היינו פורשים לחדר ההורים, אוכלים ארוחת ערב ומשוחחים עם ההורים האחרים. בתשע בערב היינו חוזרים למחלקה ונותנים לעופרי את הבקבוק האחרון מבחינתנו.

סופו של יום היה רק לאחר שעופרי הייתה נרדמת לה, או אז היינו מאחלים לילה טוב לאחיות משמרת הלילה והולכים לחדרנו לשנת לילה, מתכוננים ליום הבא, אישתי בפגיה ואני בעבודה.

כל עבר לו עוד יום, ונראה כי הדרך לשחרור המיוחל התקצרה לה ולו במעט.

להתראות בטור הבא, גלעד.