עבר חלף לו ט”ו באב – מיומנה של אישה בשמירת הריון

ט”ו באב היה אתמול בערב.

אחרי שקצת התלוננתי על מותה של הרומנטיקה אחרי הנישואים כשאת נמצאת בשמירת הריון, אחרי 5 שנות זוגיות אוהבת, אמנם לא קיבלתי פרחים, מתנה או משהו מיוחד חוץ מבעל קצת זעפני ועייף ובייביסיטר לאחותי הקטנה ולכלבה כי אמא שלי בחו”ל.

לצערי, הנוכחות של הכלבה גרמה לי לאלרגיה נוראית, ונוסף לכל באו להם גם כמה צירים נחמדים במשך שעה וזה אחרי זריקה כואבת של פרוגסטרון בישבן בבוקר, שאמורה למנוע את הצירים..

אתמול בערב בעלי הגיע הביתה, הוא היה די עייף והיה לו דברים דחופים במחשב.

אמרתי לו שאני אשמח לקצת תשומת לב ושאלתי אותו אם הוא זוכר שהיום טו באב והוא אמר שכן ולא היה לו כסף לקנות פרחים. תירוצים כבר אמרנו?

אמרתי לו שיהיה נחמד אם ישב איתי קצת לפחות, להתייחס אלי אחרי שכל היום הייתי לבד.
אחרי שאחותי נרדמה בסלון עברנו לחדר, ראינו קצת טלויזיה ומשום מקום סוף סוף בעלי הפסיק להתייחס אלי כאל אינקובטור מהלך ונזכר שיש לו אישה.
כבר הרבה זמן זה לא קרה  ככה בספונטניות מצידו ומשהו בי חזר לשפיות (אחרי כמה חודשים של שמירת הריון).

קצת התחלתי לחשוש שוב בגלל הצירים שממשיכים להגיע למרות הזריקות , ומשום מה יש לי תחושה חזקה שהלידה תקדים לפחות בחודש חודשיים כי כרגע אני עם צירים כמעט מדי יום, והתכווצויות בזמן הריון בבטן, וכהריונית הורמונלית אני מרגישה איזשהו חוסר שקט נפשי, כאילו משהו הולך לקרות, למרות שכרגע הגוף שלי רגוע, אבל עדיין אני מרגישה קצת דרוכה…

מה אגיד ומה אומר – החיים הזוהרים של הריונית בשמירת הריון!

אולי זה אינסטינקט אימהי, אולי סתם פרנויה, אבל לפחות אני יודעת שגם אם חלילה יתחילו עכשיו צירים, אני כבר בשלב שבו יכולים לטפל וכבר לא אמורים להתעלם ממני במידה ויהיה צורך לפנות לבית חולים.

מקווה שיהיה בסדר ושהוא יחזיק בבטן עוד חודשיים לפחות, למרות שאני לא שקטה. לא רגועה.

כרגע אני נחה, כל היום על הספה, במזגן, אוכלת שלוקים קפואים בשביל הצרבות ומקווה שיהיה טוב ושהזמן יעבור מהר.

זה לא פשוט להיות עם שמירת הריון ארוכה בבית , אבל זה עדיין עדיף על שמירת הריון ארוכה בבית חולים, אז אני מעדיפה לשמור כמה שאפשר ולהיות אחראית.

אני כל כך רוצה כבר להיות אחרי הלידה, לנשום, לדעת שהעובר שלי יהיה בסדר.

אני יודעת שבסופו של דבר עוד כמה שנים אני אסתכל אחורה על המסע הזה שעברתי ואהיה במקום אחר לחלוטין.

ברגעים הקשים אני מזכירה לעצמי כמה רציתי את ההריון הזה, אחרי שנה כמעט של ניסיונות כושלים, סוף סוף זה קרה, אני לא אשבר עכשיו!