26/01/13
עברו יומיים מאז הלידה, אני בבית, אמא שלי גם כאן.
התכנון היה שהיא תגור אצלי שבועיים ותעזור לי עם זיו כי אני אמא צעירה, אפילו לחתל אני לא יודעת וצריך ללמד אותי איך להניק ואיך לקלח, איך להכין מטרנה ואיך, איך, איך..
אז תכננו!
היא כאן איתי למטרה לא פחות חשובה, היא כאן כדי לעזור לי לשרוד את הימים ובמיוחד את הלילות הקשים.
אבי בעוד פחות משבוע כבר יחזור לעבודה ואני, אני ב“חופשת לידה“.
שלחתי לכל מי שציפה לקבל הודעת לידה משמחת, הודעת לידה עצובה בזו הלשון:
”לצערנו אנו נאלצים לבשר על פטירתו של התינוק שלנו זיו אריאל ז“ל, שנקטף בטרם עת. ביום ראשון שמתי לב כי תנועיות העובר פסקו ובבדיקה העובר נמצא ללא דופק. אודה לכם אם תכבדו אותנו בפרטיותנו בתקופת ההסתגלות למצב שנקלענו אליו בשבוע הקרוב. שלומי ושלום אבי ברוך השם טוב, אנחנו חזקים ונעבור את זה בשלום! רק בשורות טובות, נגה“
קיבלתי תגובות תומכות ומכילות, קיבלתי תגובות מוזרות ולא ברורות בלשון ”הכל לטובה“?! והכי גרוע- מחלק מהאנשים לא קיבלתי תגובות בכלל.
לא רציתי שיבואו לבקר אבל בכל זאת באו.
בדיוק היום אמא שלי העירה לי כשמישהי מהמשפחה ניסתה לדחוף אותי קדימה מהר, נו מתי את חוזרת לעבוד, תטוסו לחול לנופש, תנסו שוב כמה שיותר מהר… התעצבנתי!
אני מבינה את הכוונה הטובה שלה אבל חכי רגע תתני לי לעכל מה שקרה לי…
אוף ועוד הייתי צריכה להתמודד עם אמא שלי שלא התאימה לה התשובה שאמרתי לדודה.
עם כל האבל מסתבר שאני צריכה לעטות מסכת נחמדות ולא בא לי! בא לי לענות על כל השאלות החסרות טקט האלה בדרך שלי מבלי להיות נחמדה, זה לא בסדר??
יש שאלה אחת שמתחילה להטריד אותי בראשי שלא נח לרגע- יש לי או אין לי ילד?
אני ממש בדילמה, לא יודעת איך להתייחס לזה כי עברתי הריון שלם ולידה מלאה וראיתי את התינוק שלי, נגעתי בו ונתתי לו שם..
אז אם שואלים יש לי ילד? היה לי ילד? הרי זה לא רשום בשום מקום ובעלי אומר שמבחינתו אין לו ילדים… אני שבורה לא יודעת למצוא לכך תשובה ואולי זה מוקדם מדי? טרי מדי?