אחרי סקירה שניה לתאומות שלנו

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

אפשר לנשום לרווחה. בערך.

חזרנו מהסקירה השניה לפני כשעה, אני עדיין בהיי.

ראיתי את החמודות שלי ממש ברור!

הגעתי מלאת חרדות וחששות ועם כל מיני סרטים בראש ולשמחתי והקלתי הרבה הכל היה פרפקט לדברי הרופא.

בכלל, מאז שנפלתי על ד”ר וייס מתה”ש, אני הרבה יותר רגועה.

הוא כל כך נחמד וסבלני (התור שלנו היה בשעה 9 וארך מעל לשעה) ואני סומכת עליו ועל המקצועיות הרבה שיש לו. הוא מאוד יסודי ולא פספס כלום.

מסתבר שיש לנו שתי שמנמנות, אחוזון 93 ליתר דיוק, הן שוקלות 600 גרם (אחת 600, השניה 580, הבדל מינורי אבל מצוין להריון של תאומים זהים בשליה משותפת) וגדולות לגילן שזה מעולה! מה שאומר שהשליה מתפקדת כמו שצריך והן מקבלות מה שהן צריכות.

בשלב מסוים הוא תפס את הפנים של אחת מהן, כל כך הזכירה לי את יובל וכל כך ברורה, התגנבה לי איזו דמעה קטנה של התרגשות בזוית של העין.

אבל העיקר שהן בסדר. כל השאר לא משנה.

הימנית המופרעת יותר נמצאת עם הראש בפתח של צוואר הרחם והשמאלית בחצי עכוז חצי שכיבה. אבל הן כבר ממש גדולות!!

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

גם הבטן שלי..

בכל יום אני מרגישה שאני גדלה יותר ויותר, זה פשוט הזוי לאחרונה.

היום הלכנו בצהריים לראות קצת עגלות (הרשמים בפוסט נפרד) ועכשיו פתאום זה מתחיל להיות אמיתי. עוד חלק חשוב בדרך מאחורינו. בתחילת ההריון הזה אחרי ההפלה לא האמנתי בכלל שנגיע לשלב הזה , והנה , עוד שבוע עובר והן כאן, וזה נהיה יותר ויותר מוחשי.

רק שבתוך כל הכיף הזה הצוואר רחם שלי שוב התקצר, הפעם ל18 בזמן התכווצות, ואז אחרי חצי דקה התארך ל25. מתחיל להיות קצת מסוכן וגבולי.

האמת שקצת הסתובבנו היום אבל ממחר אני במיטה לשבוע הקרוב, מאמינה שזה יעזור. הרופא איים באשפוז – מה שממש לא מתאים לי ומקוה שלא להגיע לזה. יש לי ילד שמאוד קשור אלי וזקוק לי. ממש לא בא בחשבון מבחינתי.

בינתיים הולכת לישון רגועה יותר , שומרת על אופטימיות.[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]