אמא הלכה ל-3 ימים לפסטיבל שאקטי 2013

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

בסוף השבוע האחרון מצאתי את עצמי מחדש.

נסעתי לפסטיבל שאקטי 2013 יחד עם כמה חברות. בהתחלה נורא התחשק לי להנחות, להעביר סדנה כדי לשתף נשים נוספות בתובנות שלי בנושא “איך לעשות כסף מבלוג”. מאחר וקהל המשתתפות בפסטיבל שאקטי מורכב מנשים שהן יותר בעלות עסקים עצמאיות, הבנתי שחלק מהנושאים בהרצאה אולי קצת פחות מדויקים ולכן ערכתי מספר התאמות כשהדגש בסדנא הוא “מכניסות להכנסות”.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

הסדנה היתה ממש מוצלחת. הנשים היו מרותקות, אני מודה שאולי העמסתי קצת יותר מדי במפגש אחד, אבל בסוף המפגש היה לי ברור שכל אחת לקחה לפחות 2-3 דברים שהיא יכולה ליישם כדי להפוך את האתר שלה לרווחי יותר. כדי להשתמש בו כחלק מהעסק ומערך השיווק ולא רק כ”פלאייר” שבנוי במקרה הטוב בשיטת “COPY PASTE” ע”פ עקרונות כאלה ואחרים מבלי לקחת בחשבון את המהות של העסק.

אז נכון שיש כל מיני גישות שונות לשיווק, אבל יחד עם זאת כל עסק הוא עם הייחודיות והקהל שלו. כל אדם מביא משהו אחר לעסק ואת זה אני מלמדת את האנשים להוציא החוצה.

בקיצור, היה מדהים ומעצים.

אני מודה שלא האמנתי שאני הולכת להנות כל כך משאקטי.

מי שמכיר אותי יודע שאני מהמפונקים של בית מלון מסודר והזמנתי לעצמי חדר עם חששות כבדים ביותר למרות שהיו איתי שתי חברות מדהימות – ניצה יניב ואלה שלומקוביץ שהפכו את החוויה לכיפית, מהנה, עמוקה ועם המון ניקויים והתכווננות אנרגטית.

נורא דאגתי מהאוכל מאחר והוגדר מראש שהפסטיבל יהיה עם מתחם צמחוני. אבל כששתי עירקיות וטריפוליטאית חולקות יחד חדר, יש קודם כל מספיק אוכל. ולראייה ביום השלישי לפני שהלכנו הביתה הרמנו ארוחת צהריים ל10 בנות מהשאריות..

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

היה כיף.

אז מה אפשר לספר על השאקטי שלא אמרו?

קודם כל, את לא חייבת להיות “רוחניקית” כדי להנות.

את יכולה להיות רגילה לגמרי.

את יכולה להיות את.

הסדנאות הרבות והעשירות יעזרו לך למצוא בחזרה את מי שאת. וכשבמשך 3 ימים את מצליחה לשים בצד את הכל – את הבית, העבודה, הילדים, הבעל, העסק והחיים ואפילו את המחשב והפייסבוק, את לומדת להכיר מחדש את עצמך.

בהתחלה נוצרת המון התנגדות. לחוויה, לתהליך, זה מפחיד כי את יודעת שאת הולכת לפגוש את עצמך.

אין ילדים או בעל שימשכו אותך לכיוון שלהם. רק את נטו.

איך עושים את זה?

אחרי שנה וחצי סופר אינטנסיביות עם 3 ילדים ועם העסק שממש גדל ועם חודשיים אחרונים שהיו עוד יותר מטורפים ועמוסים עם בעלי שהתפטר ועכשיו נמצא איתי בבית, עם זה שמכרנו וקנינו דירה, מכרנו וקנינו רכב, נכנסתי לעוד פרוייקטים (כאילו שמשעמם לי ולא עמוס לי מספיק) וכבר נשארתי בלי אויר לנשימה.

לא נשאר לי מקום להכיל את עצמי מרוב שאני מכילה את כל העולם.

בתקופה האחרונה הרגשתי שאני חיה כמו זקנה. לא יוצאת, לא מבלה, רק הבית והעסק והילדים. וגם ביום יום הרגשתי שכל הזמן אני נשאבת מדבר לדבר. בגלל שאני כל כך פרפקציוניסטית כל טלפון ומייל קיבלו התייחסות ומענה מיידי ויצרו לי עומס לא הגיוני.

הגענו לשאקטי.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

קיבלנו חדר שהיה ממש בסדר, אמנם קומה 3 בלי מעלית, אבל הוא היה בסוף, שקט, בלי שיציקו לנו. היו לנו 3 מיטות, מטבחון, שירותים ומקלחת והיה יחסית נקי אז מבחינת החדר היה סבבה לגמרי. וזה לא החדר, אלא מי שאיתך. כשאתה נמצא עם אנשים שאתה אוהב, עם חברות נפש, זה הרגיש כמו מסיבת פיג’מות. הרצנו צחוקים עד השעות הקטנות של הלילה. עשינו מדיטציות, תיקשרנו, אבל בעיקר נהנינו והשלנו מעלינו את תלאות היום יום והעומס וביום השני אחרי ששלושתינו סיימנו את ההרצאות שלנו, יכלנו להתחיל ולהנות באמת מהפסטיבל. לפגוש מחדש את עצמנו. את מי שהיינו ומי שאיבדנו.

כשהגעתי לשם הייתי עדיין קצת בדאגות וטרודה במלחמת הכינים שהיתה לנו עם נוגה. ראיתי מתחם מטפלים והבחנתי שיש שם עיסויים. החלטתי שאני פה בשביל להנות ושמותר לי פעם ב.. להתפנק במסאז שמנים.

בדקות הראשונות עדיין הייתי מאוד טרודה והמוח הריץ מליון דברים, דאגות ומחשבות. אחרי כמה זמן פשוט עשיתי קאט לרעש, התמסרתי לידיים של המטפלת ונהניתי ואפילו נמנמתי בין לבין.

יצאתי כמו חדשה.

נשמתי לרווחה.

השאקטי התחיל. ועכשיו על אמת.

חזרתי לחדר, התקלחתי והתארגנתי ואז ליויתי את ניצה ואלה להרצאות שלהן. הגעתי כדי להרים תדר לשתיהן להרצאה כיפית ומהנה. לאנרגיות טובות.

הקהילה שלנו של ניצת הלב שעוסקת בתטא הילינג, מתמחה בהחזקת תדר.

עד כמה שזה נשמע “לא מחובר למציאות” , בפועל, אנחנו יכולים להיות הכי בדאון אז איזה קוסם או קוסמת מתכווננים אנרגטית ואתה מתמלא שמחה ואנרגיות ככה פתאום. אז זה עובד.

היו להן הרצאות מהנות ומוצלחות. אנחנו מתיחסות לחויה כאל לימוד. כאל שליחות, להפיץ את הידע שלנו בעולם. לגדול. ולגדול, ולתמוך באחרים בתהליך הגדילה.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

כשהייתי בשקט עם עצמי, בלי הפרעות, בלי ילדים שיקראו לי ובעל שלאחרונה צמוד אלי, יכלתי מחדש להתחבר לעצמי. להתחבר לשמחה שבתוכי שחשבתי שאבדה.

בערב היתה הופעה של לאה שבת. ישבנו, שרנו, רקדנו, אבל בעיקר שמחנו. שמחנו להיות בחברה של נשים מדהימות וכיפיות. נשים שלקחו את הזמן ופינו מקום להנאה.

הייתי בהיי. שתיתי קצת, בלי דאגות, דיברתי עם הילדים פעמיים ביום. בהתחלה התגנבה לה קצת אשמה אבל אז אמרתי לעצמי שמותר לי. זה בסדר.

זה שאני נהנית זה לא אומר שאני אמא לא טובה.

יש להם גם אבא, וסבתות, וסבים שאוהבים אותם.

אמא שפויה היא אמא רגועה.

היו שם המון אמהות עם קטנטנים ואני מודה שבכל פעם שראיתי את התינוקות זוחלים או אפילו קטנטנים בגילאים של מיה ונוגה היה לי קצת קשה לרגע, אבל היה לי ברור שאם הבנות היו איתי הייתי עסוקה בהן ולא בי.

מותר לי להיות עסוקה בעצמי לפעמים אחרי שאני שם בשביל כולם כל הזמן. 24 שעות ביממה.

איפה אני בסיפור?

ביום שישי בבוקר הרציתי, לאחר מכן הלכנו לבריכה. במהלך הפסטיבל ניגשו אלי מספר אמהות ואמרו שהן נורא אוהבות לקרוא את הבלוג שלי ושהן שואבות ממני המון השראה.

זה ממש ריגש אותי ומרגש כל פעם מחדש. הידיעה הזו שהצלחתי לתת למישהי כוחות דרך הטקסטים שלי, שעוררתי בה השראה, שעשיתי טוב. שאני לא פה סתם.

אני רואה הרבה פעמים את היותי בלוגרית מובילה כסוג של שליחות. לעזור לאמהות, לתת להן מידע, והשאקטי כל כך חיבר אותי למהות הנשית. לעוצמה הנשית.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

בצהרים הלכתי יחד עם אלה שלומקוביץ שהיא בעצמה אמא ל-3 ומנחת סדנאות הורים, לסדנה שנקראת “שמלת השבת שלך” בהנחייתה של רויטל אבידר.

רויטל היא מעצבת אופנה שיצאה עם קונספט חדש וייחודי – קיט להכנת שמלה. לא רק שמלת שבת אלא שמלה בכלל במספר גזרות.

הקיט כולל בתוכו מספריים לגזירת בדים, שבלונה על נייר שקוף במספר מידות להכנת שמלה ובד לבן.

ניתן לרכוש את הקיט של רויטל ולהרשם לסדנאות המהממות שלה כאן

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

גוזרים את השבלונה למידה הרצויה, מחברים לבד עם סיכות קטנות, ואז גוזרים את הבד מסביב לשבלונה.

השמלה בגזרה מאוד מחמיאה ויכולה לשמש כטוניקה או כשמלה. השמלות ללא תפירה ונסגרות עם קשירות ואפשר להוסיף אקססוריז כמו חגורות, או אפילו פס תחרה וזה יכול לשדרג לגמרי את מראה השמלה.

בקיצור, רעיון גאוני, מקורי, ומשגע.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

כמובן שאחרי הסדנה קניתי עוד שני סוגי בדים – לבן עם הדפס פרחוני עדין ואפור, כדי להכין לי עוד כאלה..

אם אהבתן ,אתן מוזמנות להכנס לעמוד הפייסבוק של רויטל אבידר, לעשות לה לייק ולהתרשם ממבחר השמלות והמוצרים המהממים שלה שנמכרים במחירים סבירים בהחלט!

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

אחר הצהריים ביום שישי ערכו קבלת שבת. כולנו לבשנו לבן, ישבנו על מחצלות בטקס חגיגי במיוחד. אני לא שומרת שבת אבל היה משהו בתפילה שערכנו יחד בכוח הנשי הטהור הזה, שהיה בו המון קסם והיתה גם הרבה שלווה.

נשיות.

לא אימהות,

נשיות. נטו. רק את ועצמך וחברות ואהבה..

אנחנו כנשים ואמהות בעולם המודרני לא פעם מבטלות את עצמנו. מבטלות את מי שאנחנו לטובת אחרים.

בשביל שיהיה להם נוח יותר “לעכל” ו”להכיל” אותנו.

בשביל שבני הזוג שלנו ואפילו ההורים שלנו לא ירגישו שקשה להם להכיל אותנו.

אז אנחנו מקטינות את עצמנו. אנחנו שם בשביל כולם וסליחה, איפה אנחנו בתמונה???

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

אחרי הטקס הלכתי לנוח קצת. אחרי שעה התעוררתי, ישבתי עם החברות שלי ,קשקשנו, דיברנו , נהנינו כל כך ובשעה 11 וחצי בלילה הלכנו להרצאה של שרון מורדוך שהיא מורה לפיתוח קול ומטפלת בשיטת תטא הילינג בשילוב עם הקול. להגיד הקול – כך נקראת הסדנה של שרון.

אני מודה שלא התלהבתי יותר מדי מהסדנה אבל לשרון היה חשוב שאני ועוד כמה בנות מהקהילה שלנו נגיע לפרגן, אז באנו.

משהו בסדנה עורר בי המון התנגדות.

בתקופת התיכון למדתי במגמת מוזיקה, עשיתי בגרות בשירה ונגינה. אהבתי לשיר מגיל מאוד צעיר, אפילו בצבא שרתי בכמה טקסים ותמיד הכל הרגיש לי נורא חסום. לא הצלחתי להגיע לעוצמות ווקאליות.

עם השנים ויתרתי על החלום להיות זמרת, הרגשתי שאין לי מספיק ממה שצריך למרות שכשרון ושמיעה מוזיקלית יש בשפע וגם ניגנתי על פסנתר וקלידים במשך 13 שנה, אבל זה הרגיש לי שכאילו צריך לבחור בדברים הפרקטיים שמכניסים יותר כסף בטוח וגם ככה היתה לי קצת חרדת קהל.

אז החלום התמוסס.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

ופתאום בסדנא שרון חיברה אותנו לזה שאנחנו מפחדות לדבר. מפחדות להגיד בקול מה שאנחנו מרגישות, מפחדות להיות אנחנו. בעיקר נשים.

ואז שרנו יחד. וזה היה מקסים. ומשחרר. והוצאנו וצחקנו והשתטינו. ומשהו בי נפתח מחדש באותו ערב.

משהו שהיה חסום המון שנים.

חזרתי לעצמי.

למי שהייתי לפני שנהייתי אישתו של, ואמא של, או הבעלים של, או בלוגרית.

חלי. אני .

בכלל כל הסופשבוע הזה חיבר אותי לחוויה של טיול שנתי בתיכון כשהפעם אני בקבוצה של המקובלים.

יצרנו לנו חבורה שמחה ומאושרת . חבורה מלוכדת ואוהבת. עם המון כיף וחיות.

היה מקום לכולן.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

צחקתי באותו הערב צחוק משחרר, מהבטן, עד שנהייתי צרודה. צחקתי בקול.

תמיד הייתי שקטה, פחדתי להביע את עצמי והיום אני במקום שבו אני מביעה את עצמי בקול רם. גאה במי שאני , אוהבת את עצמי ושמחה על המקום שאני נמצאת בו.

לקח לי שנים של עבודה להגיע לשם, אבל הגעתי וזה כיף.

זה שקט נפשי.

זה אני , מי שאני באמת. ומהמקום הזה, המשפחה שלי תקבל אותי יותר. אני אקבל את עצמי יותר.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

אח”כ ישבנו לקשקש ולצחוק בחוץ (1 וחצי בלילה) ואז שמענו תיפופים ברקע.

במתחם האוהל הראשי היו קבוצה של בנות שישבו עם כל מיני כלי נגינה ושרו וצחקו ושמחו (טוב, היה שם גם קצת אלכוהול) והצטרפנו אליהם בריקודים, שירים והמון שמחה. היה כיף.

מתי הפעם האחרונה שיצא לכן ככה לשמוח ולהנות עם חברות?? להצליח לשים את הכל בצד? לחזור להיות אתן?

אז אני שמחה לספר שזה קרה לי וזה מדהים!!!!

הרגשתי כמו בגיל 16 שוב, רק שאני באמת אוהבת את מי שאני. דבר שלא יכלתי לומר כשהייתי צעירה יותר.

בסביבות 2 וחצי בלילה פרשנו לישון. היינו גמורות.

ישנו בלי שום הפרעה עד 11 בבוקר למחרת.

קמנו שמחות, עירניות ועם התלהבות לקראת מסיבת התטא בבריכה שממה שהבנתי מאלה חברה שלי, זה ההיילייט של השאקטי.

חוויה שאסור לפספס.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

הגענו לבריכה, חצי ממנה היתה עמוסה בנשים, חלקן ללא חזיה, חלקן עם, רק נשים. רוקדות ושרות וקופצות בבריכה,  בהנחייתה של צ’ארו גל ויילר – פצצת אנרגיה מהממת שהרקידה את כולנו, הורידה לנו המון אהבה עצמית ועוד הגדרות לתכנות תת המודע שיעזרו לנו להתפתח ולאהוב את עצמנו יותר. להצליח יותר ולהתחבר למי שאנחנו בלי להתנצל על זה.

ככה פיזזנו לנו במשך שעתיים במים. אני כמובן נשארתי עם החזיה של הבגד ים, אבל זו היתה חוויה מרוממת וגם העירום שם הרגיש כל כך טבעי וכל כך במקום. אם לא היו כל כך הרבה מצלמות במתחם אולי הייתי זורמת עם העניין, אבל אני עדיין לא שם.

בסוף המסיבה עשינו טיפול קבוצתי לחלק מהבנות, טיפול אנרגטי של תמיכה (אני והחברות שלי מהקהילה של ניצה יניב) וטיפלנו בהן במים. זו היתה חוויה מדהימה ורוחנית. יצאנו מרוממות. סגרנו עם ארוחת צהריים ודיון משותף.

חזרנו הביתה.

חזרתי אחרת.

השארתי בשאקטי את מי שהייתי.

קיבלתי כמה החלטות לגבי החיים שלי.

אני מתחילה לחיות.

מורידה הילוך.

מפסיקה להיות זמינה 24/7 לכל העולם במיילים, טלפונים ואסמסים.

עובדת בין 8 ל-4 ובערב אני נחה. נהנית. רואה טלויזיה, מתנתקת מהפייסבוק. מהמיילים.

לקחתי לשאקטי את הלפטופ שלי בשביל ההרצאה, ותכננתי לעבוד. אבל אז הבנתי שמותר לי גם לנוח. מותר לי לקחת זמן לעצמי.

וראיתי שלא קרה שום דבר מזה שלא עבדתי ומזה שלא הייתי זמינה ומזה שלא בדקתי מיילים.

העולם המשיך להתקיים כרגיל ואפילו בעלי היקר התמודד בהצלחה עם ניקוי ראש לנוגה בגלל כינים (לראשונה בחייו וכשאני לא שם!).

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

הלוואי והיה שאקטי יותר מפעם בשנה.

כולנו יצאנו מרוממות. חזרנו לעצמנו.

לא מומלץ לישון באוהלים, זה די הורס את החוויה. חברות שלי שישנו באוהל נהנו הרבה פחות בגלל התנאים שהיו לא משהו.

אם אתן הולכות לפסטיבלים מהסוג הזה, קחו איתכן אוכל מהבית.

אם אתן אמהות, שהרבה זמן לא יצאו לבד בלי הילדים, אתן חייבות!!!!! ללכת.

נתראה בשאקטי הבא.

חלי, שמצאה את עצמה מחדש.

 [/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]