אני בת 30!

ו-3 ימים למען האמת.

לקח לי קצת זמן כי עברו עלי ימים לא קלים פיזית ונפשית. באיזשהו מקום השינוי קידומת הזה גורם לך להכנס לחשבון נפש עם עצמך, יחד עם יום כיפור וכל השינויים שעברו עלי לאחרונה, אז הכל ביחד גרם לי קצת להתכנס בתוך עצמי, להתנתק מהכל, להתרכז בלנוח ולקוות לטוב.

זה התחיל ביום שלפני יום ההולדת שלי כשהדיירים שלנו טרם שילמו את שכר הדירה והכניסו אותי ללחץ שגרם לצירים. אחרי שיצאתי עליהם בערב עם כל ההורמונים שלי, למחרת בבוקר שילמו כמו שצריך, אבל בכל זאת , זה מלחיץ.

בגלל הלחץ הזה אני ובעלי פרקנו עצבים האחד על השניה עד שהתעשתנו, ואז הגיע 12 בלילה והבנתי שהנה, היומולדת 30 הגיע ולא קרה שום דבר מיוחד. רציתי שהפעם בעלי יחגוג לי באופן קצת שונה ויתאמץ וישקיע וכמו שאני מכירה אותו היה לי ברור שזה לא הולך לקרות, ותוסיפו לזה הורמונים של הריון תאומים והרי לכם פצצת הורמונים לא סימפטית בכלל.

בבוקר למחרת קמתי קצת הפוכה בידיעה שהיום הזה הולך להיות רגיל לגמרי מבחינתו . נפגשתי עם חברה בצהריים לשבת על פרויקט, קצת בכיתי לה וקיטרתי והיא החזירה אותי לפרופורציות ודיברנו קצת על ציפיות. יש לי בעיה , כשאני רוצה דברים בדרך מסוימת וזה לא קורה בדיוק כמו שאני רוצה אני מתאכזבת ומתעצבנת. אז הפנמתי שלא יקרה כלום. קצת התהפכתי והייתי במתקפה הורמונלית.

ב4 תכננתי ללכת לאמא שלי ולהשתקע שם עד הערב עם יובלי, כשעמדתי בדלת, בעלי הגיע בדיוק עם זר פרחים גדול, אמר לי יאללה, שמים את הילד אצל אמא שלי והולכים להסתובב. נורא חששתי שהוא הולך לעשות לי איזו מסיבת הפתעה אבל הזהרתי אותו שאני הורמונלית ושלא כדאי לו שזה יקרה..

נסענו למתחם התחנה בת”א, היה די נחמד, הסתובבנו קצת, קנינו משחק מדליק ליובלי מעץ ואח”כ חיפשנו מקום לאכול. מצאנו מסעדה שנראתה נחמדה וקצת יוקרתית – נווה צדק – מקום של בשר המלצרית שם הביאה לי את הסעיף. נפלנו על מלצרית בלונדינית שהיתה עסוקה בלהראות שהיא יודעת ושהיא חשובה. הייתי עם חשק עז לסטייק סינטה למרות שהיו שם עוד סוגי בשרים , בעיקר סטייקים. אני מאלה שאוהבים לאכול את הבשר כשהוא מת.. ביקשתי ממנה את הבשר במידת עשיה WELL, היא אמרה לי שזה בלתי אפשרי ושאזמין בשר אחר. אמרתי לה שאני אוהבת סינטה, ושאני רגילה לאכול אותו בדרגת עשיה הזו ובכל זאת, זו לא פעם ראשונה שאני מזמינה סטייק סינטה במסעדה. היא אמרה בפלצנות ” השף לא ממליץ, אני יכולה להזמין לך רק עד דרגת עשיה מדיום”. אמרתי לה שיהיה מדיום, ושיהיה לך ברור שהוא יחזור למטבח. היא התעקשה “אני לא ממליצה”. אמרתי לה שאני בהריון ושאסור לי לאכול בשר חי (לא שאפשר לפספס את הבטן הענקית שלי אבל היא היתה עסוקה בפוזה שלה). אחרי רבע שעה הגיע הסטייק המדמם שלי, אמרתי לה שתחזיר אותו לעוד כמה דקות של הריגה על האש לדרגת עשיה של WELL. עשתה פרצוף ולקחה אותו. אחרי כמה דקות הגיע מלצר אחר (היא הבינה שאני לא אוותר) עם סטייק מפויח מבחוץ ועדיין חי מבפנים. באמת שאני לא מאלה שמתקטננים. אבל כשאני מזמינה ליומולדת שלי סטייק במחיר כזה , אני מצפה שהוא יהיה לפחות טעים. אמרתי למלצרית שבאה לשאול איך הסטייק (תודה לאל, מישהי אחרת) שאני מאוד אשמח אם היא תוכל לבקש מהשף לשים את הסטייק על האש על אש נמוכה ולא לשרוף אותו כדי שהוא יהיה אכיל.

היא הבינה ואחרי עוד 7-8 דקות קיבלתי סטייק שהיה עשוי סבבה מבפנים אבל די מפויח מבחוץ וזה ביאס לי את הצורה, מה גם שבעלי בינתיים כבר סיים את המנה שלו וסתם כל הקטע עצבן כי אתה מצפה ממסעדה שמגדירה את עצמה כמקום של בשר שתדע להכין בשר לפי דרגת העשיה שהלקוח רוצה.

בסופו של דבר התייאשתי וכבר אכלתי את הסטייק ככה למרות שלא ממש נהניתי, הזמנו קינוח של אגסים בקרם שמנת ויין שהיה מצוין, ולפחות קצת פיצה, אבל אנחנו בהחלט לא נחזור לשם. הייתי מלצרית בעברי הרחוק ואחד הדברים הראשונים שלימדו אותי היה לתת שירות טוב ללקוחות. לפני הכל. והמלצרית הזו לא ידעה מה זה שירות. זה ביאס לי את הערב וכשהגענו הביתה בעלי פשוט נשפך לישון אחרי ששתה (אני נהגתי..)

וסתם כל הסיטואציה קצת הרסה לי את הערב ותוסיפו הורמונים לתמונה ושישו ושמחו.

יום למחרת כבר הגיע כיפור, הייתי במיטה רוב הזמן במנוחה אחרי שהתחילו לי קצת צירים. כמובן שלא צמתי כי במצבי זה הדבר האחרון שאני צריכה לעשות.  יובל קצת נלחץ מזה שכל הערוצים בטלויזיה לא עובדים.

העברנו בבית, וזהו, אני בת 30. עדיין מרגישה ילדה לפעמים.. אבל מרוצה בסך הכל מהמקום שאני נמצאת בו בחיים. אולי עם עוד קצת פלוס בבנק הייתי מרוצה יותר, אבל גם זה יגיע 🙂

עכשיו, רק שההריון הזה ימשיך בשלום ויסתיים בידיים מלאות בשתי תינוקות בעוד 4 חודשים.