בלוגו – כנס הבלוגרים של סלונה – חוויות ורשמים

השבוע התקיים כנס הבלוגרים של סלונה – בלוגו.

היה ממש נחמד, הגיעו כמה מאות משתתפים, ביניהם אנשים מעולם הפרסום, היח”צ וגם הרבה בלוגרים ובלוגריות.

אני חושבת שמה שסלונה ניסו לעשות, זה בעצם לתת סוג של WAKE UP CALL לבלוגרים שלנו ולהראות להם כמה קהילת הבלוגרים בארץ מפוצצת בפוטנציאל עסקי ורווחי וכמה הוא לא ממומש.

הפריע לי מאוד שכששאלו בקהל למי יש בלוג שהורמו עשרות ומאות ידיים וכששאלו מי מרויח כסף מהבלוג רק אני ועוד אחד או שניים הרמנו ידיים. ושאלו לפעמים את השאלה הזו בנימה של זלזול והיה בזה לפעמים מקום של “היי, אתם בלוגרים, אתם אמנם כותבים אבל אתם לא מקצועיים אז למה אתם רוצים להרוויח על זה כסף?” והיה בבוקר פאנל של עיתונאים שאמרו שהמדיה האינטרנטית החדשה “הרגה” את העיתונות הכתובה ושהרבה עיתונאים עשו הסבה לבלוגים והיתה תחושה שהעיתונאים הותיקים מרגישים “מאוימים” מהבלוגרים שמציפים את הדעות והקולות שלהם, צוברים קהילת קוראים וכותבים מה שבא להם בעוד העיתונאים בקושי מרויחים כבר..

אבל אני חושבת אחרת. אני חושבת שיש מקום לכולם, יש מקום לשיתוף פעולה.

אני רואה את הבלוגספירה, יש משהו אחר בהתנהלות של בלוגרים. אנחנו קולגות, רבים מאיתנו חברים, אנחנו עוזרים, אנחנו מתייעצים, אנחנו משתפים ואין בינינו את התחרותיות הרעה הזו שיש בין אתרי אינטרנט ועסקים בכלל. כל אחד ייחודי בדרכו שלו. כל אחד כותב את הכתיבה שמאפיינת אותו ואת הבלוג שלו ומושך אליו קהל מסוים של אנשים שמתחברים לתכנים. ואין צורך בתחרות. אם אני ארצה עוד גולשים, אני אצטרך לכתוב עוד, להתאמץ להביא דברים יצירתיים. ככה זה עובד.

לא מענין מה שקורה בחוץ, על מה אחרים כותבים. אני אביא את עצמי לבלוג וזה מספיק. ולמי שלא, הוא לא חייב לקרוא.

התארחו גם 2 בלוגריות מובילות מחו”ל – קארה סווישר מהבלוג allthingsd שדיברה בעיקר על כמה חשוב להתפתח טכנולוגית, להשאר מעודכנים ולהתממשק למובייל כי לשם האינטרנט הולך בשנים הקרובות.

הבלוגרית השניה היתה סאלי וויט הבריטית מהבלוג who’s the mummy?   שדיברה על הכח של המאמי בלוגרס בבריטניה בעולם ועל כך שהן הפכו להיות לענף מדיה מאוד מצליח. היא אמרה בדיוק את אותם הדברים שאני מאמינה בהם ומיישמת אותם בהצלחה עם הבלוג שלי, שבעצם אפשר לעשות כסף מבלוג, אפשר לחיות מבלוג ועם הרבה הנאה.

היו עוד 2 בלוגריות גרמניות – אחיות שפחות התחברתי לתכנים שלהן והאנגלית שלהן היתה עם מבטא כבד שהתקשיתי להבין אז בשלב כלשהו איבדתי אותן.

רוב ההרצאות היו של בלוגרים מובילים כגון עידו קינן(חדר 404), מורן בר (ניוזגיק), פרופ’ ישע סיוון שנתן כמה טיפים לשדרוג הבלוג ומערכות המעקב שלו וגם איך לכתוב בצורה שתניב רווחים בהמשך.

דיברו גם על גוגל פלוס והיתרונות שלו שלבלוגרים הם ממש טובים מבחינת חשיפה והפצה של התכנים ברשת ואני בהחלט הולכת ליישם אותן.

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

אחת ההרצאות שעצבנה אותי היתה של  ניר רפואה , סמנכל קריאטייב במקאן שקרא לבלוגרים “כאב ראש של פרסומאים”.

הוא בא בגישה מאוד מתנשאת ומזלזלת בבלוגרים, הוא הציג מספר case studies של קמפיינים כושלים עם בלוגרים שהם הרימו בעבר שלא ממש הניבו תוצאות למפרסמים ועל סמך זה הוא ביסס גישה שבלוגרים לא מועילים למפרסמים ושהמפרסמים לא צריכים אותנו הבלוגים. אני דווקא חושבת שהוא טועה ובגדול כי בלוגרים היום הם לגמרי מובילי דעת קהל.

אם אמא בלוגרית שיש לה עשרות אלפי כניסות והיא בלוגרית מוכרת וותיקה כמוני למשל (ויש עוד כמה כמוני בארץ) תכתוב על מוצר מסוים שהוא מצוין או לחילופין תקטול אותו, היא תגיע למאות ואלפי קוראים, פרסום בבלוג שלה יהיה מאוד אפקטיבי והיא יכולה לבנות או להרוס מותגים.

אני יכולה להעיד מתוך נסיון למשל עם 2 מותגי עגלות חדשים שפרסמו אצלי בבלוג וסקרתי את העגלות שלהם במהלך השנתיים האחרונות והיום הם נחשבים למותגים מובילים מתוך שוק מאוד עמוס של למעלה מ100 עגלות תינוק שונות.
ואת עגלת התאומים שלי , STROLLAIR, כמעט אף אמא לתאומים לא רכשה עד שלא כתבתי עליה במבחן העגלות ואחרי שרכשתי אותה והמלצתי עליה ב2 כתבות, היא הפכה להיות אחת מעגלות התאומים הנמכרות והפופולריות בזכותי. ולא היו לי שום קשרים מסחריים עם הבעלים. פשוט מצאתי שהיא עגלה מעולה ושיתפתי בהמלצות שלי.

אז אני לא מסכימה עם זה שפרסומאים לא צריכים את הבלוגרים. אני חושבת שהפרסומאים צריכים לחשוב על דרכים מקוריות ויצירתיות ליצור תוכן משותף עם בלוגרים ולשתף פעולה כדי ליצור עניין אצל הקוראים ולשמור על הייחודיות של הבלוגר וכן, גם לשלם לבלוגר.

אין שום סיבה שבלוגר שנותן את נשמתו וזמנו לבלוג ולגולשים שלו וצובר קהילה פעילה וענפה שיכולה לתת תועלת למפרסמים  לא יקבל תגמול.

אחת ההרצאות החשובות באירוע היתה ההרצאה של עו”ד יונתן קלינגר שדיבר על לשון הרע, הרצאה קצרה אך ממצה שמאוד כדאי שכל בלוגר ידע את החוקים כדי לחסוך לעצמכם תביעות מיותרות : (הצילום באדיבות מרינה גולדשטיין, שגיאות)

בהמשך היה שלב הסדנאות. אני הוזמנתי להרצות בנושא “איך להפוך בלוג לעסק” ושיתפתי את המשתתפים בתובנות שאספתי לאורך השנים על “איך לעשות כסף מבלוג“.

נורא התרגשתי וחששתי. זו פעם ראשונה שאני ממש עורכת הרצאה לפני קהל גדול, היו 30 ומשהו איש שבאו לשמוע אותי.

התכוננתי הרבה ושיננתי לעצמי נקודות, הכנתי מצגת מוצלחת ומושקעת, לקחתי ריטלין וקפצתי למים.

היה קצת מלחיץ בדקות הראשונות אבל די מהר נכנסתי לעניינים והייתי ממוקדת ומפוקסת.

השתדלתי כל הזמן לוודא שהקהל מגיב ומתעניין ובמקומות שראיתי שאני “מאבדת אותם” התקדמתי קצת יותר מהר כדי לשמור על עניין והם שיתפו פעולה.

ההרצאה נמשכה קצת למעלה משעה, אנשים שאלו שאלות וקיבלו תובנות, כלים וטיפים שנתנו להם להאמין שזה אפשרי לעשות כסף מבלוג ושזה לא חלום פרוע ואני יודעת שעוררתי השראה רבה בכמה מהם.

זה לא מובן מאליו. בתום ההרצאה נשארתי עוד חצי שעה לייעץ לאנשים ואני ממש שמחה שיש לי את הזכות לעזור ככה ולתת ערך לאנשים.

הפידבקים שקיבלתי בסוף ההרצאה וגם במיילים אחר כך ממש חיממו לי את הלב, ונתנו לי להבין שאני צריכה להפיץ את הבשורה ובקרוב נראה לי שאשב על תוכנית שתתן לאנשים כלים להרויח מהבלוג.

שמעתי חששות של המשתתפים לכך שהם מפחדים שהגולשים “יחרימו” אותם או יברחו מהבלוג במידה והוא “יתמסחר” . הצעתי להם פשוט לשתף את הגולשים בכוונות שלהם, כמו שאני עשיתי וכמו שליאת ורדי בר, חברתי מהבלוג “בלינג בלינג” עשתה לאחרונה וכתבה פוסט מנוסח היטב שגם גרר הרבה תגובות מפרגנות של גולשים : “נשים וכסף – גרסת הבלוגרית – או איך מתקדמים שלב ונשארים בחיים“.

וכן, מותר לי להרויח כסף מהבלוג. זו לא מילה גסה. 3 שנים קרעתי את התחת (סליחה על הביטוי) בכתיבת תכנים יחד עם שגרה מטורפת של עבודה, תינוק\פעוט ובערב לשבת ולכתוב לתוך השעות הקטנות של הלילה. אז עכשיו אני קוצרת את הפירות. לא אוהבת את הצרות עין הזו של אנשים..

אבל אני עושה מה שטוב לי ושלמה עם זה ולמי שיש בעיה עם זה, שידפדף הלאה. הוא לא חייב לקרוא אותי.

אין חכם כבעל ניסיון וכאחת שעשתה את זה וחיה את זה יום יום ואחרי שלמדתי מהניסיון והכישלון, יש לי הרבה מה לתת והרבה מה לומר.

אני אתבשל עם זה עוד קצת אבל ברור לי שזה הכיוון שאני הולכת אליו.

אשמח לשמוע חוויות שלכם אם הייתם גם בכנס ואם יש לכם שאלות, אתם מוזמנים לכתוב לי ל : [email protected]

חלי.

 [/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]