הבלוג בן שלוש שנים!!

שלוש שנים וחודש ליתר דיוק.. אבל מי סופר?

במהלך השבוע האחרון יצא לי לחשוב מספר פעמים בהקשר לבלוג הזה שלא להאמין, אבל חלפו להן 3 שנים מאז שהתחלתי לכתוב אותו. כמה פעמים רציתי לכתוב פוסט על זה , בכל זאת 3 שנים לא הולכות ברגל, אבל נזכרתי בזה בעיקר כשהייתי עסוקה עם יובל או באמצע נהיגה, ועכשיו פתאום נזכרתי שוב ,אז הפוסט הגיע.

אז כאמור, הכל התחיל לפני 3 שנים וחודש, אחרי קרוב ל10 חודשים שבמהלכם ניסינו להכנס להריון וזה לא כל כך הצליח. כל הזמן הייתי פורקת את התסכולים שלי בפני חברות שהכרתי בפורום “לקראת הריון” שגם הן היו במצב דומה ובשלב מסוים בעלי התחיל לומר לי “תפסיקי להציק לי, תפתחי לך בלוג”. יום אחד כשהייתי לבד ומתוסכלת ומשועממת, נכנסתי לתפוז, ואמרתי לעצמי “יאללה, נפתח בלוג.. נראה מה יהיה”..

ופתחתי.

הפוסט הראשון שלי

היה לי נוח לפרוק לשם את התסכולים שלי , את הקושי שלי , את הכמיהה להריון, את זה שבעלי והאנשים סביבי מתקשים להבין מה עובר עלי, את הפראנויות של האיחור במחזור בכל חודש שאולי “הנה, הפעם זה זה”, וכעבור 9 ימים גם הגיעו 2 הפסים המיוחלים שבישרו שהנה, זה הצליח, ואני בהריון.

אני חושבת שבאיזשהו מקום זה סמלי שהבלוג נפתח ממש עם הכניסה שלי להריון כי התחלתי לכתוב את הבלוג ב6 לחודש ולפי החישוב שלי עם מעקב ביוץ נכנסתי להריון ב-4 לחודש. כך שלמעשה הבלוג הזה נולד יחד עם ההריון.

מה שיפה כאן הוא שהבלוג הזה ליווה אותי במהלך ההריון שאחרי חודש רביעי הפך להריון קצת בעייתי ולא פשוט שכלל שמירה של 4 חודשים במיטה כשבחודש האחרון גם אושפזתי למשך 3 שבועות עד ללידה ולאחר מכן לעוד מספר ימים בשל זיהום שהיה לי בצלקת של הניתוח הקיסרי (אנחנו יסודיים!).

בכל הזמן הזה הבלוג היווה עבורי מעין מקום מפלט, מעין פינה קטנה שהיא רק שלי, בעלי ידע שיש לי בלוג אבל לא ממש עניין אותו לקרוא מה כתוב שם. יצא לי לחשוב מספר פעמים שבסופו של דבר הכל קורה לטובה.
אלמלא ההריון הבעייתי שלי שגרם לי לשבת ולכתוב וללמוד המון כתוצאה משעות שביליתי בפורומים בנושאי הריון, לידה ותינוקות, לא היה לי היום את האתר המקסים הזה שנקרא 2BMOMMY, כנראה שעדיין הייתי שכירה במשכורת שהיא קצת מעל למינימום, חולמת על הקידום המיוחל, עדיין גרה בשכירות ולא מתפתחת כפי שהתפתחתי עד היום והופכת לעצמאית ומגשימה לאט לאט את כל החלומות והמטרות שלי.

אני מאמינה שהכל קורה כפי שהוא צריך לקרות. בזכות ההריון, בזכות יובל , מצאתי את הייעוד שלי. זה כבר הרבה מעבר לתחביב. עם קרוב ל- 50,000  גולשים שקוראים אותו מדי חודש, למעלה מ-800 עמודי תוכן ,השתתפות קבועה באתר הבלוגרים של בזק בינלאומי – קרמדלה קום, אני חושבת שסוף סוף אני מתחילה להפנים שוואלה, יש פה משהו וכנראה שהוא נכון לי כי זה מצליח. אני חייבת להודות שכל פעם אני מופתעת מחדש מנתוני הסטטיסטיקות במיוחד לאור העובדה שחלק נכבד מהמבקרים באתר הוא מבקרים חוזרים וכיף לי לדעת שאני עוזרת, כיף לי לקבל פניות של התייעצויות וכיף לי ללכת לחנויות ולראות נשים מטיילות עם סקר העגלות שלי מודפס או לראות בפורומים שונים איך נשים ממליצות על האתר שלי. אין לכם מושג כמה זה מחמם את הלב!!!!

אני מסתכלת לאחור, רואה איפה הייתי לפני 3 שנים, עם הכמיהה הגדולה לילד , למצוא את עצמי, לעסוק במשהו שאני אוהבת וגם להצליח לתרום קצת ולעזור לאחרים, שתהיה לי דירה משלי, זוגיות טובה, והנה, אני 3 שנים אחרי והגשמתי את רוב הדברים ואני רק בת 28.5 ויש עוד כמה פרוייקטים מאוד גדולים על הפרק שעוד ישמעו עליהם.

אז ממה בעצם הכל התחיל ?

בתקופה שבה הייתי מרותקת למיטה במהלך שמירת ההריון, לא פעם קיבלתי עצות וטיפים מנשים אחרות בפורומים שלא פעם עזרו ועודדו ונתנו לי כוחות עצומים להמשיך ולשכב במיטה כדי לשמור על ההריון, דבר שהוא לא קל לפלפלית עם קוצים בתחת כמוני. אבל הצלחתי. וכך העברתי עוד יום ועוד יום לבד בבית, אבל ביחד עם הבנות, שעם כמה מהן אני עד היום בקשר קרוב, ואני זוכרת שיום אחד הבטחתי לעצמי שכשיהיה לי קצת זמן פנוי אני אעזור לנשים אחרות כמו שעזרו לי .

לשמחתי הרבה אני שמחה לומר שעמדתי בהבטחה הזו. בשביל עצמי, לא בשביל אף אחד אחר.

לאחר שילדתי היתה לי תקופה יחסית כיפית עם תינוק שאהב לישון שעות ארוכות, הוא היה ישן 3 שעות וער שעה, ובגיל חודשיים כבר פתח פערים של 4-5 שעות במהלך היום ו12 שעות שינה ברציפות בלילה (יש דברים כאלה!) , מה שהותיר לי מספיק זמן פנוי לשבת ולכתוב בפורומים, לעזור ולייעץ, לתרום מהידע שצברתי ובמקביל לכתוב בבלוג.

אני זוכרת שבאחד הימים נכנסתי לבלוג שלי בתפוז, והסתכלתי על נתוני הסטטיסטיקות. הופתעתי לגלות שמבלי שאני כותבת בבלוג בצורה סדירה, יש לי כ-40-50 צפיות ביום בבלוג. שוחחתי עם בעלי שעוסק בתחום התכנות ואמרתי לו שאני רוצה למנף את זה למשהו יותר גדול. אז הוא פתח לי בלוג עצמאי בWORDPRESS. כשחיפשנו דומיין הרגשתי שאני רוצה משהו שקשור באימהות. חיפשנו וחיפשנו ואז מצאנו את 2BMOMMY שהמשמעות שלו היא “להיות אמא” שמבחינתי היה תפור עלי ועל הבלוג הזה. וכך למעשה הוא נולד.

מאחר והיתה לי פלטפורמה נוחה יותר לכתיבה התחלתי לכתוב יותר, ובמקביל אני זוכרת שבשלב מסוים שמתי לב שרוב השאלות בפורומים חוזרות על עצמן, ואלו שחוזרות הן בעיקר ה”טיפים” למיניהם על איך להסתדר עם תינוקות במיוחד בתקופה הראשונית.

אני זוכרת שבכל פעם שאני חיפשתי מידע בנושא מסוים, עשיתי חיפוש די נרחב בגוגל כדי לקבל דיעות שונות ולעשות בדיקה יסודית ולאחר מכן הייתי חולקת את הידע שלי עם בנות בפורומים כאשר נשאלה שאלה בנושא ספציפי שהיה לי את הידע לגביו.

באחד הימים כאשר ראיתי שאלה מסוימת חוזרת על עצמה 3 פעמים בפורום הורים לתינוקות, החלטתי לכתוב תשובה מקיפה וכוללת אצלי באתר שמשלבת מספר תשובות גם מניסיונן של אמהות בפורומים שונים , וגם מידע אינפורמטיבי “יבש” אצלי באתר, ופשוט להפנות את שואלות השאלה אלי לבלוג וכך למעשה עלה הרעיון של ריכוז מידע שימושי לנשים מנקודת מבט אובייקטיבית שלי כאמא יחד עם תשובות מקיפות שיחסכו להן שעות של חיפושים בגוגל.

לאט לאט התחלתי לכתוב, ולכתוב, ולאסוף חומר וזה הלך וגדל, וניסיתי תמיד לחשוב איזה מידע אמהות ונשים מחפשות, ואז בא הרעיון של סקר העגלות המקיף שלמעשה הקפיץ את האתר בכמה רמות והגדיל את הכניסות ומשם הרעיון התרחב ואתם מבינים את הפואנטה..

אבל זה כיף.

היום אני יכולה לומר שיש לי שני תינוקות. יובל והאתר, ושניהם למעשה בני אותו הגיל ונולדו ביחד.

כיף לי לפעמים להביט לאחור, לפתוח פוסטים שלי מתקופת ההריון , או מלפני שנה או שנתיים ולראות איפה הייתי ואיפה אני נמצאת היום שזה מקום הרבה יותר טוב.

אני מקווה להמשיך ולכתוב באותה ההתלהבות והתשוקה, לשמור על אותנטיות ואובייקטיביות, להביא תכנים שיתנו ערך מוסף לגולשים וגם לעזור לכם קצת בנושא הצרכנות עם מבצעים אטרקטיביים למוצרי תינוקות במחירים מיוחדים לגולשי האתר.

בקרוב מאוד האתר יעבור מתיחת פנים משמעותית, סוף סוף לקחתי מעצבת כי אני יודעת שהעיצוב זוועתי כרגע ותודה לכם שאתם סובלים אותו, וגם הקונספט יהיה קצת יותר נוח, אבל זו הפתעה ובקרוב תגלו (אם הגעתם עד לכאן).

כמו כן, אשמח לשמוע מכם תגובות, תלונות, הצעות לשיפור, אשמח אם תחוו את דעתכם , תספרו לי על דברים שהייתם רוצים לראות כאן ואני מבטיחה להתייחס בכובד ראש לכל פניה. גם לקשות שביניהן.

אז תודה שאתם קוראים, מקווה להיות פה בעוד שנה וגם בעוד 3 שנים , לשתף אתכם בחיי, ולהמשיך לטפח את הבייבי שלי ביחד איתכם.

חלי.