הגענו לשבוע 27..

עוד שבוע חלף. זה נשמע אולי מובן מאליו, אבל למישהי שנמצאת בהריון תאומים, במצבי, עם צוואר רחם מקוצר , זה ממש לא מובן מאליו.
מדי יום שישי אני מחליפה שבוע של ההריון.
הגעתי לשבוע 27. מה שאומר שעברתי 27 שבועות מלאים ולמעשה אני מתחילה את שבוע 28.
הפיצקיות ממשיכות לגדול.
נכנסתי למשטר אשפוז, אני ממש גאה בעצמי. אני שוכבת על הספה או במיטה שעות על גבי שעות, ומקפידה מאוד לקום רק להתפנות או למלא לעצמי עוד בקבוק מים.
הימים כל כך ארוכים, אני לוקחת כדורי פרסולט לצירים במינון גבוה שעושים לי מיגרנות קשות ומפריעים לי להתרכז ולתפקד.
אני די מושבתת ואני תוהה איך נעבור ככה עוד חודש?!?

קשה לי עם ההיפר שלי אבל מצד שני זה עדיין עדיף על ללכת להתאשפז ולהעביר את הימים הללו בבית חולים , בלי יובל , בלי האוכל של הבית, בלי נוחות ועם אנשים זרים ואני מחזיקה חזק חזק ושוכבת בשקט.
זה עוד אחד מהמבחנים הקשים הללו שאנחנו נדרשים לעבור וברור לי שעוד חודש המצב כבר יהיה הרבה יותר טוב והתנאים ללידה של הקטנות יבשילו.
אני שואפת ללדת אותן מעל 2 קילו, ואם הן ימשיכו בקצב הנוכחי זה יקרה תוך חודש.

יובל התחיל להתנהג בצורה קצת פחות ממושמעת השבוע. הוא רואה אותי שוכבת כל הזמן, או במיטה או בספה, פתאום אבא שלו אוסף אותו מהגן כמעט כל יום או שהסבתות באות להיות איתו.
הסברתי לו שאני חייבת לנוח כדי שהתינוקות יגדלו ועדיין קשה לו עם זה והוא כל הזמן מנסה למתוח את הגבול שלי. אני משתדלת לשחק איתו, לקרוא לו ספרים, הוא מביא פאזלים ומרכיב לידי ואני עוזרת לו, אבל מוזר לו.
גם בגן אמרו לי שבצהרון הוא קצת לא מתנהג הכי יפה, אבל אולי שם הוא פורק את התסכול שלו.
אני מאוד מקווה שהחודש הזה יעבור לנו מהר, קשה לי עם זה שקשה לו.
אני מאוד מרגישה אותו והוא מרגיש אותי.
ברור לי שעוד חודש חודשיים אני אשב עם שתי קטנטנות מתוקות ויהיה לנו כיף (בין חוסר שינה לחוסר שינה) וששוכחים את התקופה הקשה הזו אבל אפשר לומר שזה הרע במיעוטו במצבי.
רק צריך להרגע ולשבת בשקט.
אולי אקח השבוע ריטלין כדי להיות רגועה יותר וסבלנית ואולי אפילו להצליח לעבוד קצת יותר.

שיהיה לנו שבוע טוב..