ההופעה של סיה בישראל - ביקורת נלהבת אך מאוכזבת

ההופעה של סיה בישראל – ביקורת נלהבת אך מאוכזבת

כבר בפעם הראשונה ששמעתי את השיר “soon we’ll be found”, לפני כשנתיים, התאהבתי בסיה. המילים, הכנות, המלודיה המיוחדת, יש פה אמנית אמיתית שאיכשהו מתבלטת עם כל תרבות הפופ והמיקסים.

בשנתיים האחרונות התחלתי לעקוב אחרי הלהיטים שהוציאה הזמרת, או יותר נכון לומר, “הפגיזה” אחד אחר השני, ולהנות מאוד מהם, במיוחד בשנה האחרונה עם “Chandelier”‘ “Big girls cry”‘, “Elastic heart” , ו- “ALIVE” , והמקפיץ האחרון – “Cheap thrills”.

אחרי שנוכחתי לדעת שהיא אחראית ללא מעט מהלהיטים הגדולים של השנים האחרונות גם אצל אמנים אחרים, נשביתי קשות בקסמיה של הבחורה שלא אוהבת להצטלם.

כמובן שברגע ששמעתי שהיא מגיעה לארץ מיהרתי לשים לעצמי תזכורת בפלאפון לרכישת הכרטיס, אך פספסתי ב-3 דקות וכבר לא נשארו כרטיסים למופע בלייב פארק בראשון לציון שבו היא היתה מיועדת להופיע. כנראה שגם מפיקי המופע לא הבינו את גודל ההיסטריה וברגע שהעבירו את המופע לפארק הירקון, למעלה מ-40 אלף כרטיסים נמכרו (!!!!) ועשרות אלפי אנשים – צעירים ומבוגרים, באו לצפות בנערת הפלא האוסטרלית, מכונת הלהיטים המוכשרת.

שילמתי 330 ש”ח על כרטיס וחיכיתי בקוצר רוח.

כבר יצא לי להיות בהופעות של מדונה ורובי וויליאמס ושניהם פרפורמרים מעולים עם חתיכת שואו ואפקטים ווידאו ומה שאתם לא רוצים. הם באים לתת עבודה.

הגעתי לפארק הירקון למופע החימום של סטטיק ובן אל תבורי – תהרגו אותי, לא מבינה מה הקשר שלהם לסייה, חוץ מזה שהם הקפיצו את כל עשרות אלפי הצעירים עם הלהיטים שלהם שאני מכירה כי איכשהו הם תמיד משתחלים לי לפלייליסט של מוזיקה ישראלית ביוטיוב.

אח”כ עלתה מרינה מקסימיליאן המהממת שהתברר לי שגם היא אחראית לכמה להיטים לועזים שאני מאוד אוהבת , הפתעה נעימה בהחלט. היא כבר יותר מתחברת לז’אנר של סיה ויותר מתקשרת למופע לדעתי.

אחרי כן במשך כחצי שעה עלה לבמה די ג’יי איתי גאלו, שנתן את מיטב הלהיטים והקפיץ את הקהל שבא להתפרק ולפרוק.

ואז, צרחות נשמעו בקהל. קמתי ממקום מרבצי בדשא, וראיתי שהמלכה עלתה לבמה.

הפעם החלטתי שאני לא קורעת את עצמי ונלחמת באלפי אנשים כדי לעמוד שורה ראשונה על הברזלים כמו שעשיתי עם רובי ומדונה. די, אני כבר בוגרת בשביל השטויות הללו ויש מסכי ענק לצד הבמה שנותנים לכם לראות נפלא מה שמתרחש עליה.

סיה עלתה לבמה עם שמלת קצפת נפוחה שמתוכה יצאה רקדנית שלרגע חשבתי שזו אכן מאדי זיגלר הכה- מוכשרת, אבל במהלך המופע שמים לב שאין תאימות בין מה שהולך על הבמה לבין המסכים והתחלתי להבין שבעצם “סיבנו” אותנו עם קטעים מוקלטים מראש.

סיה אכן שרה רוב הזמן, אך המוזיקה היתה בפלייבק מתוך הדיסק שלה.

האמת, מאמנית אקספרסיוניסטית ברמה של סייה , הייתי מצפה לקצת יותר השקעה, עיבודים מיוחדים, או איזושהי אימפרוביזציה או משהו מיוחד.

אבל כל מה שהיא עשתה היה לעמוד על קוביה ולשיר כשלראשה הפיאה בשחור לבן עם פפיון ענק.

בהתחלה קצת התעצבנתי אבל כמישהי שלמדה מוזיקה והופיעה, אני יכולה להבין את הקטע הזה – אני זמרת, באתם לשמוע אותי שרה, לא בא לי לקפץ ולפזז על הבמה, באתי לשיר וזה מה שאני עושה. אתם אוהבים אותי בגלל השירים ולא בגלל השואו.

ואיכשהו יש לה סוג של שואו. הרקדנים משתוללים סביבה. אבל בצורה קצת מונוטונית ומשעממת.

בשיר ELASTIC HEART , זה היה ניסיון לחכות את הקליפ עם שני רקדנים , וכאילו, סליחה, אם נרצה לראות את הקליפ , נשים אותו ביוטיוב. מה הקטע פה? קצת יצירתיות סיה. לא מתאים לך ככה.

קצת התעצבנתי כי אחרי כמה זמן הבנתי שחלק מהקטעים של הריקוד שהוקרנו על גבי המסכים הוקלטו מראש, וזה היה קצת לא מובן למה זמרת ברמה שלה צריכה להופיע עם פלייבק ברקע, עם מוסיקה ללא עיבודים ועם 4 רקדנים שעושים מה שהם עושים בקליפ.

אפשר לשים פלייליסט ביוטיוב וזה יהיה אותו דבר.

ועדיין, יש לה קול מדהים. מיוחד. רוב ההופעה לדעתי לא היתה עם פלייבק, מרגישים את הקול שלה טיפה נשבר בעליות ובירידות , מה שמסגיר את זה שהיא שרה בלייב. למי שעצר להקשיב למילים ולראות אותם, היא כותבת ושרה ממקום של הרבה כאב. זה נוגע. מהמקום הכי כנה ועמוק וכואב, ואם תשבו עם המילים של השירים תבינו. וזה פתאום נותן עומק אחר לשיר ולא רק מלודיה קליטה וטובה.

היא כן נתנה עיבוד מיוחד לשיר טיטניום ובעצם המחישה באמצעות שתי רקדניות שמסמלות הורה וילדה והשיר היה בקצב איטי, ופתאום כשמקשיבים למילים לאט עם הדמויות שממחישות אותן ברקע, השיר מקבל משמעות אחרת לחלוטין. אפילו עצובה. ומצליחים להבין את המקום ממנו סייה מגיעה. הכאב מהווה לה מקור למוזה עבור השירים שלה. גם שירי הפופ הקליטים והקצביים מדברים עומק.

ההופעה הסתיימה כעבור כשעה עם השיר Chandelier שחוץ מלהנות לשמוע אותו כמו שאני שומעת אותו ביוטיוב בפלייליסט שלי מדי יום, לא עשה יותר מדי.

ואז היא אמרה באנגלית “Thank you” וירדה מהבמה לנוכח המבטים המשתאים והמופתעים של כל הקהל.

ההופעה הגיעה לשיא בשנדלייר, אבל סיה כנראה עבדה קשה מדי.

אני מודה שהתאכזבתי. מאוד. כבר יצא לי להיות כאמור בהופעות של אמנים מהארץ ומחול, אבל זה כבר הרגיש קצת זלזול.

אני יכולה להבין את הקטע האקספרסיוניסטי של לעלות על במה ריקה מתפאורה עם רקע לבן ושחור ובלי ציוד ולעמוד כל הערב על במה ורק לשיר. (איזה כל הערב, בסך הכל שעה). כאילו חצית חצי עולם כדי להגיע ולהופיע בישראל, עשרות אלפי אנשים הכניסו מליונים לחשבון הבנק שלך , כל כך קשה לפנק בעוד חצי שעה של השירים שלך ולזוז טיפה? לתת לראות אותך?

זה השאיר את כולם בתחושה של הנה, הבאנו אתכם, נתנו לכם לטעום, וזהו.

תסתפקו בזה.

במיוחד כשמחיר הכרטיס היה די גבוה,אנשים ציפו לקבל קצת יותר מסייה. ולא הזכרנו את המחירים המופקעים כרגיל במזנון ואת העובדה שאסור להכניס שתיה למתחם האירוע. זה כבר הרגיש חזירות.

כשיצאתי היו עשרות אנשים שישבו בהתנחלויות בדשא מחוץ למתחם על שמיכות ונהנו מההופעה.

מישהי אחת ראתה אותי יוצאת ושאלה אותי – זהו? אמרתי לה כן.

היא אמרה שמזל שלא מצאה כרטיסים כי בשביל זה לא היתה משלמת 330 ש”ח.

האמת? צודקת.

אולי זה מה שאעשה בפעם הבאה.

סייה, לא יפה לזלזל באוהדים שלך. אני מבינה שיש לך מליונים כאלה ברחבי העולם והקול שלי חסר משמעות בעיניך, אבל חבל שבחרת לשים קצוץ על כל מי ששילם ממיטב כספו כדי לראות אותך, עמד בפקקים בהלוך ובחזור, נדחס עם נחיל של אנשים כדי לצאת מהמופע ולשרוף כמה שעות מהחיים שלו.

ולמיטב הבנתי היו אנשים שהגיעו כבר אחר הצהריים כדי לתפוס מקום טוב על הברזלים.

אז לסיכום, היה טוב מחד כי אני אוהבת את השירים. היו אנרגיות מטורפות, היה שמח. במיוחד בשירים הקצביים והיו עוד כמה שירים חדשים מהאלבום האחרון שלא הכרתי כל כך אבל התחושה היתה שנותנים לך צלחת עם כל טוב, נותנים לך לאכול כמה ביסים ולוקחים לך אותה.

זה מבאס.

זה שאנחנו ישראלים לא אומר שמגיע לנו זלזול. להיפך.

בפעם הבאה שהיא תגיע אני לא אטרח לקנות כרטיס.