היום השמיני אחרי לידה שקטה / אמא נגה

                        היום השמיני                                                                 30/01/13

היום באיזושהי מציאות אחרת היינו קמים בבוקר לקולות הבכי הרעב של זיו, הייתי מסתכלת עליו בערגה, בשלווה ובאושר.

מניקה אותו ונהינת מהכוחות הנשיים שאלוקים נתן לי להאכיל צאצא ומשם הייתי מקלחת אותו בנחת ומפנקת אותו במסאג׳ עם סבון ואחר כך מחתלת באהבה ומלבישה בשכבות חמות כי קר היום ואמא מאוד אוהבת גשם ואני בטוחה שגם זיו אוהב כי הוא ילד חורף כמוני..
הבית מלא בהתרגשות וציפיה, אני בוכה לפעמים וכולם אומרים שזה מההורמונים וכל התינוקות עוברים את זה וכך הם נהיים גברים, המוהל טוב, יגיד לי חמי, הרי תראי את אבי עשה עבודה טובה לא?! וכולם יצחקו בקולי קולות..
ואז אלביש אותו בחליפה הלבנה הזאת שעוברת בירושה במשפחה שלי עם הכובע מצפנת הקטן שיראה כמו מלאך בשמים, כמו שהוא במציאות שלנו, ואז אושיט אותו לאחותי הגדולה שתניח אותו על כרית לבנה של תמימות ותוביל אותו לסנדק, אבא של אבי, שציפה למעמד הזה מהרגע שהכיר אותי בערך והוא זורח מאושר!! פשוט קורן….
הינה אלוהים עשינו את שלנו, אנחנו כורתים איתך ברית לעולמי עולמים.
ויקרא שמו בישראל: זיו אריאל ז״ל.
הילד מת לנו וזאת המציאות הקשה והכואבת שלי ובה אני חיה, אבל היה נחמד לדמיין לרגע. לעצום עיניים ולחלום בהקיץ..
יום קשה!
אחרי כמה ימים ששיחקתי אותה אמיצה וחזקה, היום אני בבית בוכה בקולי קולות, שבורה ומחכה שהיום הנוראי הזה יסתיים ואקום לבוקר הבא.