היום שקיפות עורפית..

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

אני לא מאמינה שאני כותבת את הפוסט הזה, לא מאמינה שהגעתי לשלב הזה.

כשאת אחרי אובדן הריון, פתאום כל יום אחרי התאריך הארור ההוא שבו ההריון הקודם הסתיים, הופך לנקודת ציון משמעותית ולמעין נס שאת עדיין בהריון.

האמת, עבר עלי שבוע פסיכי לגמרי, אחד ההזויים שהיו לי.

איכשהו מצאתי את עצמי עוזרת לחמ”ל של מאבק האמהות ומרכזת את הצעדות, כל היום מיילים, טלפונים, ראיונות, ניהול הקבוצה של “צרחת האמהות הצרכניות” בפייסבוק שזה שווה ערך ללהיות גננת כי כל רגע יש נודניק אחר שמשעמם לו ומנסה להלהיט את העניינים אז צריך לשמור, כמו בגנון. ויש גם הרבה צדדים טובים. את נחשפת מבפנים לתמיכה של התקשורת, לתמיכה של האנשים, למיילים שמחזקים ונותנים כוח להמשיך.

וכמובן שיש גם את האנשים הרעים האלה שבאים בהאשמות, אפילו שמעתי שמועות שמנהיגי המאבק ממומנים ע”י אנשים מסוימים בהקשרים פוליטיים ושאנחנו מקבלים תשלום על המחאות האלה!

באסה שזה לא נכון. לא מעט חברים שאלו אותי  – נו , אז תגידי את האמת , מה יוצא לך מזה, כמה משלמים לך על זה?

והאמת? כלום.

אף אחד לא משלם לי על לשבת שעות מול המחשב, על לנהל את הדברים, על להיות מחוברת 24 שעות למייל ולפייסבוק מהנייד, אבל אתם יודעים מה?

כבר שנים שאני רוצה לתרום את חלקי לחברה, והנה, יש לי הזדמנות לעשות את זה. בין אם לתמוך במאבק באמצעות הבלוג שלי שכבר יש לו 100,000 גולשים בחודש, או באמצעות עזרה למי שצריך.

ואני יודעת שזה מאבק של כולנו ושאם נילחם עכשיו ונצליח להוריד את שכר הלימוד של הגנים ב50 % או פחות, זה ישפיע משמעותית על המצב הכלכלי של כולנו. ועם עוד תאומים בדרך, זה מאוד חשוב לי. ואם אני עוזרת, אז אני שמחה שיש לי את ההזדמנות לקחת חלק במאבק ואם מישהו היה משלם לנו על כל השעות האלה זה היה אחלה, אבל כשאתה במרכז העניינים , תמשוך אליך תמיד אש. אז מי שרוצה להתלונן , שיהיה לו בכיף. במקום זה צאו לרחובות, תעזרו להפיץ את הדברים.

והאבסורד הוא שהכל מהבית, על זה התחלתי לספר.

ביום חמישי שעבר התעוררתי בבוקר ופתאום יצא לו פקק של דם טרי..

כמובן שנכנסתי להיסטריה, טסתי לקופ”ח, עשו לי אולטראסאונד, לא ראו סיבה לדימום אבל שני החבר’ה היו בסדר, קפצו להם בכיף ונראה שטוב להם.

עברתי סוף שבוע לא פשוט עם דימומים (חומים) ועשיתי הכל מהמיטה עם הלפטופ.

זה לא היה שיקול בכלל שלא ללכת לצעדת העגלות , ההריון הזה יקר. מאוד.

ביום ראשון אחרי שהחרדות עלו וצפו, הלכתי שוב לאולטראסאונד, לראות שהם בסדר,

לקחתי את אמא שלי איתי.

ראינו אותם שוב, הטכנאית הפעם היתה יסודית יותר וגילתה שיש לי שליית פתח חלקית, מה שאומר שאני מועדת לפורענות מבחינת דימומים ושזה דבר שכיח ואפשר להרגע.

מפלס החרדה שלי ירד מאוד ונרגעתי.

אמא שלי התרגשה מאוד לראות אותם באולטראסאונד, ראינו אותם קופצים וזזים.

בערב ישבתי עם בעלי והרגשתי אותם משתוללים. לקחתי את היד שלו ושמתי על הבטן, הוא הרגיש אותם!

רק שבוע 12 וכבר מרגישים אותם ממש ברור.

ככל שחולף הזמן אני מרשה לעצמי יותר ויותר להקשר להריון הזה. בבוקר כשאני מתעוררת אני מרגישה אותם וגם בלילה לפני השינה. מגניב לגמרי.

והנה, היום יש לי שקיפות.

קבעתי את התור כבר מזמן אבל בגלל שביתת הרופאים אמרו לי אתמול שהוא לא יתקיים. התקשרתי היום בכל זאת לוודא ואמרו לי שהוא מתקיים (עושה בתה”ש).

אז עוד מעט אני הולכת, הם מתאימים לשבוע 12 וחצי בערך, אני מאוד מקוה שיוכלו לראות סימן לבנים או בנות.

לפי הפעלתנות שלהם אני די בטוחה שזה בנים, אבל אולי אני עוד אופתע לטובה ואלו יהיו בנות.

לא שיש לי משהו נגד בנים, אני מטורפת על יובלי, אבל עדיין, בנות זה בד”כ יותר רגוע.(אלא אם ההיפר שלי עבר אליהן).

מבטיחה לעדכן, מקווה שיתנו תמונות שוות.

לא מאמינה.

שקיפות!![/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]