הפלה. סוף לסיפור

לאלה מכם שעקבו בדריכות אחרי עלילות ההריון שלא הצליח לי, אני שמחה לבשר שהסיפור הגיע סוף סוף לסיום.

זה נגמר, אני אחרי, תחושת הקלה עצומה.

וקצת לפרוצדורות..

הגענו בבוקר לליס, לאשפוז יום במחלקת נשים, הצוות שם מקסים, רגיש, אדיב ומתחשב.

בסביבות 8:45 נקלטתי בקבלה, קיבלתי חדר עם עוד מישהי שהיתה כבר אחרי, קיבלתי 2 חלוקים פתוחים, כמו שהיה לי לפני הניתוח של יובל . לבשתי את החלוק והחלה לי התפרצות של בכי..

כמה מפתיע בהתחשב בזה שהייתי בלחץ ובכמות ההורמונים שהיתה לי בגוף. בעלי נכנס לכוננות חיבוק ותמיכה והיה ממש בסדר ועזר לי להרגע.

הודיעו לי שיש עוד 2 נשים לפני ושזה יקח בסביבות השעה.

החלטתי שאני נרגעת. שכבתי במיטה, עשיתי מדיטציה, דמיינתי דברים טובים במשך כ20 דקות ונרגעתי. הייתי גם נורא עיפה כי לא ממש הצלחתי לישון בלילה והתעוררתי עשרות פעמים בלחץ.

בשעה 11 בערך סוף סוף קראו לי , נתנו לי לחתום על טופס הסכמה לניתוח והרדמה עם אין ספור סיבוכים וסיכונים. אמרו לי שאני צריכה לקרוא לפני שאני חותמת. קראתי טופס כזה לפני הניתוח של יובל. זה לא שיש ברירות, צריך לחתום, אז חתמתי.

הכניסו אותי לחדר הניתוח, הרופאה המרדימה היתה ממש מקסימה ונעימה, הבינה שאני חוששת ובלחץ ועשתה הכל עם חיוך ובנחמדות. ביקשתי שלא יעשו כלום לפני שאני מורדמת חזק, החשש הגדול שלי היה להרגיש כאב ולהתעורר ממנו אחרי הטראומה של אתמול בלילה.

היא הבטיחה שהיא לא עושה כלום עד שאני רדומה.

קשרו לי את הידיים לצדי המיטה, יד אחת עם מד לחץ דם, יד שניה עם עירוי של חומר הרדמה ונוזלים, הרופאה המרדימה אמרה שתוך כמה דקות ארגיש קצת מטושטשת. לזה חיכיתי..

בדיוק הרופא נכנס, רופא נחמד ונעים שנתן לי תחושה שאני בידיים טובות.

הוא שאל אותי כמה שאלות, תוך כדי אני מתחילה לראות את החדר מסתובב, אמרתי לו בשלב כלשהו שאני נרדמת ושזה עובד, ואז פשוט צנחתי לשינה חזקה ועמוקה. אחת הטובות שהיו לי בתקופה האחרונה.

התעוררתי מסתבר אחרי רבע שעה, הרגשתי כאילו ישנתי כמה שעות טובות, ראיתי את השעון והבנתי שחלפה רבע שעה. שמו לי שמיכות מחוממות שהיו ממש כיפיות והחזירו אותי למחלקה.

הרגשתי קצת התכווצויות, ופתאום לא היתה תחושת הכבדות המוזרה הזו שנלווית להריון.

הייתי בטוחה שכשאני אתעורר מההרדמה יהיה לי קשה ועצוב ואני אבכה, אבל דווקא אז הרגשתי מצוין מבחינת מצב הרוח, הרגשתי רק קצת עייפה עם כאבי מחזור, בקטנה, אבל הידיעה הזו שהחודש וחצי האחרונים סוף סוף הסתיימו נתנה לי הקלה נפשית עצומה!

אחרי שהסתובבתי חודש עם משהו שאני יודעת שהוא מת בבטן שלי, זה פשוט גמר אותי נפשית.

אחרי חצי שעה בערך פתאום התעוררתי, ההרדמה חלפה, ביקשתי מבעלי את הפלאפון לעבור על מיילים דחופים. הוא אמר לי לשבת בשקט ולשכב, אבל הייתי בשיא העירנות . חוץ מזה ששכבתי שעתיים במיטה בלי לעשות כלום כבר לפני הניתוח ויש גבול לסבלנות שלי . (אם אתם תוהים על מי יובל יצא היפר, הנה התשובה) .

בסוף הוא נכנע אחרי שאיימתי עליו שאני קמה לבד לקחת את הפלאפון, ועברתי על כמה מיילים, עדכנתי חברות שלי שאני אחרי והכל בסדר, וסגרתי אותו כדי שאוכל באמת לנוח.

לחץ לי נורא לפיפי, ואחרי שלושת רבעי שעה כשהאחות ראתה שאני בשיא המרץ היא אישרה לי לקום.

היא הזהירה אותי שיצא לי מלא דימום כבד, הלכתי לשירותים, טיפונת הפרשות וזהו..

חזרתי, התעוררתי עוד יותר, חייכתי, הרגשתי ממש טוב שאני סיימתי עם זה ושזה לא היה נורא והיום אני יודעת שאם תהיה לי שוב תקרית כזו עם אופציית בחירה – אני ללא ספק אנסה ציטוטק, אתן להם יומיים שלושה, ואם זה לא יעבוד מייד גרידה. בלי למשוך את זה. הכאב הנפשי לא שווה את זה.

אחרי שעה וחצי מתום הניתוח שיחררו אותי. אמרו לי שאני נראית בסדר, התלבשתי, עדיין יש קצת בטן אבל הייתי ממש כמו חדשה.

היו לי קצת כאבי מחזור קלים, בהחלט נסבלים, והייתי מורעבת בגלל שלא אכלתי מאתמול ב4 אחה”צ (השעה היתה כבר 2) .

החלטנו שנוסעים לאכול ארוחה טובה בלופט, אכלתי למלצרית את הראש שתביא את האוכל מהר ובעלי התנצל ואמר שאני אחרי צום.

אכלתי , היה סביר, קצת מאכזב, אבל הייתי כל כך רעבה שהאופציה של לבקש מנה אחרת ולחכות עוד רבע שעה לא באה בחשבון.

חזרנו הביתה לנוח, ישנו כמו שצריך שעתיים, אמא שלי אספה את יובל מהגן, וב6 החזירה אותו.

היה לי כל כך כיף לחבק אותו ולהרגיש אותו, התגעגעתי אליו מאוד, ושמחתי שהכל הסתיים בשלום.

ישבתי אח”כ עם הלפטופ לסגור כמה פינות של דברים שנדחו בעבודה, ומאז עברתי למצב רביצה בספה.

אמרו לי שאני זקוקה ל3 ימי מנוחה כמה שיותר מוחלטת במיטה אז מחר אני מתכוונת להשאר במיטה, לשים את הלפטופ לידי למקרה חירום ולנוח רוב היום.

אני קוראת על הרבה בנות שאחרי הגרידה מרגישות ריקנות איומה, כאב גדול, ואני – רק שמחה ומאושרת שסוף סוף זה הסתיים. אולי כי כבר הקאתי את זה מכל הכיוונים, אחרי חודש כבר נמאס לי מההריון הזה, ועכשיו אני עם הפנים קדימה.

נחכה למחזור הבא ונראה מה יהיה.

אם למישהי שקוראת את זה יש שאלות והיא לקראת התהליך, אתן בהחלט מוזמנות לשלוח לי מייל ולהתייעץ [email protected]

אני אשמח לעזור בכל דרך אפשרית.

בהזדמנות זו אני רוצה להודות לבנות המדהימות ולפורום אובדן הריון תמיכה בתפוז, שבזכות הבנות שם, השיתוף , התמיכה המדהימה והסיפורים, זה עזר לי להתמודד עם הדברים, להכנס לפרופורציה ולדבר עם בנות שהיו שם , שהצליחו להבין אותי כשאף אחד אחר מסביב לא הצליח..

אין לכן מושג כמה זה חשוב , לקבל את התמיכה הנכונה בתהליך הזה, אבל לשמחתי זה מאחורי ואני לגמרי אופטימית עם הפנים קדימה (אם כי הזהירו אותי ממתקפת נפילת הורמונים בימים הקרובים אז אולי זה עוד ישתנה, אבל אני מקוה בכל אופן שלא..).

תודה למי שעקב, מי שתמך, מקוה לחזור לכתוב פוסטים מעניינים יותר, סליחה על החפירות.

אבל כיף לראות את הסטטיסטיקות ולדעת שכל כך הרבה מכם קוראים ועוקבים, זה מחמם את הלב.

בברכת חג שמח (או מה שנשאר ממנו) ושקט!