השלמה . גירושין . ילדים וגירושין. אמא חד הורית . משפחה חדשה – החיים אחרי גירושים

השלמה . גירושין . ילדים וגירושין. אמא חד הורית . משפחה חדשה – החיים אחרי גירושים – בלוג אישי על החיים אחרי הגירושין. ככה נראית שגרה.

– בלוג אישי על החיים אחרי הגירושין. ככה נראית שגרה.

אני נמצאת בקאנטרי עם הילדים.

יושבת על שפת הבריכה, רואה אותם משחקים עם חברים, נהנים במים, הבנות כל כמה דקות מביטות לי עמוק לתוך העיניים בחיוך מאושר והגדול מעלים את עצמו וחוזר לידי כל כמה דקות. ואז אני מבינה.

זהו.

ככה זה יהיה.

אני והם.

אנחנו.

זו המשפחה החדשה.

אני רואה סביבי משפחות עם מבנה של אבא, אמא וילדים, מרגישה מעט החמצה ופספוס שאצלנו זה כבר לא יקרה, אבל מביטה על הרגע, על הכאן ועכשיו.

נוכחת.

זה מה שיש. עם זה ננצח.

והילדים? שמחים. מאושרים.

למדו להסתגל למצב החדש. מתוקים שלי. הם לא אשמים אבל כנראה שמשהו בנשמה שלהם בחר לבוא דווקא לבית הזה, דווקא למשפחה הזו, לשיעורים שנעבור יחד. עם הכאב והעצב אבל גם עם השמחה.

ואני מביטה על מי שאני היום.

חזקה יותר, בוגרת.

אסופה.

משלימה עם המציאות, יודעת שיגיע משהו אחר, טוב יותר.

כשקשה אז מסתכלת על הילדים. מסניפה אותם. מחבקת אותם. מקבלת מהם כוחות לקום לעוד יום של עבודה, ללכת לישון מאוחר, לעשות מה שצריך כדי שיהיה להם. גם אם זה להלחם באבא שלהם. ולהזכיר לו שלא ישכח אותם. מגיע להם יותר.

כשאתה נכנס לתהליך של גירושין, אתה יודע איך תכנס, אבל אתה אף פעם לא יודע איך אתה תצא.

אז היום אני בפינה שלי. מגובשת. שמחה. מלאה.

חווה את החיים כסוג של רכבת הרים לפעמים, נהנית מהמון ריגושים וחוויות, מכירה אנשים.

מתייחסת אל החיים כאל סוג של הרפתקאה.

והילדים, הם שם , תמיד איתי. משהו בי רוצה לעטוף אותם ולגונן עליהם. יש לנו מעין הבנה.

גם הם למדו עם הזמן לכבד אותי. לתת לי את הספייס שלי, להרגיע את הרוחות כשצריך, לעזור בבית ולשתף פעולה כשהם רואים כשקשה לי.

אם עד לא מזמן שיחקתי אותה סופרוומן לידם, היום אני מרשה לעצמי להיות אמיתית.

כשקשה אני מושיבה אותם מולי, אומרת להם שיש לי יום עמוס ושאני זקוקה לשיתוף הפעולה שלהם ושיעזרו בכך וכך או כשאנחנו יוצאים אני אומרת להם שאנחנו הולכים ליום של כיף, ושאני רוצה להנות ומצפה שינהגו בצורה בוגרת והם משתפים עם זה פעולה. נהנים כשאני מדברת אליהם כמו אל גדולים ונותנת להם אחריות. גם בבית הם עוזרים לארגן ולסדר כשצריך.

מרגישה ברת מזל, שיש לי את שלושת הנפלאים הללו לצידי.

מרגישה אותם כחלק מהנשמה שלי.

יודעת שאני הדבר הכי חשוב בחיים שלהם ויודעת שהם זקוקים לי מאוד ושכמו שלפעמים עלי עובר יום קשה, אז גם עליהם. ואני שם בשבילם.

כולנו יחד. אחד בשביל השני.

אני יודעת שהשנים הללו הן הכי חשובות בגיבוש של האיכויות הרגשיות שלהם ושיש השפעה רבה למערכות היחסים שהם יצליחו לפתח בחייהם הבוגרים בעקבות הליך הגירושין הקשה שאני ואבא שלהם עברנו אז אני משתדלת להיות שם בשבילם. לבדוק מי זקוק ליותר. מי צריך מה ולתת להם את זה, בין אם זה מבחינה רגשית או צורך פיזי של חיבוק.

אבל עם עצמי, לומדת לאט לאט לשים את הגבולות.

לראות מה אני רוצה, מה אני לא,

לחיות את חיי, להוקיר ולהעריך כל יום שעובר, לחיות, לצחוק, להנות ולהמשיך הלאה לדבר הטוב הבא.