התחלנו חודש שישי!

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

שבוע 23 הגיע, מה שאומר שאני מחליפה חודש. כבר חודש שישי. זה לגמרי אחרי אמצע ההריון!

כבר מתחיל להיות אמיתי, עוד שבוע אני עוברת למצב של עובר בר חיות, כך שאם חלילה אני מגיעה למיון מסיבה כלשהי, כבר מפנים אותי למיון יולדות לקבלת טיפול אמיתי ולא למיון נשים ששם לא עושים כלום.

אז אני כבר עם בטן ענקית שממשיכה לגדול כל יומיים בערך, הבנות משתוללות והבעיטות שלהן מתחזקות יותר ויותר , מרגישה אותן גדלות, מרגישה את הגוף שלי שנהיה כבד יותר באזור הבטן מבחינת תנועה, ועדיין , מרוצה מהעובדה שנכון לעכשיו אני קילו פחות ממה שהתחלתי את ההריון ועדיין באותה מידת מכנסיים איתה התחלתי את ההריון למרות הבטן.

בדיוק אתמול חשבתי על זה שיחסית הגוף שלי מגיב לא רע להריון הזה. בשבוע כזה בהריון של יובל כבר הרגשתי בצקות קשות ברגליים והייתי ממש מושבתת עם צירים קשים ועכשיו יש פעילות רחמית, אבל הגוף שלי בהחלט מתמודד יפה בינתיים.

כנראה שהקלקסן וכל התרופות עוזרים למרות שאני עדיין עם אנמיה די רצינית אבל משתדלת לטפל בזה ובסך הכל מרגישה די חיונית למרות השמירה.

אולי כי עכשיו יש ילד ולפעמים צריך לקום אליו ואין הרבה ברירות ואת הפריבילגיה של ההריון הראשון.

אבל אני מודה על כל שבוע שעובר והן עדיין בסדר, קצת חוטפת התקפי היסטריה בבקרים כשאני עדיין לא מרגישה את שתיהן (יצאו כמו אח שלהן, חיות לילה, ואוהבות לישון בבוקר) ובעלי כל פעם מרגיע אותי, חכי, עוד שעה, הן ישנות, את תרגישי אותן, הן בסדר, ואני די בסטרס עד שאני מרגישה את שתיהן בועטות.

אתמול למשל לא הרגשתי את השמאלית עד הצהריים. הייתי כבר בפאניקה וכשהתחלתי לדבר עם בעלי על מיון, אז פתאום איזה בעיטה באגף השמאלי, ונשמתי לרווחה.

היום היא החזירה בקונטרה, שתיהן הלכו לי מכות בבטן כל היום ולא הותירו מקום לספק. אפילו בעלי הרגיש את הבעיטות החזקות שלהן.

הצורך לקנן התחיל להתחזק ככל שההריון מתקדם. ככל שזה נהיה יותר אמיתי ומוחשי.

בשבוע האחרון חטפתי קריזה כל פעם שעברתי ליד החדר המיועד שלהן, וראיתי את הרי הארגזים שעדיין שם. כשעברנו דירה לפני חודשיים היו לנו המון הוצאות ואילתרנו ארון בחדר ארונות מכוורות של איקאה שהיו לנו, לא הכי נוח אבל אפשר להסתדר. בהמשך גם השידה של יובל עברה לחדר ארונות ועוד כוננית מפלסטיק ומדי יום פשוט התבאסתי לקפל כביסה ולסדר..

אז ראיתי מבצע באייס על ארונות. אחרי שבוע של חפירות לבעלי הצלחתי לשכנע אותו אתמול ללכת לראות. היתה הנחה של 30-50% על ארונות וכשהגענו ראינו שיש הנחה נוספת של 50% על פריט שני, כפל הנחות!

חשבנו בהתחלה לקנות ארון של 1.60 מ’ וכשהגענו ראינו שזה לא הכי פרקטי לשנינו ושאין מצב שנסתדר עם ארון אחד וכששיקללנו את המבצע זה יצא משתלם יותר להוציא עוד 500 ש”ח יותר ממה שתכננו ולרכוש כבר 2 ארונות. מצאנו ארונות הזזה בגוון של חדר השינה שלנו ממש בחצי מחיר, אמנם לא האיכות הכי טובה שיש אבל אנחנו גרים בשכירות ולכמה שנים הקרובות זה יהיה מספיק טוב.

אז קנינו 2 ארונות, העמסנו אותם על הגגון של הרכב וגם בפנים , ככל שהזמן חולף ההחלטה לקחת מהעבודה של בעלי יונדאי I30 CW נראית כאחת ההחלטות הטובות יותר שעשינו.

היום חמי וחמותי באו לעזור לבעלי עם ההרכבה של הארונות (חסכנו 700 ש”ח)  ואחרי 7 שעות עבודה עם ארוחת צהריים משפחתית משותפת , ניצבים להם 2 ארונות.

יש לנו חדר ארונות ברוחב של 170 ואורך של 170. מרבית הארונות שבדקנו בחנות היו בעומק של 45-50 ס”מ והנחנו ששני הארונות ישבו טוב האחד מול השני בחדר הארונות ואז יהיה ארון לי וארון לבעלי , אבל בפועל מסתבר שעומק הארונות שלקחנו הוא כ-55 ס”מ, מה שבקושי מותיר 50 ס”מ של מעבר, וצפיפות נוראית.

אז החלטנו בסוף לשים ארון אחד בחדר השינה עצמו שהוא די גדול ועדיין יש לנו מקום ל-2 עריסות. אמנם זה הקטין את החדר אבל פתאום יש לי ארון, תחושה של בית.

רוקנו את מרבית הארגזים בחדר של הבנות, פינינו כוורת אחת לחדר של יובל ובהמשך השבוע אני מתכוונת להשתלט על החדר עבודה שלי ועל הארגזים שיש שם ולארגן.

השלב הבא יהיה להביא שקים של בגדים של יובל מחמותי, למיין ולסנן מה שלא צריך ולהעביר הלאה ולעשות רשימת מלאי מה אנחנו צריכים ומה לא. שיהיה מסודר.

אז עכשיו אני רגועה לקראת שבוע חדש שמתחיל, מחר יובל חוזר לגן, חוזר לשגרה ואני מקוה שיהיה קצת יותר קל.

גם לי וגם לו.

כרגע נותרו לי עוד 11 שבועות עד לשבוע 34. נעשה וי על עוד שבוע עוד כמה ימים בתקוה שיחלוף בשלום. ביום שני אני בביקורת בהיריסק ומקוה שהכל תקין עם הצוואר רחם שלי ושהוא לא עושה בעיות מיוחדות.[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]