התפתחות אישית בעקבות הורות

כאשר אנחנו הופכים להורים, משתנים חיינו ללא הכר. בין לילות ללא שינה והחלפת חיתולים, יש מקום גם להתבונן פנימה ולקחת את חווית ההורות כהזדמנות לצמיחה והתפתחות אישית. אנחנו גדלים יחד עם ילדינו, הם לומדים מאתנו כיצד מתנהל העולם אך במקביל יכולים לשמש עבורנו מורי דרך. כל הורה והמסע שלו, עם התובנות שנולדות מתוכו. מסע ההורות יכול לקחת אתנו לאינספור כיווני התפתחות, כל עוד אנו צועדים בו במודעות עצמית. זה כמו להירשם ללימודים, באוניברסיטה של החיים.

הנה כמה כיווני התפתחות אפשריים:

להיות עוגן

אחד התפקידים שלנו כהורים, הוא להיות עוגן עבור ילדינו: להיות שם עבורם כשהם זקוקים לי ולדעת לתת אוריינטציה. פתאום יש לי אחראיות לא רק כלפי עצמי. על מנת להיות מסוגלת לתת אוריינטציה, תחילה עלי לפתח בהירות פנימית: לדעת מה מרגיש לי נכון ולא נכון. זה דורש להעמיק את ההכרות שלי עם עצמי, לדעת מה אני רוצה, להתחבר לקול הפנימי שלי ולתת אמון בעצמי. לאחר שמצאתי את האמת שלי בכל נושא שהוא (לדוגמה, כמה ממתקים מותר לו לאכול בשבוע), עלי להישאר נאמנה לה בצורה עקבית, גם כשהילד מנדנד ובוכה. הבכי בפני עצמו הוא הזדמנות לעבודה פנימית: להתבונן בתוכי ולראות אלו נקודות זה מפעיל ואלו רגשות הוא מעורר בי; ללמוד להכיל את הבכי ללא כעס, לא לנסות להפסיק את הבכי בהסחות דעת או בוויתור על עמדותיי.

אתגר נוסף הוא לא להפוך את הילד לעוגן שלי. הורים רבים בעולם המערבי שמים את הפוקוס על הילד והופכים אותם למרכז עולמם. למעשה, התינוק זקוק להיות נוכח בחיינו כאשר ההתמקדות שלנו היא בפעילות משמעותית עבורנו. כצופה, הוא יכול ללמוד על העולם ועל החברה בה הוא חיי, ובבוא העת להצטרף ולעזור בפעילות לפי יכולתו. מבחינה אנרגטית, זה דורש לחוש שה”מרכז” שלנו נמצא בתוכינו ובמשהו שגדול מאתנו, ולא בילד עצמו.

להיות נוכחת בהווה

חלק משמעותי מחיינו מתבזבז בהתעסקות בעתיד ובעבר: אנחנו מתחרטים על דברים שקרו בעבר ודואגים למה שיקרה בעתיד. כך תשומת הלב שלנו אינה מוקדשת להווה, ואיננו חיים בצורה מלאה את ה”כאן ועכשיו”. כאשר נמצאים עם ילד, זה דורש מאתנו נוכחות מלאה. אם אנחנו שם פיזית, אך לא שם ברוחנו, הם ירגישו זאת ויגיבו בהתאם. בנוסף, ילדים קטנים יודעים לחיות את הרגע בצורה מלאה. מתוך התבוננות בילד שלי ראיתי שבמצבים שונים -נניח שילד אחר לקח לו צעצוע שרצה, הוא יכול לבכות בכי שנשמע כמו “סוף העולם  הגיע” אך אחרי חמש דקות הוא ממצה את הבכי ועובר הלאה. פתאום הוא יכול לצחוק מכל הלב, כאילו כלום לא קרה. הוא לא יבכה בגלל משהו שקרה אתמול או לפני שעתיים, ובטח שלא יהיה מוטרד מהעתיד לבוא. החיים שלו הם רצף של “כאן ועכשיו”. אנחנו יכולים ללמוד זאת מהילדים שלנו.

להגשים את עצמך

להיות אימא, בעיקר כשהילדים קטנים, זאת נתינה אינסופית ואת בתפקיד 24 שעות ביממה. יחד עם זאת, האימהות דורשת ממך להיות קשובה גם לצרכים של עצמך, ולמלא אותם. על מנת שתוכלי להניק את התינוק בחלב מזין לאורך זמן, עלייך לדאוג תחילה לתזונה של עצמך. את יכולה לקחת זאת כמשל לכל תחומי החיים. ילד זקוק לאימא בריאה ומאושרת, ולא לאימא מותשת ומרירה. אפשר למשל למצוא דילים לים המלח ולצאת לכמה ימי חופשה על מנת למלא את מצברי האנרגיה, או להירשם לקורס שתמיד עניין אותך. פעמים רבות האימהות מובילה אותנו להקרבה עצמית ולוויתור על החלומות והרצונות שלנו. הצרכים של ילדינו אמנם באים במקום ראשון, אך אחד האתגרים בהורות הוא למצוא את האיזון הנכון. אימא שמוצאת את הדרך להגשים את החלומות שלה, לא תנסה להגשים אותם באמצעות ילדיה. כך היא תוכל לשחרר את הילד מציפיות, ולתמוך בו להגשים את החלומות של עצמו.

התפתחות בזוגיות

הורות מלמדת אותנו מהי אהבה : קבלה ללא תנאי, נתינה ללא לצפות לתמורה, לראות את הילד כישות עצמאית שאינה “שייכת לי” ולרצות בטובתו. לאחר שחווינו אהבה מסוג זה עם ילדינו, נוכל ליישם זאת גם כלפי אנשים קרובים אחרים בחיינו, למשל בני זוג. נסו לדמיין כיצד הזוגיות שלכם יכולה להשתנות, אם תחליטו להפסיק לשפוט, להאשים ולהתחשבן, ובמקום זאת לתמוך בבן זוג בדרך שמביאה לצמיחה ולהתפתחות האישית שלו.

בנוסף, הורות משותפת דורשת מאתנו אמון בבן הזוג, תקשורת שמבוססת על שיתוף פעולה, תאום והתחשבות הדדית. הורות יכולה להיות פתח ללא מעט קונפליקטים בין בני הזוג. כאשר בוחרים במאבקי כוחות, זה יבוא על חשבון הילד. זה דורש מאתנו לעבוד על התקשורת בינינו, ללמוד כיצד לקבל החלטות במקרים בהם אין הסכמה בין ההורים, למצוא חלוקת תפקידים שמתאימה לשני הצדדים. כאשר נצליח ליצור מערכת יחסים שיש בה יציבות, תאום, אמון וכבוד הדדי, יתמוך הדבר לא רק בבריאות הנפשית של ילדינו, אלא גם בהתפתחות שלנו.