יובל בלע ג’ולה ממתכת..

למקרה שתהיתם, אז לא,  לא משעמם אצלנו. בכלל.

אחרי 3 ימים לא רגועים של מתקפת האקרים על האתר שלנו , שבהם פעלנו במרץ וגייסנו כוחות של מומחים להרתם לטובת העניין והשארנו את 2BMOMMY באויר תוך ניטרול ההתקפות, התפנינו בבוקר לשבת ולנוח קצת, אני ובעלי, יחד עם יובל ששיחק במשחק שלו לידנו בסלון. המשחק מכיל ג’ולה ממתכת בקוטר של כ-1 ס”מ  שצריך להעביר אותה במסלול.

זו לא פעם ראשונה ולא שניה שהילד משחק במשחק הזה, ברור לו מעבר לכל ספק שהג’ולה הזו מקומה אך ורק במשחק, ישבנו בסלון איתו ודיברנו והוא שיחק ופתאום הוא התחיל לבכות. חשבתי שחטף מכה ואז כשהוא נרגע הוא אמר לי שהוא בלע את הג’ולה..

מיד הלב שלי ירד לתחתונים , בעלי נכנס להיסטריה וצרח מיון מיון..

התעשתתי, אמרתי לו לשאול במד”א קודם כל מה לעשות, וידאתי שקנה הנשימה שלו פתוח ושהוא אכן בלע את הג’ולה ושהיא לא נכנסה לו בטעות לקנה הנשימה , ניסיתי לראות אם הוא יכול להקיא אותה ולא הצליח.

בינתיים בעלי דיבר עם מד”א שאמרו שכל עוד הילד לא נחנק ומשתעל אפשר לתת לו לשתות וסביר להניח שהג’ולה בשל צורתה ומשקלה תגיע לקיבה ומשם תצא החוצה בדרך הטבעית. הציעו שבכל זאת נלך למיון לעשות צילום ושרופא יבדוק אותו.

עזבנו הכל, התלבשנו וטסנו למיון.

הלכנו איתו למיון ילדים בשיבא, ממש נחמד שם. הילד כל הדרך שר וצהל והיה מבסוט שיוצאים לטייל, אני בתוך עצמי עם הסרטים והחרדות שלי, מדמיינת את הגרוע מכל, מודה לאלוהים תוך כדי שהילד עדיין נושם וצוחק..

הגענו למיון, גם האחות וגם הרופא שבדקו אותו הסתכלו עלינו במבט של “איזה מין הורים לא אחראיים אתם שנותנים לילד לשחק בג’ולה קטנה כל כך?” ולך תסביר להם שכבר חצי שנה הילד משחק בזה ולא קרה כלום. אבל באיזשהו מקום הם צודקים ואולי זה היה סוג של שיעור ומעין סטירת אזהרה.

הלכנו עם יובל לעשות צילום במגדל האשפוז, היה מזג אויר מקסים בחוץ ועשינו איתו הליכה , נזכרתי תוך כדי בתקופה הארוכה שבה הייתי מאושפזת לקראת הלידה שלו בתל השומר, הכרתי את הדרכים והמחלקות..סתם עשה לי קצת פלשבקים מהעבר , כמה היה לי קשה וכמה הייתי מיואשת אז וכמה היום אני מוכנה לעבור הכל שוב בשביל עוד ילד מקסים ומתוק שכזה..

בצילום ראו את הג’ולה בולטת באמצע הוושט, הרופא אמר שהיא טרם הגיעה לקיבה ושניתן לילד לאכול בבית ושכל עוד הוא לא מקיא או נחנק (וואלה, מנחם) אז הכל בסדר ושאם זה יקרה שנחזור למיון. הסרטים שלי התחילו לרוץ בראש, כאילו אם הילד יחנק, מרחק של 15 דקות נסיעה, מה זה יעזור לי???

קצת חששתי לנסוע הביתה למרות שהרופא התייעץ עם אחד הגסטרולוגים הבכירים בבי”ח וגם הוא אישר שאפשר לשלוח אותנו.

לא נרגעתי , התעקשתי עם בעלי שניקח את הילד לאכול פיצה או משהו בסביבה. הגענו למסעדה באזור שאנחנו אוהבים לשבת בה ויובל הראה סימני עייפות מתקדמים ושהוא עוד שניה נרדם בכיסא (לא פלא, אחרי שהוא קיפץ, רקד וניתר בלי הפסקה ברחבי הבית חולים).

החלטנו לעשות אחורה פנה, נסענו הביתה. יובל נרדם בדרך ל10 דקות בערך, כשהגענו הרמתי אותו והוא התעורר, התעקש שהוא רוצה דייסה. רציתי רק שהוא יאכל משהו כי הוא לא אכל מהבוקר, אז נתתי לו דייסה. שמעתי את הבטן שלו עושה קולות ומשתוללת, מקווה שההתכווצויות הורידו את הג’ולה הזו. קיויתי שהוא ירדם אחרי הדייסה, בינתיים הלכתי להכין אוכל לי ולבעלי, פתאום הוא קם ואמר שהוא מאוד רעב ורוצה לאכול. יאללה סבבה. שאני אגיד לא כשהילד מבקש אוכל?

הוא ישב איתנו ואכל שניצל ואורז..אחרי כן אני כבר קרסתי ויובל התעורר לגמרי.

בעלי נשאר איתו, פירגנו לי 3 שעות שינה (מה שמאפשר לי לשבת גם עכשיו ולעבוד), אחר הצהריים הלכנו לאמא שלי קצת,

הגענו למסקנה שהילד היפראקטיבי. צריך לראות אותו בפעולה בשביל להבין..זה כבר ברמה חריגה, לא מסוגל לשבת אלא אם כן זה המחשב ומשהו שממש ממש מאתגר אותו. הוא משתעמם בקלות , יש לו מחשבה חדה, לא נח לרגע, די מזכיר אותי 🙂 (ואם לא עקבתם אז אני מאובחנת כADHD )

אני לא חושבת שאני אלך על ריטלין כבר מהגיל הזה, אבל נבדוק אופציות של ריפוי בעיסוק שיעזרו לו להרגע קצת. אני מוצאת את עצמי לאחרונה צועקת עליו בלי הפסקה, הוא מתחצף, לא מקשיב ודי עושה מה שבא לו ושנינו כבר מיואשים מהמצב. אנחנו יוצאים איתו כל אחה”צ כדי לעייף אותו כמו שצריך ועדיין, הילד עושה חגיגות עד 10-11 בלילה. והיום הוא לא ממש ישן צהריים.

בקיצור, הורים, תהיו יותר אחראיים מאיתנו ,

אם יש חלקים שהילד שלכם יכול לשים בפה, תעלימו אותם. לא משנה כמה הוא בוגר.

מחר אני הולכת להעלים לו את כל המשחקים שכוללים חלקים קטנים . לא לוקחת סיכון לעוד התקפת לב שכזו.

סוגרת תבאסטה והולכת לישון בשאיפה שמחר בבוקר הג’ולה האובדת תצא החוצה אחרת הילד נשאר בבית, מה שלא הכי מסתדר כי יש לי יום עמוס בפגישות ואירוע בערב, אז אני צריכה להיות במצב רגוע ושפוי.

בקיצור, לא משעמם פה בכלל..