יובל הפך לאח בוגר

כבר כתבתי פה שמאז שמיה ונוגה נולדו התבגר לי הילד. מפעוט בן 4 וקצת הוא הפך לילד בוגר.
פתאום אני מנהלת איתו שיחות, הוא מביע את הרגשות שלו ורואים שפתאום הוא לא שם את עצמו במרכז אלא את שתי האחיות החדשות שלו.

אני מאמינה שהוא עדיין לא בדיוק מעכל ומפנים את השינוי הזה ואני מודה שנורא חששתי מאיך שתהיה האינטראקציה פה בבית אחרי שבמשך 4 וחצי שנים שבהן הוא היה הנסיך ואפילו המלך של הבית.
התיעצתי לפני הלידה עם דבורה עידן שהיא מדריכת הורים מקסימה שהרצתה בעבר באירועים שערכתי לגבי התנהגות של פעוטות והיא המליצה לי פשוט לשתף אותו המון ולתת לא להיות מעורב כדי ליצור שיתוף פעולה מצידו וכך עשינו.

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

לכולנו לקח קצת זמן להסתגל למצב החדש הזה שפתאום יש שתי תינוקות קטנות שהן במרכז ולוקחות את מירב תשומת הלב והרבה פעמים אני מסתכלת על יובל אחהצ ואיך הוא יושב לבד ובשקט ומתחשב בי כשאני מאכילה אותן למשל וממש מעריכה אותו על זה.
אני משתדלת לבקש ממנו עזרה כמה שיותר אם למשל כשאני מחליפה להן אז הוא עולה על כסא ליד השידה ואני מבקשת ממנו מגבון או חיתול או לזרוק בגד מלוכלך לסל כביסה, או כאני מאכילה אותן בבקבוק אני מבקשת ממנו לעזור לי ולהחזיק להן את הבקבוק. זה גורם לו להרגיש חשוב ונחוץ. גם ברכב הוא הופך להיות אחראי מוצץ של מיה והוא יושב לידה ואם היא בוכה או מתלוננת הוא נותן לה מוצץ וכל כמה דקות אני שואלת אותו מה איתן והוא מדווח לי אם הן ישנות, ערות או פולטות.
זה נשמע מפחיד ומסובך לצאת עם 3 ילדים לבד וכל פעם כשאני יוצאת איתם ויש איזה טלפון ושומעים שאני בחוץ שואלים אותי “מה את עם שלושתם??” ואני עונה שכן. דווקא יותר קל לי לצאת איתו ואיתן מאשר לצאת איתן לבד. במיוחד בגלל הנסיעה ותכלס הוא לא ילד בן שנתיים ודי ממושמע. עד שהוא מחליט שהוא נכנס לפעמים לדווקא ומחליט שהוא לא מקשיב ומתמרד אבל גם זה בסדר , הוא צריך לפרוק תסכול ומותר לו. אז בדכ אני מאיימת על הצעצוע התורן שהוא לא יקבל או משהו שהוא ירצה וזה עושה את העבודה.
אני משתדלת לחבק אותו כמה שיותר אבל הוא לא מרשה לעצמו להתפנק. רק כשהיה חולה השבוע ישנתי לידו והוא חיבק אותי די הרבה ופתאום נזכרתי שגם הוא קטנציק וזקוק לי למרות שלעומת הבנות הוא מרגיש פתאום ענק.

כל בוקר כשהוא קם בדכ הבנות בהאכלות או סתם שוכבות איתי במיטה והוא קודם כל רץ אליהן, נותן לכל אחת נשיקה וחיבוק ורק אז נזכר בי ואם הן שוכבות במיטה שלנו הוא מיד בא ונשכב לידן ומחבק. זה מקסים לראות איך בשניה הוא מתרכך ונזהר עליהן ומדבר איתן בקול עדין והן מקשיבות לו ועושות תנועות עם הגוף והפה כאילו הן מנסות לדבר.

לסיכום, כשיש הפרש גדול קל יותר עם ילד שני ובטח שעם תאומים.
אני מחכה בקוצר רוח שהן יגיעו לגיל חצי שנה וישבו ויזחלו והוא יוכל לשחק איתן.
בינתיים נהנית מהתקופה הקסומה הזו..

[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]