ילד שני – מה המרווח האידיאלי?

לרובנו יש חלום של משפחה עם 2-3 ילדים, ולחלקנו אף יותר.  לא תמיד אנו יכולים לומר מהו הזמן האידיאלי למרווח בין ילד אחד לשני.
מחקרים פסיכולוגיים הוכיחו כי יש חשיבות למרווח של שנתיים לפחות בין ילד לילד מבחינת התפתחות קוגניטיבית ורגשית , ועל מנת שהילד יוכל לקבל את היסודות הרגשיים והבטחון הדרושים לו, לפני שהוא צריך לחלוק אותם עם זאטוט נוסף.
לא משנה מה תאמרו, אך ברגע שיש תינוק חדש בבית, רוב תשומת הלב והדאגה מופנית באופן טבעי אליו מאחר והוא יותר חסר אונים וזקוק לטיפול וליחס , יותר מאשר הילד השני שכבר גדול יותר וקצת יותר עצמאי.


למרווח קצר בין הילדים יש יתרונות וחסרונות. היתרון הגדול הוא שהילדים גדלים יחד כמו חברים, מעסיקים אחד את השני, לרוב כבר יש בבית את כל הציוד מהילד הראשון , ועדיין ההורים נמצאים בתרגולת חיתולים\בקבוקים\קימה בלילה, כך שזה פשוט מאריך בעוד שנה- שנתיים את ההתעסקות עם תינוק. האח ה”גדול” יותר לומד על אחריות, עזרה להורים,  ואחרי כמה שנים הם גדלים יחד ודואגים אחד לשני.
החסרונות שבעניין הם שלכל ילד יש את ההוצאות שלו, במיוחד בשנה וחצי הראשונות כשרוב הילדים עדיין עם טיטולים ותמ”ל ודייסות והתזונה שלהם לא מבוססת על מוצקים לגמרי, הוצאות של גן או מטפלת, במידה ובחרתם במעון פרטי לרוב תשלמו סכום שנע בין 2000-3000 ש”ח לילד, לעומת מעון של ויצו או נעמת שיעלה לכם בסביבות 1500-2000 ש”ח. תכפילו זאת בשניים (במידה ויש הפרשים קטנים) ומדובר בהוצאה כלכלית לא קטנה. בנוסף, הזמן לזוגיות ולעצמכם הולך ומתמעט, להשאיר שני זאטוטים קטנים עם הסבתא למשל זה לא כמו להשאיר ילד אחד , וזה הופך את כל העניין ליותר מורכב.
במקרים רבים הפעוט הגדול יותר לא תמיד מקבל באהבה ובהבנה את המצב החדש, ולא פעם מרגיש כאילו “תפסו לו את המקום” , מה שמוביל לשינוי התנהגותי. אך עם קצת יותר תשומת לב ופעולות נכונות של ההורים להתאקלמות קלה, אפשר לעבור את התקופה הזו יחסית בשלום.
מבחינת קריירה, כאשר יש שני ילדים קטנים הם זקוקים לזמן איכות איתך ולתשומת הלב, ולהתמודד עם שניים קטנים זה לא פשוט ואלא אם כן את ובן הזוג מרוויחים משכורת מספיק גבוהה , לא תמיד משתלם לצאת לעבוד, ואמהות רבות בוחרות להשהות את הקריירה ולהשאר לשנתיים – שלוש עם הילדים בבית. משימה לא פשוטה במיוחד כאשר כל יציאה מהבית הופכת לאופרציה – עגלה + מנשא, או עגלת תאומים, או עגלה וזאטוט קטן שנותנים לו יד. בהחלט לא פשוט, אך כשמסתכלים על היתרונות ובמידה והמצב הכלכלי מאפשר לחיות בצורה סבירה ולא בדוחק, אז אפשר להסתדר.


יחד עם זאת, יש לי מספר חברות שיש להן הפרשים קטנים בין הילדים, ולדבריהן ילד שני זה לא כמו ילד ראשון, את הרבה יותר רגועה, מנוסה, פחות נלחצת, אין את ההלם והטראומה שיש עם הולדת הילד הראשון. לאט לאט את מוסיפה את הילד החדש לתוך השגרה המובנית. אז יש קצת יותר כביסה, קצת יותר עייפות, אבל מסתדרים..
משתדלים להיעזר במי שרק אפשר כדי להתמודד עם השחיקה של השגרה היומיומית, והאהבה העצומה שמתגלה בתוכך לשני הילדים גורמת לאושר רב. בשנה הראשונה אמנם קשה מאוד, אבל לאחר מכן הילדים הופכים לחברים, משחקים ומעסיקים את עצמם שעות, מה שמפנה לך קצת יותר זמן פנוי. הילד הקטן לומד מהגדול הרבה דברים.


כאשר מחליטים להביא ילד נוסף חשוב לקחת בחשבון מספר דברים:

• מקום בבית- האם יש לכם מקום בבית למיטת תינוק נוספת, ולארון לילד הגדול יותר?
• מבחינה כלכלית- האם המצב הכלכלי שלכם יאפשר לכם להתנהל בצורה נכונה עם תוספת של עוד 1000-3000 ש”ח בחודש של הוצאות?
• מבחינת קריירה – האם את מוכנה לעשות הפסקה בקריירה שלך, או לחילופין לקחת בחשבון את האפשרות לשים את התינוק החדש במשפחתון או פעוטון מגיל צעיר ביותר?  האם המשרה שלך מאפשרת לך להגיע הביתה בשעות סבירות כדי שיהיה לך זמן לילדים?
• האם ישנה מוכנות נפשית משני הצדדים להתמודדות מחדש עם ה3 חודשים הראשונים שהם לרוב הכי קשים- גזים, הנקה, סטריליזציות, לילות וימים בלי שינה, הריון ולידה?
• האם ישנה מוכנות פיזית לעבור הריון נוסף? עד שהורדת את רוב השאריות והספיחים של הלידה הקודמת, האם בא לך עכשיו שוב לתפוח , ובמידה וההריונות שלך לא קלים לקחת בחשבון מצב של שמירת הריון נוספת?
• האם תהיה לך עזרה מההורים\ משפחה ? האם הם גרים קרוב אליך?
• הגיל הוא גם גורם מכריע, נשים רבות מעל גיל 35 מעדיפות להביא ילדים בהפרשים קצרים יותר כדי להספיק כמה שיותר כל עוד הן עדיין עם כוחות להתמודדות עם תינוק נוסף ולאחר מכן לנוח.

אומרים שכל ילד מביא עימו את הברכה שלו.
אולי בשל היותי טיפוס קצת רציונאלי לפעמים אני מצליחה לדחות את הקץ למרות שנורא מתחשק לי עוד איזה תינוק חמוד, ויש ימים שאני מרגישה בשלות ומוכנות נפשית ורגשית .
הקטנציק שלי בן שנה וארבעה חודשים עכשיו, ילד שובב ביותר, יש ימים שהוא מתיש אותי לחלוטין וצריך לרדוף אחריו ללא הפסקה ולהעסיק אותו, ואז אני יורדת מהרעיון מהר מאוד.
אחרי הלידה שלו אמרתי לעצמי שבגיל שנתיים נתחיל לעבוד שוב.. פתאום זה עוד 8 חודשים והזמן עף ממש מהר! אבל כשנגיע לגשר נעבור אותו..