יש לי תאומים בדרך..מאיפה מממנים את זה?

הזמן חולף, אני מתחילה לעכל את העובדה שיש סיכוי גבוה שבתוך חצי שנה אנחנו הולכים להפוך ממשפחה של 3 נפשות למשפחה של 5 נפשות.

האסימון מתחיל ליפול, ולאט לאט מתחילות לצוף חששות ודאגות.

כמו איך למשל אנחנו הולכים להסתדר עם 3 ילדים בדירת 3 חדרים קטנה שכוללת גם אזור עבודה בבית כי אני עצמאית ונגיד ונמצא פתרון לדיור, מה יהיה עם מסגרות?

מטפלת לשני ילדים עולה כמו גן פרטי לשני ילדים והסטנדרטים במעונות היום לא תמיד מדהימים מבחינת יחס המטפלות פר ילדים ואני לא רואה איך אני מכניסה שני תינוקות בני פחות משנה לתינוקיה שבה הם לא יקבלו יחס אישי.

לא תכננו תאומים, זה יצא במקרה. הם זהים אז האופציה של דילול לא באה בחשבון .

חיכינו עם ילד שני כדי שאני אוכל להיות במצב שבו אהיה איתו בבית ולעבוד במקביל, אבל לעבוד עם שני תינוקות בבית זה על גבול הבלתי אפשרי , במיוחד עם בעל שעובד בהייטק וחוזר בשעות מאוחרות הביתה. אז נזדקק לעזרה. ונצטרך לקרוע את התחת ולעבוד יותר קשה ועוד לא התחלנו לדבר על ההוצאות השוטפות – טיטולים , דייסות, ויתר הדברים. אני מניחה שאת מרבית הציוד נשאיל או נקבל מחברים ויש לי את כל הדברים הישנים של יובל ועדיין לא ידוע אם זה שני בנים או שתי בנות אבל בכל זאת זה ים הוצאות. והכל כל כך יקר!

בשנה הבאה יובל הולך לגן עיריה שעולה “רק” 1600 ש”ח לחודש כולל צהרון. בחישוב של החופשות וימי העבודה שזה גוזל ממני, עדיף לשים אותו עד 4 כדי שאוכל לעבוד ואצליח לתפקד בצורה שפויה עם עוד 2 תינוקות בבית במהלך היום. אז בעוד שנתיים נצטרך לדאוג למסגרת ל3 ילדים. אין לי שמץ של מושג איך נצליח לממן את זה.

במיוחד כשאתה עצמאי ואתה לא יודע באיזה מצב תגמור את החודש, או מתי הלקוחות יחליטו לשלם ומה התאריך שהם יכתבו על הצ’ק. מצד שני האלטרנטיבה היא לעבוד קשה כשכירה, עם אי נעימות כשהילדים חולים, להרויח הרבה פחות ולהיות הרבה יותר מוגבלת מבחינת שעות.

אבל עדיין, הכל היום כל כך יקר. זו הסיבה שהצטרפתי בשמחה למאבק האמהות.

ולא , זה לא עוד טרנד חולף, אנחנו הולכות לעשות הרבה רעש. כבר בחמישי הקרוב תהיה צעדת עגלות במספר מוקדים בארץ ואנחנו מצפים להשתתפות של אמהות רבות והורים בכלל. חייבים שיראו אותנו , חייבים לעשות רעש, חייבים להפעיל לחץ על הממשלה שלנו כדי שמשהו פה ישתנה ויזוז.

אני חושבת שעד היום הממשלה שלנו זילזלה מאוד בדור הצעיר, אבל אנחנו משכילים, מלומדים, מוכנים לעבוד קשה ולא מפחדים מזה, ואנחנו רוצים בסך הכל עתיד טוב יותר לילדים שלנו. אנחנו רוצים לחיות ולהתפרנס בכבוד. והנה, אנחנו עושים הרבה רעש ופתאום ביבי נלחץ ומתחיל לדבר על שינוי המצב .

אמנם בין מילים למעשים יש מרחק גדול, אבל הם נלחצים מאתנו וזה טוב.

ועדיין, עם כל השינויים שלהם, יש קריטריונים מאוד ספציפיים להנות מההטבות וזה לא כולל חלק נכבד מאיתנו, הצעירים , בני מעמד הביניים, אלו שמרוויחים “יפה” בהגדרה אך עדיין מתקשים לגמור את החודש, או אלה שיש להם בית והם נחנקים עם המשכנתא. ועדיין , השינוי הזה הוא לא מיידי ומדברים על שינוי של המצב אבל בפועל, יקח עוד הרבה זמן עד שנראה תוצאות בפועל.. אז מפגיני מאבק האוהלים לא מתרשמים ואני איתם.

פתאום כולם יצאו מהפייסבוק, מהרשתות החברתיות ומהאינטרנט, יש שביתת מחאה של יום אחד ב1.8.11 , ואנחנו רוצים שינוי!

ההיענות מדהימה, התקשורת תומכת ונקווה שנגיע למצב של שינוי מהותי ושנצליח להשיג את המטרות שלנו, הורדת מחירים והוזלת המחיה.

כרגע אנחנו צריכים לעבור לדירה גדולה יותר כי אין מצב שנדחוס פה עוד עגלה, טרמפולינה, 2 מיטות תינוק וציוד של שני תינוקות בתוך הדירה הפיצית שלנו. אבל מצד שני המחירים של הדירות עדיין בשמים וכדי להשתדרג נצטרך להמשיך את המשכנתא לעוד כמה שנים. כדי שבגיל 60 יהיה לנו סוף סוף בית שהוא שלנו..

חשבנו להשכיר ולשכור אבל זה מסוכן מדי לתלות את השכירות שלך שהיא גבוהה יחסית על שוכר שאף אחד לא יוכל להבטיח לי שהוא ישלם בזמן ולא יהרוס לי את הבית.

יכלתי להתרחק מהמרכז אבל אז אני מתרחקת מהמשפחה שלי ואצטרך לחיות בריחוק מהם, האופציה היחידה שבה תהיה לי עזרה רבה ללא תשלום שתעזור לי להמשיך לעבוד בצורה שפויה יחסית מבלי להוציא על זה משכורת.

אז מה יהיה ?

רק ההוא למעלה יודע..

איכשהו נתמרן.

ננסה למצור פתרון, מדחיקה את זה עד כמה שאפשר למרות שאני יודעת שתוך כמה חודשים נצטרך להתעורר למציאות חדשה. צפופה יותר, שמחה יותר ויקרה יותר.