כתבה על יזמים צעירים בתחום האינטרנט בדה-מרקר - פרגון זו לא מילה גסה!

יש רגעים קטנים כאלה במהלך הקריירה שלי שבהם לפעמים אני מקבלת פידבק חיצוני להתנהלות שלי בבלוג ומבינה שוואלה, עשיתי את זה..

אני זוכרת שבגיל 29 קראתי כתבה על יזמים צעירים בני 30 שעשו אקזיט וידעתי שבא לי גם להיות ברשימה כזו אבל היה לי ברור ש2BMOMMY הוא לא אתר שבנוי לאקזיט כי יש בו המון נשמה ואני אוטוטו בת 30 ואני כבר לא אספיק אבל היום פרסמו בדה מרקר כתבה על 4 יזמים צעירים בתחום האינטרנט שהצליחו לבנות עסק מכלום ואני ביניהם.

אמנם אני בת 31, הזקנה שבחבורה ואין לי את הכמות כניסות המטורפת שלהם, רק 120,000 בחודש, אבל אני חושבת שזה די מכובד יחסית לעובדה שיש לי תאומות בנות שנה ושאת החצי שנה לפני שהן נולדו העברתי במיטה בשמירת הריון וב-5 אשפוזים ב-3 חודשים ולקינוח קיסרי ואחרי שבועיים כבר נשארתי איתן לבד בבית עם גיל 8 חודשים עם קצת עזרה מאמא שלי. אז כן, מותר לי לטפוח לעצמי קצת על השכם?

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

מי מכם שקורא פה מדי פעם בבלוג בוודאי זוכר את כל המקומות הנמוכים שהייתי בהם ואיך כל פעם המשכתי להאמין ולשמור על אופטימיות ועכשיו כשהבנות במסגרת ויש לי שקט ומשרד אני יכולה לעבוד ולהתקדם. אז כתבו על 2BMOMMY, כנראה שעשיתי מספיק רעש בחוץ שמשך את תשומת הלב שלהם. ותודה למיה אפשטיין על הכתבה המפרגת ולדודו בכר על התמונה והסבלנות..

לצפיה בכתבה –

מתחרים מול הגדולים – כך תמשכו עשרות אלפי גולשים לאתר שלכם

ארבעה יזמים מספרים כיצד הצליחו בעזרת השקעה קטנה והוצאות שוטפות מינימליות למשוך עשרות אלפי גולשים ביום ולהפוך את האתר למקור פרנסה קבוע

כבר קיבלתי בעבר הצעות למכור את האתר או חלקים ממנו תמורת לא מעט כסף וסרבתי בנימוס. נכון שכסף זה לא רע, אבל יש מקומות שבהם אני מעדיפה לשמור על הייחודיות שלי כבלוגרית ולהביא תכנים ממקום שבו אני ניסיתי, אני בדקתי, אני מאמינה או לא מאמינה במוצר מבלי שאף אחד ינהל אותי ויחליט עבורי על מה לכתוב או לא לכתוב. מהמקום הזה אני פועלת. עם השנים קיבלתי די הרבה פניות מבעלי עסקים ומנהלי מותגים “לעדכן” נתונים במבחן העגלות אחרי שאני ואבי ורון בדקנו ביסודיות לפי פרמטרים מדויקים את כל העגלות בצורה אובייקטיבית לחלוטין ויחד עם זאת השתדלנו לא “להרוג” מותג כזה או אחר, כי חשוב לנו לעמוד מאחורי המילה שלנו.

קיבלתי פניות גם מחנויות למוצרי תינוקות שרצו לקחת חסות על המבחן וסרבתי בתוקף. יש משהו בזה שאתה מכניס גוף מסחרי למקום שבו יש אותנטיות, כי אז זה הולך לאיבוד.

ועדיין, אני מקבלת לא מעט ריקושטים והאשמות מאנשים שעינם צרה וחושבים שאפשר לקנות אותי או את הדיעות שלי.

נכון, אני דעתנית. הרבה פעמים אני פועלת מהבטן ואני גם עירקית ועם ADHD ולכן יש לי פיוז מקוצר. לרוב אני רגועה אבל כשאני נתקלת בדברים שנוגדים את מערך האמונות והערכים שלי ופוגעים באחרים, אני מתגייסת עם כל הלב והנשמה לעניין גם כשאני לא בהכרח צריכה.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

עם השנים באו אלי בטענות וניסו להכפיש שמבחן העגלות ממומן או שהאתר ממומן ואני מבחינתי תמיד הקפדתי על שקיפות מלאה כלפי הגולשים וכלפי הלקוחות. יש לא מעט הורים שנתקלו בי ובאבי במהלך המדידות למבחן העגלות בחנויות והתייעצו איתנו וביקשו שנראה להם איך אנחנו מודדים ואנחנו נענים בשמחה כי אנחנו יודעים שאנחנו נאמנים לאמת שלנו. אנחנו מקפידים להיות הכי מקצועיים שאפשר כי אתרים מסחריים יש בשפע. זו הסיבה שחברתי לאדם שהוא אובייקטיבי כמוני, כדי שהנתונים יהיו מדויקים. אז בסדר, תמיד לאנשים יהיה מה להגיד.

במהלך השנתיים האחרונות עולם המדיה התחיל לפתח מודעות לכל נושא הבלוגרים ופתאום התחלנו לעלות על הרדאר וכמו פטריות אחרי הגשם צצו עשרות בלוגרים ובלוגריות שחלקם מקצועיים יותר או פחות, אבל לכולם יש מכנה אחד משותף – אהבת הכתיבה. הרצון להביע את עצמך החוצה לעולם, את הדיעות שלך, את הערכים, לשתף, וכן, לפעמים יש את החלום הזה של להרויח כסף מהבלוג.

משום מה הרגילו את הבלוגרים לחשוב שזה לא בסדר לקבל כסף עבור ההשקעה הרבה שלהם והשעות האינסופיות של כתיבת תוכן איכותי שהקוראים נהנים ממנו.

הרבה אנשים מרימים גבה כששומעים שאני הפכתי את הבלוג שלי לעסק ואני שואלת למה לא?

אם הבלוג שלי מכיל תכנים איכותיים שהגולשים נהנים מהם ויודעים שהם יכולים לסמוך עלי ומתייעצים ופונים, אז אני מניחה שמותר לי להתפרנס מפרסומות באתר שמוגדרות ככאלה בין אם באמצעות באנרים או כתבות חסות או סקירות פרסומיות. הגולשים יכולים לבחור אם הם רוצים לראות את התוכן הזה או לא.

הם יכולים לבחור אם להקליק על באנר שמציע להם מבצע על מוצר כזה או אחר או לא.

למה בYNET, או כל פורטל תוכן אחר זה בסדר ולגיטימי? במיוחד כשהיום חלק גדול מהעתונות התמסחרה ואפילו הכתבות מושפעות.

אז למה אסור לי להרויח? כי אני בלוג? עם הערכה לא הולכים למכולת..

כבר גדלתי מאוד לרמה של פורטל אבל אני מקפידה לבדל את עצמי באמצעות שמירה על נקודת המבט האישית והכנסת תכנים מקצועיים מנקודת מבט אחרת כדי לתת ערך לגולשים שלי לפני הכל, לעשות שיתופי פעולה עם מותגים ולארגן לגולשים מתנות, הנחות והטבות, אז מה רע בזה? איפה הבעיה? שבא לי לתת בחזרה לקהילת הגולשים המדהימה שלי? שאני מרויחה משכורת על זה שאני מספקת להם מידע, תכנים, בודקת עבורם? יושבת שעות על המחשב לכתבות רוחב איכותיות וסקירות מקצועיות? אפילו הפוסטים שלי לסקירות מוצרים זה פוסטים שלוקח לי שעתיים שלוש בממוצע לכתוב אותם. אם זה לא מרגיש לי נכון בבטן אני לא כותבת.

אז יש תוכן מסחרי. SO FUCKING WHAT????

הרי כשאתם פותחים כל אתר אינטרנט ואפילו בפייסבוק פרסומות קופצות עליכם, או כשאתם יוצאים לרחוב ויש שילוט או אוטובוסים ורכבות, אז למה זה לא בסדר שבאתר שלי שמושקעות בו המון שעות עבודה אסור לי להרויח.

ולא , אל תלכו לפינה של “האתר ממומן” כי זה פשוט לא נכון. האתר בבעלות פרטית, אני משלמת מכיסי הפרטי, בעלי הוא מתכנת תותח ברמה גבוהה והוא דואג לי לתחזוקה של האתר. בעיצוב השקעתי לא מעט כסף לפני שנתיים אצל ג’ני דורפמן התותחית ששווה כל שקל ואני יודעת שלפעמים זה נראה כאילו זה פורטל ענק עם המון אנשים אבל תנו לי לגלות את האמת, זה וואן וומאן שואו. או ליתר דיוק one mother show.

פשוט כשיש יצירתיות וניסיון תעסוקתי מאוד מגוון, יודעים איך להצליח לתמרן כדי להפוך את האתר למה שהוא הפך. אני יודעת שזה קשה לתפוס שבנאדם אחד עושה הכל, אבל כשיש חלום וחזון ומוטיבציה ותשוקה, הכל אפשרי!!

בלוג עם אתיקה. יש סיבה שהתג הזה מופיע בסרגל בצד בכל העמודים.

עשיתי לא מעט סדנאות של פיתוח העסק וגם סדנאות של התפתחות אישית במהלך השנים האחרונות.

המקום שאני נמצאת בו היום מבחינה אישית ועסקית שונה לחלוטין מהמקום שהייתי בו לפני שנה ולפני שנתיים ובטח שלפני 5-6 שנים. במקביל להתפתחות העסקית אני משתדלת להתפתח גם מבחינה רוחנית עם תטא הילינג ופיתוח יכולות תקשור וטיפול כי אני מאמינה שצריך איזון ושגם הנפש צריכה לקבל משהו בחזרה כדי להשאר מאוזנים, להיות ממוקדים במטרה, לדעת מה אתה רוצה ולפעול כדי להשיג את זה.
כשאתה עובר תהליך מודעות אתה מבין שאפשר גם אחרת. אפשר להיות חיוביים, לעזור, לתת מעצמך נתינה אמיתית מכל הלב, לתרום, וגם את הלקוחות הקיימים לצ’פר בעוד אקסטרא כדי להשאיר טעם טוב.

כשאתה עושה טוב לאחרים, זה חוזר אליך. כשאתה עושה רע, זה חוזר גם כן עם ריבית. תקראו לזה קארמה או איך שבא לכם. אני מעדיפה להשאר בצד הטוב ובינתיים זה עובד לי מצוין! אנשים רגילים שקשה. רגילים שמוציאים להם את המיץ לכל דבר, רגילים להתמקח ומתקשים להאמין שבאמת אפשר אחרת ושיש כאלה שיודעים לתת עם המון אהבה בלי לצפות לתמורה. אבל עם הזמן יש לי כמה לקוחות שהתרגלו לעבוד אחרת, לקבל יחס אישי, תוצאות ולדעת שאני עושה הכל לטובתם האישית ולסמוך עלי וזה כיף לעבוד עם לקוחות שכאלה..

פתאום גם האנשים שאני פוגשת הם אחרים. כאלה שמאמינים שאפשר אחרת. פתאום אנשים מתעוררים ומבינים שאפשר בלי השליליות בחיים, בלי המרירות, שאפשר בקלות ושאתה יכול לבחור איך אתה רוצה שהחיים שלך יראו. החל מבחירת חברים, לקוחות או בני זוג וכלה בבחירה אם להיות במקומות שלא עושים לך טוב. הבחירה היא שלנו.

היו לי לקוחות שבחרתי להפסיק לעבוד איתם כי הבנתי שההתנהלות מולם שואבת לי את האנרגיות ומוציאה אותי ממיקוד וויתרתי ושחררתי באהבה. כמובן שהגיעו אחרים מהסוג שאני כן רוצה לעבוד איתם.

יש משהו בישראליות שאנשים תמיד מחפשים “איפה הקטץ'”, “איפה מנסים לדפוק אותם” ואני נתקלת בזה המון.

אין מה לעשות, כשאתה נמצא באור הזרקורים, לפעמים נמשכת אליך גם אש וכל אחד מגיב מהמקום שכואב לו ואני מנסה להבין מה מניע את האנשים שבוחרים להגיב בצורה כל כך צורמת ושלילית, ממקום של רוע טהור.

לא עשיתי רע לאף אחד, לא גנבתי, לא שיקרתי, ללקוחות שלי אני נותנת מעל ומעבר, אני אפילו נותנת נתוני סטטיסטיקות מדויקים ברמת המספר כשאני מוציאה דוחות, אני לא משקרת לגולשים שלי או מטעה אותם באופן כלשהו ודווקא בעולם שבו מרבית אתרי התוכן הפכו לממוסחרים מאוד, אני כן מקפידה לשמור על התכנים ברמת ההמלצה ולתת לגולשים לשמוע את דעתי האישית ולהחליט אם מתאים להם לקבל אותה או לא. אני לא מבינה למה אנשים בוחרים להאשים בהאשמות והכפשות קשות, להחליט שיש גופים מסחריים שממנים אותי והכי אבסורד זה שגם אם היו מציעים לי תשלום עבור סקר ממומן כזה או אחר, הייתי מסרבת. יש לי את הערכים שלי שעליהם גדלתי והתחנכתי.

אנשים שלא מכירים אותי ולא עשיתי להם רע בוחרים להציג אותי כאילו שבאתי משום מקום, החלטתי שאני יכולה לעשות כסף מהבלוג שלי ואני דוחפת לאנשים פרסומות.. סליחה, בדקתם את העובדות?

דיברתם איתי? אתם רוצים לראות את חשבון הבנק שלי שלא היה מתנגד לכמה אלפי שקלים שיסגרו את המינוס כי לגדל 3 ילדים קטנים במציאות של היום זה על גבול הבלתי אפשרי וגם אני כמו כולם בקושי גומרת את החודש ומנסה להלחם כדי שיהיה לנו פה טוב יותר, לתת טיפים לצרכנות נבונה שתחסוך להורים כסף. אז למה להכנס בי? למה הרוע הזה??

אפילו כשכתבתי לפני חודשיים שהייתי בכנס של יאיר לפיד ושיתפתי מהחוויה האישית שלי שאני מרגישה שיש פה מקום לשינוי והתחושה היתה שיש פה משהו אחר שמאוד דיבר אלי ומישהו שבא ממקום של לשנות ועם אידיאולוגיה, קיבלתי מספר מיילים זועמים שזה לא בסדר מצידי לכתוב פוסטים בתשלום עבור יאיר לפיד ולכפות את הדיעות הפוליטיות שלי על הגולשים בצורה מניפולטיבית. סליחה? מישהו שילם לי? אפילו לא הזמינו אותי לכנס, הלכתי ביוזמתי אחרי שראיתי שהוא מגיע לאזור ואז פגשתי קבוצה של אנשים חדורי מוטיבציה שמאמינים שאפשר אחרת עם דיעות שהתחברתי אליהם והחלטתי שאני עוזרת איך שאני יכולה.

ביום הבחירות ביקשתי חולצה של יש עתיד לי ולבעלי והלכנו להסתובב ככה בקניון. אף אחד לא ביקש ממני או שילם לי.

ב9 בערב כשחזרתי מפורקת מעייפות הביתה אחרי יום טיול עם הילדים ועם בעלי ואחרי ארוחת ערב משפחתית, נסעתי לקלפי כדי לעזור כמשקיפה מטעם יש עתיד. בהתנדבות. אפילו השוטרת שאבטחה את המקום לא הבינה מה גורם לי לבוא ביוזמתי על חשבון זמני הפרטי לטובת מפלגה פוליטית. הסברתי לה שהמפלגה בנויה מעשרות מתנדבים ופעילים ואנשים שאכפת להם ורוצים שיהיה לנו טוב יותר וזו המטרה המשותפת של כולנו. ועשיתי את זה באהבה רבה ובלי לצפות לשום תמורה ופגשתי קבוצה איכותית של אנשים שאכפת להם בדיוק כמוני. כל החברים שלי שראו את התמונות בפייס שאלו כמה שילמו לי. אמרתי שכלום. ואני עומדת מאחורי זה.

יש היום בעיה קשה של חוסר אמון.

אבל כנראה שזו הדרך של אנשים ואני יודעת מה האמת שלי ונצמדת אליה. יש לי לא מעט גולשים שמלווים אותי כבר שנים, יודעים שיש תוכן מסחרי ומודעים אליו וסומכים עלי. מתייעצים, מבקשים עזרה, יש המון פעילות מאחורי הקלעים וחבל שבוחרים להתמקד בלחפש איפה אני לא בסדר במקום איפה אני כן.

אתמול הגיע הצלם של דה מרקר לצלם אותי במשרד שלי עבור הכתבה, והוא הגיע ואמרתי לו שאני בספק אם המשרד יתאים כי הוא קטן ואין תאורה מתאימה. אז הוא ראה את המשרד שאני מאוד גאה בו ואמר משהו בסגנון של “זהו??, עזבי עדיף באמת שנצטלם בחוץ”.. הרגשתי אפילו קצת זלזול בטון שלו ואמרתי לו “תשמע, עד לפני חודשיים עבדתי מהבית בחדר עבודה, אני צריכה שולחן, מחשב ופינה שקטה ולא לעשות שופוני על אף אחד ופה יש לי את השקט שלי וכרגע אין לי צורך ביותר מזה” הוא התנצל ואמר שהוא לא התכוון לזלזל ואמרתי לו שצריך להתחיל מאיפשהו. ושמרבית העסקים הגדולים התחילו גם ממשרד קטן ושיזכור איפה אני היום ויראה איפה אני אהיה בעוד שנה או שנתיים כי ברור לי שאני אגדל והרבה.

מבחינתי יש בזה סוג של סטמפה שאומרת שאם דה מרקר חושבים שאני מספיק מעניינת עבור כתבה על יזמים צעירים והם אלו שפנו אלי, אז כנראה שיש דברים בגו..

החיים שלי מטורפים והרבה פעמים קשה לעשות את ההפרדה הזו כי הכל מתערבב כשיש לך 3 ילדים קטנים, בית, עסק ואת בלוגרית מובילה אז לפעמים גם הגבול הזה ברשת של המקום שלי כאמא או בלוגרית מיטשטש.

לפני שבוע נורא התעצבנתי על דברים שכתבו במאמאזון כנגד נוטרילון ועניתי בעצבים מהמקום שלי כאמא וכצרכנית שמשתמשת במוצר ומאמינה בו ומשום מה באופן טבעי בחרו להציג את הדברים כאילו שנוטרילון משלמים לי או ביקשו ממני לכתוב את הדברים. וזאת רק בגלל שאני חלי גורסוי מ2BMOMMY שעובדת עם נוטרילון.

אני לגמרי מבינה מאיפה נוצר ההקשר, אבל יחד עם זאת, הם שוכחים לפעמים שגם אני אמא, גם אני מתייעצת במאמאזון ובפורומים, גם לי יש ילדים קטנים וכמו שעניתי תשובות על נוטרילון, באותה מידה בעבר היו לי מלחמות עם אמהות שהיו פנאטיות של הנקה כשהעזתי לספר שאני משלבת תמ”ל כי החלב שלי לא מזין מספיק אבל עם הזמן חלק מהאמהות שם למדו להכיר אותי ואנחנו נפגשות באותם פורומים וקבוצות ומדברות ולפעמים זה עובר הלאה למפגשים אישיים וטלפונים והמון עזרה הדדית. אבל כשאת בלוגרית מובילה, לפעמים אנשים שוכחים שאת גם אמא ובוחרים להתקיף. מי שמכיר אותי יודעת שאני די דעתנית ועזבו, לא צריך להכיר, תציצו בבלוג שלי.. 🙂

תוסיפו לזה היפראקטיביות ותקבלו אחת שיודעת להזיז הרים. ואני עושה את זה.

מציבה לעצמי מטרות ויעדים ועושה כל מה שצריך כדי שזה יקרה כנגד כל הסיכויים כמו למשל לפני שנה כשהייתי חודש וחצי אחרי לידה והחלטתי שאין מצב שהבלוג שלי חוגג 5 שנים ואני לא עושה איזה אירוע.. אז כמו גדולה הרמתי בפחות מחודש ערב מושקע לאמהות. אני זוכרת שכולם הסתכלו עלי במבטים של “את הזויה,יש לך תאומות בנות חודשיים בבית, עכשיו ערב, מה את עושה פה?”

אבל זו אני.

בעלי למד לחיות עם השגעונות שלי לטוב ולרע. הוא מאלה שזקוקים לבטחון וודאות ואני מודה שלפעמים הוא מתחרפן ממני כשכל שני וחמישי אני אומרת לו על פרויקט חדש שבא לי להרים ואוכלת לו את הראש עד שהוא מרים לי אתר חדש ויש לא מעט פרויקטים שנגנזו או ממתינים לזמן הנכון אחרי שהתחלתי אותם ופתאום זה הרגיש לי לא נכון או לא מספיק מדויק אז הנחתי להם והמשכתי הלאה לדבר הבא.

אני מקפידה למקד את תשומת הלב שלי במה שמרגיש לי נכון יותר וכשעובדים ממקום של אינטואיציה ולהיות מחובר לרצונות שלך ולעשות דברים ממקום של תשוקה – זה מצליח.

הוא קורא לי מכשפה כי הוא רואה איך אני רוצה דברים ומצליחה לברוא את המציאות שלי ואמנם הוא קורא לכל התטא הילינג והדברים הרוחניים שלי “קשקושי ביצים” ובטוח שאנחנו חבורה של סטלנים שחיים בסרט, אבל הוא רואה שזה עובד לי ולמרות שזה לא מתיישב טוב עם האמונות שלו וההגיון, בפנים הוא יודע שאני עוד אגיע רחוק ושאני אצליח. ובדרכו שלו תומך ומפרגן..

העליה שלי היתה הדרגתית וכל פעם הוספתי עוד ועוד ואני הכי שמחה שלמרות הכל, נשארתי נאמנה לעצמי. לאמת שלי. למשפחה ולערכים שלי.

לא נתתי לאנשים לקנות אותי בכסף או בטובות הנאה. אני משתדלת לראות את הצרכים של הגולשים. באירועים שלי – אני עושה דברים אחרת ממה שכולם עושים.

אנשים שהגיעו לאירוע שלי – כנס הכנה להורות אמרו שאני לא שפויה במיוחד כשגילו שאת כל הדברים אני הכנתי בעצמי. לא ממקום של לחסוך או להתקמצן, אלא בגלל שהיה לי חזון מסוים ורציתי את הדברים בצורה מסוימת ומיוחדת שרק אני יכולה להביא מהמקום היצירתי שלי עם המון נשמה ואהבה וככה זה גם יצא. אין דברים כאלה.

וזה הכי כיף ככה, לעמוד מהצד אחרי שכולם הגיעו, לראות אותם נהנים ומופתעים ומחפשים את הקטץ’ ולא מוצאים אותו.

אנשים רגילים שמזמינים אותם לאירועים חינמיים של הכנה ללידה ואז עשרות מציגים קופצים עליהם ומנסים לדחוף להם מוצרים עם שעה של הרצאה ושקית מתנות ופה זה היה אחרת. היו לי מציגים שהתעצבנו שזה לא מה שהם רגילים אליו ושאף אחד לא התעניין על הבוקר בביתן שלהם כי כולם היו עסוקים באוכל. אמרתי להם שאצלנו זה עובד אחרת. הם מקבלים חשיפה ולמשתתפים יש אפשרות לבחור ולגשת למה שמעניין אותם בלי שום לחץ, בלי להפציץ ולהעמיס, בכיף, רק אם מעניין אותם ובהפסקה לאחר מכן היתה התענינות די רבה ואפשר להבין את החבר’ה. כשבאים על הבוקר לאירוע ומחכים לך שולחנות עם מטעמים – קישים, פוקאצ’ות, עוגות וקינוחים מפנקים, מן הסתם קודם תאכלו ותרגעו ואז תתפנו לראות מה קורה מסביב..

וזה מה שאני אוהבת לעשות – לגרום לאמהות לשמוח, לראות את הבעלים נהנים ומתעניינים ומופתעים מעצמם על איך הם היו בטוחים שהם ישתעממו והתכנים פונים גם אליהם..

אז בחייאת, תפסיקו לחפש כי לא תמצאו, אם יש לכם טענות או תלונות, דברו איתי.

תשאירו תגובה ואל תתחבאו מאחורי טוקבקים גועליים עם חיצי רעל ושליליות כי אין לי מה להסתיר והכל בשקיפות מלאה וכל עוד לא עשיתי רע לאף אחד, מה רע כל כך בזה שאני קוצרת היום פירות אחרי 6 שנים של עבודה קשה מאוד המון שעות עבודה ללא שום תמורה או ציפיה לתמורה ואת הכל עשיתי בשתי ידיים ועם 3 ילדים קטנים.

תנסו להסתכל על דברים מנקודת מבט חיובית, תפרגנו ויפרגנו לכם חזרה. תמקדו את האנרגיה שלכם בדברים חיוביים ואני מבטיחה שתזמנו ככה לחיים שלכם עוד מהחיובי הזה..

שלכם, חלי גורסוי

2BMOMMY
[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]