להיות אמא עצמאית – הסיפור שלי

זה קורה לנשים רבות.

עד הולדת הילד הראשון היית אישה קרייריסטית, עם חלומות ושאיפות להגיע רחוק, עבדת שעות נוספות לתוך הלילה והיו לך תוכניות להתפתח ולכבוש את העולם.

יום אחד את יולדת והחיים שלך נעצרים ומשתנים ברגע.

זה מכה בנו, הנשים, בעיקר בתום חופשת הלידה, כשמגיע הזמן לחזור לעבודה, לחזור לשגרה, לשים את הילד שלנו שהפך להיות הדבר הכי יקר בעולם, עם מטפלת או במסגרת אחרת ולשוב לעבוד.

אחרי 3 וחצי חודשים שהיינו עם העוללים הקטנים לבד בבית,מהבוקר עד הלילה, פתאום צריך להפרד מהם כל בוקר למשך 7-8 שעות ולעיתים אף יותר ולהמשיך בחיים כרגיל, וזה לא פשוט בכלל.

אף אחד לא מכין אותנו לכמה זה קשה להיות אמא ואיך סדרי העדיפויות שלנו משתנים .

פתאום יש מישהו אחד שהוא הכי חשוב וזה הילד שלנו והוא זקוק לנו.

אף אחד לא מכין אותנו לגעגועים לתינוק שלנו, לרגשות האשמה ששוטפים אותנו כשאנחנו משאירים אותם בבית חולים עם מטפלת או עם סבתא ויוצאות לעבוד, ללילות הלבנים כאשר הם חולים או כשיוצאות להם שיניים ואחרי כן לתפקד כרגיל בעוד יום עבודה שגרתי כשאת במחסור מצטבר של שעות שינה, לזה שאין לך זמן לעצמך ולמרוץ המטורף הזה של בית- עבודה- ילדים- כביסות- ניקיונות- בישולים – זוגיות שמותיר רבות מאיתנו בתחושה שאנחנו רצות פול גז בניוטרל ועדיין לא מספיקות כלום.

בתקופה האחרונה ניתן לראות סביבנו מכל עבר נשים רבות שנוטשות את הקריירה התובענית לטובת זמן איכות עם הילדים והופכות לעצמאיות  ומקימות עסק קטן שעוזר להן לדאוג להכנסה שוטפת לבית במקביל לזמן איכות עם הילדים, להפוך לבוסיות של עצמן ואיכשהו להצליח לשלב בין שני העולמות.

גם לי זה קרה.

בתום חופשת הלידה של הילד הראשון לפני 4 וחצי שנים חזרתי לעבוד ולאחר חודש וחצי הבנתי שאני רוצה להיות עם הילד שלי שזקוק לי, שזו תקופה שלא תחזור ושאני מפסידה את הרגעים הכי יפים בהתפתחות של התינוק הקטן שלי ובתוך זה התחלתי להבין שהוא יותר חשוב מכל עבודה.

התפטרתי, ישבתי איתו במשך מספר חודשים בבית, וכשהמינוס בבנק התחיל ללחוץ מצאתי עבודה בחברה קטנה , קרוב לבית , בתפקיד אדמינסטרטיבי ומאתגר שהסתדר לי עם השעות. כעבור מספר חודשים החברה נסגרה, ושוב ישבתי איתו בבית.

נהנינו יחד מכל רגע, עד שבגיל שנה וחצי התחלתי להפנים שהילד זקוק למסגרת ולחברה כי הוא כבר התחיל להשתעמם אז הכנסתי אותו לגן.

הצלחתי למצוא משרה בתחום התיירות שממנו הגעתי במקור, שהיתה לי נוחה יחסית אך דרשה ממני לעבוד פעמיים בשבוע עד 6-7 בערב , מה שהשאיר לי באותם הימים שעה וחצי- שעתיים עם יובל.

הרגשתי שהוא חסר לי ויחד עם הנסיעות לעבודה, הריצות אחריו אחר הצהריים והתעסקות בבלוג שניהלתי בשעות הערב, החיים הפכו למעין מירוץ מטורף סביב השעון.

אהבתי את תחום התיירות, עבדתי כסוכנת נסיעות במשך 5 השנים האחרונות ונהניתי רוב הזמן. במקביל, הבלוג שלי הלך וגדל, התחלתי לקבל פניות רבות לשיתופי פעולה, לסקירות מוצרים ועוד פעילויות שהחלו לגרום לתשומת הלב שלי  להתרכז לכיוון ההתעסקות בבלוג.

עם הזמן התחלתי להרגיש שאני לא עושה את הדבר הנכון עבורי  ושיש משהו יותר גדול שמחכה לי מעבר לאופק וחשתי תסכול וחוסר סיפוק ממה שאני עושה ביום יום.

כעבור מספר חודשים שבמהלכם התחלתי לעשות מספר שיתופי פעולה והתחלתי לקבל מגוון פניות והצעות מגורמים שונים , החלטתי שאני מתפטרת.

זו היתה החלטה לא פשוטה בכלל, לוותר על משרה בטוחה ומסודרת עם הכנסה קבועה לטובת הלא נודע.
יחד עם זאת, בכל פעם שבדקתי עם עצמי ובחנתי בכובד ראש את העניין גם עם בעלי , הבנתי שזו דווקא החלטה מאוד שקולה ומאוד חכמה עבורי, ויש כאן למעשה מעין סיכון שאני לוקחת אבל זה יכול להצליח או להכשל וידעתי בפנים שאני חייבת לבדוק את זה.

היה לי ברור שאם אני לא מנסה ועושה את הצעד הזה עכשיו, זה לא יקרה לעולם ועכשיו הרגיש כמו הזמן המתאים ביותר וישנה הידיעה שתמיד אוכל לחזור להיות שכירה ולהרוויח את השכר שהרווחתי שמהווה סוג של בטחון.

ברגע שהייתי שלמה עם ההחלטה פתאום דברים החלו לזוז. אנשים יוצרים איתי קשר, פרוייקטים זזים ומתקדמים, אני מתחילה לקבל הכרה בענף ההריון, לידה ותינוקות והבלוג שלי צובר תאוצה.

כשאני אומרת “הבלוג שלי” אני מתכוונת לבלוג שלי שנקרא 2BMOMMY  שאותו התחלתי לכתוב קצת לפני תקופת ההריון, בעיצומם של הניסיונות להרות. תמיד היה לי כושר ביטוי טוב ובמהלך ההריון כתבתי בו ופרקתי את כל אשר העיק עלי, את הרגשות והתחושות.
הייתי בשמירת הריון מחודש רביעי ועד הלידה ובאותה התקופה ביליתי זמן רב בפורומים שונים של הריון ולידה ונשים רבות עזרו לי מתוך ניסיונן וזה גם מה שעזר לי למעשה לשמור על השפיות.

צברתי ידע רב במהלך התקופה הזו, והבטחתי לעצמי שביום מן הימים כשיהיה לי קצת זמן פנוי אחרי הלידה, אני אתרום מניסיוני ומהידע שלי ואעזור לנשים אחרות כפי שעזרו לי.

בחופשת הלידה היה לי זמן פנוי רב מאחר והבן שלי היה תינוק שאוהב לישון, אז מצאתי את עצמי חוזרת לפורומים, מייעצת ועוזרת כפי שהבטחתי לעצמי.
במקביל המשכתי לכתוב בבלוג ויום אחד כשכתבתי את אותה התשובה בפעם החמישית לנושא מסויים בפורום הריון ולידה, החלטתי לכתוב מעין מאמר אצלי בבלוג תוך שימוש במקורות ידע נוספים ולהפנות למאמר הזה את שואלת השאלה מבלי לכתוב את אותם סיכומים ארוכים שוב ושוב על גבי הפורום.
כך התחלתי למעשה לאסוף חומר אינפורמטיבי ושימושי שהתבסס על ניסיוני האישי , על מידע אינפורמטיבי “יבש” בשילוב של ניסיונן של נשים אחרות ולרכז את הכל למאמר אחד שלמעשה נותן את המענה המלא והמקיף ביותר ולא עוד מאמר “יבש” כמו שיש בכל האתרים ובכך לחסוך לנשים שעות של חיפושים בגוגל.

לאחר שנה בערך כשראיתי שיש לי תנועה יפה בבלוג שהיה עד אז בתפוז, נעזרתי בבעלי שהביא את הידע הטכני והקים לי בלוג עצמאי ברשת.

כל פעם כשהיה לי זמן פנוי הוספתי עוד מאמר והיום כבר יש לי באתר כמה אלפים  של עמודי תוכן, פוסטים בבלוג,  מאמרים וביניהם גם סקרי ציוד אובייקטיביים ומקיפים כגון סקר עגלות, סקר לולים וכד’, טיפים להריון, לידה וגידול תינוקות, סקירות מוצרים חדשים בשוק, מידע בנושא צרכנות ולמעשה כל המידע שנשים , אמהות ואמהות שבדרך זקוקות לו נמצא אצלי באתר.

הסיפוק מההתעסקות באתר שלי הוא עצום.

זה לקום בבוקר, לענות למיילים ושאלות של גולשות, לכתוב על מה שמעניין אותך, לצאת לפגישות, לעשות עסקים ושיתופי פעולה שמקדמים אותך ואת האתר שלך, לתת ערך מוסף לגולשים, להתעסק עם פרוייקטים מרתקים בתחום, לראות איך מדי חודש נתוני הסטטיסטיקות הולכים וגדלים בצורה יפה ולקצור רווחים של עבודה קשה שנמשכה למעלה מ-3 שנים והפכה לדבר הגדול הזה שנקרא 2BMOMMY  שכיום כבר יש לו למעלה מ100 אלף גולשות מדי חודש.

מאז שהאתר קם הספקתי ללדת גם תאומות מתוקות לפני 3 וחצי חודשים ואני מצליחה לשלב בין להיות איתן בבית ולגדל אותן עם העבודה וזה כיף שיש לי את היכולת להיות איתן ולהנות מהן בתקופה הזו שלא חוזרת.

כשהחלטתי שאני מתפטרת ועוזבת את העבודה אנשים הרימו גבה ואמרו שאני לא שפויה, אבל יש לי חלום ואני מאמינה בו. אני מאמינה ביכולות שלי, אני מאמינה בידע שלי , אני יודעת שאני אצליח ואני כבר רואה הוכחות יפות לכך על פני השטח.

אני יודעת שאם לא מנסים לא מצליחים, וברגע שאתה הולך בדרך הנכונה עבורך דברים מסתדרים מעצמם. רק צריך להאמין בעצמך.

כיום לא פשוט בכלל לשלב בין אימהות וקריירה, ואני רואה חברות רבות שלי שהן גם אמהות לפעוטות מוצאות את עצמן בקונפליקט כל פעם כשהילד חולה והבוס בעבודה דורש את שלו ובצדק,  כשהן מרגישות שהן קמות לעוד יום מבאס בעבודה ואני שמחה שיש לי את הזכות הזו לקום בבוקר ולעשות משהו שאני אוהבת, להיות בבית בשביל הילדים שלי  וגם להתפרנס מזה.