להנות מהדרך

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

זה משהו שאני יודעת עליו די הרבה אבל לפעמים שוכחת אותו.

בתוך כל הטירוף של התקופה האחרונה וזה שהמון דברים צצו פתאום שכחתי להנות מהדרך.

הגעתי למצב של פדלאה שיושבת על התחת רוב היום, אחה”צ לא מוצאת את הידיים והרגליים למרות שמנסה איכשהו להתמקד בקטנצ’יק אבל זה לא תמיד מצליח כי לא תמיד יש סבלנות וכוח אחרי יום עמוס שבו אני לא מוצאת זמן אפילו לאכול ארוחת בוקר עד השעה 5.

אחרי ההפלה האחרונה שהיתה לפני חודש בערך, החלטתי שאני חוזרת קצת לכושר ולפעילות. שאני מפסיקה לשרוץ בבית ולהתעצל ופשוט אוספת את עצמי החוצה עם הילד ומתחילה להנות קצת יותר מהחיים.

אתמול בערב שלחנו את הילד לסבא וסבתא , התלבשתי יפה, התאפרתי , שמתי נעלי עקב לא הכי נוחות אבל עם החצאית הן עשו את הלוק המבוקש , אפילו בעלי הסתכל בפליאה ושאל לכבוד מי התאמצתי כל כך ..

סתם התחשק לי להשקיע קצת בעצמי , מותר מדי פעם, לא?

גם אם זה סתם דייט עם בעלי..

הלכנו לסרט, שחטו אותנו על הפופקורן והקולה אבל עד שיוצאים. אחכ הלכנו למוזס וישבנו על קפה ועוגה, דיברנו , נרגענו קצת , יישרנו קו, הרגשנו לאיזה שעתיים כמו שני רווקים בלי ילדים.

חזרנו הביתה, הלכנו לישון מחובקים.

לפני השינה נכנסתי מתוך הרגל לחדר של יובל כדי להסניף אותו אבל פתאום נזכרתי שהוא לא בבית..

בבוקר אספנו אותו מההורים של בעלי, אכלנו ארוחת בוקר, הלכנו איתו אח”כ לג’ימבורי יחד עם חברים. הוא ממש רצה שאבוא איתו, החזיק לי את היד ואמר לי בואי איתי אמא,

מי יכול לסרב לדבר כזה?

שיחקתי איתו, טיפסתי איתו, ממש נהניתי , הייתי קלילה וזרמתי איתו לשם שינוי.

אכלנו יחד גלידה, חזרנו הביתה, החבר’ה הלכו לישון, אני בישלתי, היה כיף!

בערב אחרי שהילד נכנס להתקף היפר החלטתי שכדאי לצאת איתו לסיבוב אחרת יהיה שמח ונזקים בבית.

הלכנו ברגל לאמא שלי שגרה במרחק של 5 דקות הליכה ממני, גם אחים שלי היו שם, לקחנו את הכלבים לסיבוב בפארק. יובל נהנה , רץ עם הכלבים, שיחק איתם, החזיק ברצועה של הכלבה הקטנה של אמא שלי והיה ממש מאושר.

אחר כך

אני יודעת שזה נשמע דבילי, אבל תנסו את זה לפעמים, זו תראפיה מדהימה לנפש![/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]