לשחרר ולהרפות בענייני אוכל

כתבתי לפני יומיים על בעיות האוכל שיש לי עם יובל, על זה שהילד פתח בשביתת רעב עד להודעה חדשה, והגענו למצב שהיתה המון עקשנות משני הכיוונים , מעט הקשבה מצידי למה הילד באמת זקוק והוא התמרד במלוא הכח, כמו שאמא שלו עושה כשהיא לא רוצה משהו..

כתבתי על כך באחת מקבוצות הפייסבוק של אמהות שאני חברה בהן ברגע של ייאוש לפני יומיים, קיבלתי שם כמה עצות ונקודות מבט קצת שונות.

החלטתי שאני מנסה ולוקחת את זה כאתגר.

אז הנה החוויות שלנו מאתמול.

בבוקר הילד התעורר וביקש דייסה, החלטתי שאני לא נלחמת. הכנתי לו בקבוק של 180 דייסת שוקו (שותה איזומיל על בסיס חלבון סויה כי על בסיס חלב לא עושה לו טוב).

בצהריים כשאספתי אותו מהגן דיברתי איתו על מה שהיה בגן, ועל הדרך שאלתי בעדינות מה הילדים בגן אכלו. הוא אמר שהוא לא אכל שניצל כי הוא לא רצה. הבנתי שיש פה ילד רעב מאוד.

הגענו הביתה, אמרתי לו שמהיום הוא ילד בוגר, ושאני אציע לו לאכול וכשהוא ירצה הוא יאכל, כשהוא יהיה רעב. הוא מיד ענה באופן אוטומטי  “אבל אני לא רעב”.

עניתי לו “זה בסדר, כשתהיה רעב תאכל, אבל אני נורא רעבה כי לא אכלתי כלום היום (מה שהיה נכון), אתה רוצה לעזור לי להכין אוכל בשבילי ואחר כך נכין עוגיות?”

הוא הביע התלהבות על הקטע של העוגיות .

לקחתי אותו למחשב, פתחנו את הבלוג המקסים של רחלי זוסימן – פשוט מבשלת שיש בו מגוון מתכונים שמותאמים לילדים ולא פעם אני לוקחת ממנה רעיונות והגיע הזמן שאפרגן ושגם אתם תכירו.

קיויתי שאולי מראות האוכל המגרים בבלוג יפתחו לו את התיאבון והפכתי את זה למעין דו שיח איתו כשהוא יושב עלי . הוא נורא התלהב מהמתכון לקאפקייקס האלה ואמר שהוא רוצה להכין אותם איתי ביחד.

אמרתי לו בהתלהבות “יאללה בוא תעזור לי, נכין עם מרשמלו”.

הלכנו למטבח פתחתי את הפריזר, הוצאתי שניצלים והמבורגרים על השיש והנחתי לידו כשהוא עומד על כסא לידי. לא אמרתי כלום, הוא לבד אמר “יאאאא שניצל, והמבורגר!!” אני רוצה המבורגר!”

אמרתי לו טוב, בסדר, נכין המבורגר (של בלדי). שאלתי אותו מה נכין עם ההמבורגר ופתחתי את מגירת הקטניות והוא לבד אמר “אני רוצה פסטה !” .

הכנתי המבורגר ופסטה שהוסבה לפסטה עם עשבי תיבול לארוחת ערב לי ולבעלי.

ההמבורגר היה מוכן ראשון. הגשתי לו , הוא החליט שהוא לא רוצה המבורגר, רק פסטה. החזקתי את עצמי ואמרתי לו “טוב חמוד, אתה לא חייב, תאכל כשתהיה רעב”.

חתכתי את ההמבורגר לקוביות, הוא חיכה לפסטה שעדיין לא היתה מוכנה, הנחתי את צלחת ההמבורגר יחד עם מזלג על השולחן במטבח, הוא ישב על כיסא. סובבתי את הראש והילד התחיל לאכול. לא התייחסתי אבל אמרתי לו שעוד רגע הפסטה תהיה מוכנה.

לאחר מכן הכנו יחד את הקאפקייקס הנפלאים האלה של רחלי, בחלק מהם שמתי רבע כפית של ריבת חלב , ובחלק שמתי חתיכת מרשמלו, קצת שוקולד צ’יפס וחתיכות דובדבנים.

הם יצאו מאלפים ויובל אכל בהנאה  4 קאפקייקים כשבד”כ הילד לא נוגע בעוגות.

בקיצור, נראה לי שאני הולכת לעבור הרבה מלחמות עם עצמי בקרוב שלא לנהוג כהרגלי אבל עושה רושם שזה עובד וכשמתייחסים לילד בגובה העיניים או כמו שהציעה לי שרון קמחי, להתייחס אליו כמו שהייתי מתייחסת לאורח בבית שלי, זה עובד.

אמנם הוא רק בן 3.5 אבל הוא בוגר להפליא וכל כך נהנה מזמן האיכות הזה איתי במטבח, אולי עוד 20 שנה האישה שתהיה לו תזכה בגבר שאוהב את המטבח ואוהב בישולים, ככה גם אני התחלתי מגיל מאוד צעיר.