מיה ונוגה בנות חודשיים – הפרדת מיטות

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

מיה ונוגה הן תאומות זהות שאוטוטו ימלאו להן חודשיים. עם יובל, האח הגדול שלהן הייתי הרב יותר היסטרית ולחוצה על הכל כפי שנהוג בילד ראשון. עכשיו הן שתיים וזה כמו ילד שני ושלישי וכשזה שתיים ביחד יש הרבה מקום לקיצורי דרך אלא אם כן יש לך המוווון זמן פנוי והרבה עזרה וטת ישנה ממש טוב בלילות, מה שלרוב לא קורה לרובנו.

הכנו מראש את הבייבי סנס של יובל וגם השאלנו עוד אחד מחברים אבל כשהגענו הביתה ראינו ששתי עריסות סותמות לנו את החדר ושגם ככה הן פיצקיות ואפשר לשים 4 כמוהן בעריסה אז מטעמי נוחות שמנו אותן יחד בעריסה אחת.

זה גם הרגיש לי כמו הדבר הכי נכון לעשות אחרי שהן בילו 8 חודשים ביחד בבטן שלי כשהן צמודות האחת לשניה וכל הזמן היה מגע ביניהן וזה מה שהן מכירות וגם שמנו לב שכשקירבנו אותן האחת לשניה זה הרגיש להן מוכר ונעים, גם כשיד או רגל נדחקה אליהן.

מצאנו שזה הרבה יותר נוח לזוז בחדר כששתיהן יחד בעריסה אחת שצמודה למיטה שלנו וכשהן בוכות או מתעוררות זה יותר קל להושיט יד לעריסה ולהרגיע או לתת מוצץ שנפל.

בשבוע האחרון שתיהן התחילו להיות מאוד פעלתניות, לזוז הרבה וכבר לפני שבועיים למעשה התחיל להיות להן צפוף ביחד בעריסה. די דחינו את הקץ אבל לפני יומיים סוף סוף החלטתי לסדר גם את העריסה השניה ולשים לכל אחת עריסה משלה. פתאום יש להן מקום לזוז והן גם ישנות יותר טוב למרות שבד”כ רעשים לא מפריעים להן, גם כשהן צורחות האחת בתוך האוזן של השניה , והן ממשיכות לישון בשלווה.

פתאום נהיה שוב צפוף אצלנו בחדר אבל מצד שני כמות הפעמים שבהן הן מתעוררות בלילה ירדה לפעם-פעמיים בערך, כך שזה לא נורא. אפילו התחלתי לשקול ברצינות להעביר אותן לחדר שלהן. יש לנו עריסות מפלסטיק שהשכרנו שהן די גדולות ומרווחות ולדעתי יכולות להספיק להן בשקט עד גיל חצי שנה ואפילו שנה כי אפשר להוריד את גובה המזרן עד למטה כמו במיטה רגילה . יש לנו מיטת תינוק אחת של יובל ומיטה נוספת נשאיל מחברים או נקנה אבל בינתיים אם הן מסתדרות בעריסה אז למה לטרוח?

זה אומר כמובן שנצטרך לעשות להן סדר בחדר ולנקות קצת יותר ולדאוג לחימום אבל אולי כדאי להמתין עוד שבועיים שלושה עד שיהיה קצת יותר חם ולא נצטרך לחמם את החדר שלהן כי עכשיו הן איתנו בחדר שלנו ואם קר באמצע הלילה אני מדליקה מזגן לרבע שעה ומכבה כשהחדר מתחמם. יש לנו מזגן עצמאי אצלנו בחדר ובחדר שלהן יש מזגן שהוא מחובר למזגן המרכזי של הבית.

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

פתאום הן ממש גדלו , מיה שוקלת בסביבות ה4 קילו ונוגה 5, הן כבר מרימות את הראש ממש יפה, בעיקר נוגה שכבר הספיקה להתהפך כמה פעמים השבוע מהבטן לגב. הפושטקית רק בת חודשיים ואחיה עשה את זה רק בגיל 4.5 חודשים. ניסינו לשים אותה עוד כמה פעמים על הבטן כדי לראות שזה לא היה מקרי והיא פשוט מרימה את הראש, מרימה את המרפקים ומתהפכת.. עוד היפר בדרך!

הן אמנם בנות חודשיים אבל לכל אחת יש את הקסם והאופי שלה, הן מרגישות כמו שתי תינוקות מאוד שונות. מיה מאוד עדינה ועם זאת קריזיונרית וכשהיא רוצה משהו היא צריכה לקבל אותו אתמול והיא הופכת את הבית בצרחות. אם מלבישים לה בגד גוף או חולצה שהם דרך הראש היא מתעצבנת ומוחה בקול ומתלוננת הרבה עם פעיות כאלה של “וואאאהההה” שמסתיימות בפה עקום ונעלב.. היא מתוקה בטירוף והתחילה להתמלא קצת בלחיים לאחרונה אבל עדיין יחסית לנוגה שמרופדת היטב היא קטנה ועדינה.

לנוגה יש אופי יותר נוח. הילדה חייכנית, באמצע הלילה, על הבוקר  , גם כשהיא רעבה היא מרביצה חיוכים שנמרחים לה על כל הפנים וממש צוחקת בקול והיא הופכת אותי למרגרינה .  מיה גם מחייכת אבל הרבה פחות, כמה חיוכים קטנים ביום. וזה לא שרע לה, היא קצת יותר מופנמת כזו מנוגה. כשהיא ערה היא אוהבת לשכב במיטה ולהתבונן בספר עם הצורות בשחור לבן שיש להן, ולפעמים אני רואה שהיא ערה ורוצה להרים אותה ולדבר איתה והיא מתעצבנת שהפריעו לה ורוטנת עד שהיא נרגעת אחרי כמה שניות. אני לא מוותרת להן על זמן איכות לבד איתי, משתדלת לנשק ולחבק כל אחת כמה שיותר בנפרד ולתת להן המון חום ואהבה כמו שיובל קיבל. לפעמים כשהן עייפות ולא רגועות אני שמה אותן עלי כמו לתנוחת הנקה עם מוצץ ומחבקת, עושה לחישה טפיחה או שרה והן נרגעות. כיף כשיש לי את העוגן הזה שאני יודעת להרגיע אותן.

לגדל תאומות למרות הקושי זה דבר קסום. זה לגדל שתי ילדות יחד ויש הרבה רגעים מתוקים כמו למשל כשהן שוכבות יחד במיטה ופתאום אחת מהן מצליחה לתפוס את היד של השניה, מושכת אותה ושמה בפה ומתחילה למצוץ והשניה לא מבינה מה קורה ומאיפה זה בא ומושכת את היד ואז הראשונה מתעצבנת ולא מבינה לאן האוכל הפוטנציאלי הלך..

גם יובלי יחד איתן ומתאהב בהן יותר ויותר מיום ליום. אני משתדלת לשתף אותו ולבקש ממנו לעזור כדי שירגיש חשוב והוא עושה את זה בשמחה רבה. נהנה להיות שותף וחלק. כשהן בוכות הוא ישר רץ ראשון לראות מי בוכה, מדי פעם עדיין מתבלבל ביניהן למרות שהן לא דומות אבל הוא רק בן 4 וחצי אז מותר לו.. אפילו בעלי לפעמים מתבלבל באמצע הלילה או כשהוא חוזר עייף מהעבודה ולרגע בזוית מסוימת יש קצת דמיון ביניהן. בכל זאת תאומות זהות. או שהדמיון יגדל או שהן ישארו קצת שונות, הבנתי שגם זה אפשרי..

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]