מנסים לסתום לנו את הפה – ההפגנה הגדולה – 30.6.12

בדרך כלל אני לא צופה בחדשות באופן תדיר, אבל מאירועי סוף השבוע האחרון היה קשה קצת להתעלם מהמעצר האלים והלא מוצדק של דפני ליף, מהמשטרה והממשלה שניסו לעשות “הפגנת שרירים” ולסתום לנו את הפה. המעצר של דפני ליף שהיה אמור לכאורה להרתיע אנשים מלהפגין ולצאת לרחובות, רק גרם לרבים מהצעירים להתארגן במהירות שיא ולאלפים להגיע לרחובות תל אביב להפגנת ענק ספונטנית כי נמאס לנו.דווקא ההתנהגות הבוטה של המשטרה גרמה לי לקבל החלטה שבהפגנה הבאה אני משתתפת. עם או בלי הילדים, אני מגיעה. כי אכפת לי.

כי מהקיץ שעבר לא הרבה השתנה.

ופתאום מתחילים פה משטר דיקטטורי ? חושבים שיסתמו לנו את הפה? שימנעו מאיתנו את הזכות להביע מחאה ולהפגין? הם חושבים שנבלע בשקט את כל המצב הזה??

אנחנו לא מפחדים.

נראה שהממשלה כן מפחדת.

מה עכשיו שוב מחאה? עד שהרגיעו את הרוחות, יולי ואוגוסט נגמרו , העסקים חזרו לשגרה, אז מה מעירים שוב את המתים?

אבל אנחנו לא שכחנו. להיפך. אנחנו זוכרים. כל יום, ובעיקר בסוף החודש כשחשבון הבנק לא במצב אופטימי במיוחד וכשרבים מאיתנו עדיין, לא מצליחים לסגור את החודש.

אנחנו הילדים של שנות ה-80.

אנחנו דור צעיר, שאפתן, משכיל, רובנו לא קיבלנו את החיים על מגש של כסף. אנחנו כרגע בשנות ה-20-30 לחיינו. לרובנו אין עדיין דירה ולאלו מאיתנו שיש, היא הרבה יותר בבעלות הבנק מאשר בבעלותינו. קרענו את התחת ללימודים לתואר, לעבודה, ומה בסך הכל ביקשנו? להתפרנס בכבוד? להחזיק 4 קירות? לגדל ילדים? לגור במרכז?

ושוב אני שומעת את אותן קריאות של “אתם מתפנקים ורוצים לגור במרכז, תעברו לפריפריות”.

אז יש לי הרבה חברים שאימצו את הרעיון הזה. הם מבזבזים לא מעט זמן יקר בנסיעות הלוך ושוב לעבודה במרכז כי בפריפריות לא השכילו לדאוג למספיק מקומות עבודה. הם מבזבזים די הרבה כסף על דלק ונסיעות כי עדיין, כמה אפשר להתרחק מהמשפחה והחברים? הם מבזבזים די הרבה כסף על סל המצרכים כי אין הרבה מקומות לקנות בהם ואין תחרות אז הרשתות והסופרים מנצלים את המצב ומעלים מחירים. איך שלא תהפכו את זה, זה יוצא יקר. ובמרכז זה הרבה יותר נוח כשאפשר להסתדר בלי להחזיק רכב, כשהכל קרוב, כשיש לך ילדים שאתה רוצה להצליח לראות בשעות סבירות. ואנחנו סובלים בשקט.

ודי.

נמאס לנו לשתוק!

לממשלה שלנו זה טוב המצב הזה. לדכא את ההמון, לבוא עם פתרונות רגע לפני בחירות, להבטיח הבטחות שלא יקויימו. למה הם מחכים לבחירות? למה לא עכשיו? נמאס מהספינים של ביבי ומכל המושחתים האלה שיושבים לנו בממשלה וחיים טוב מאוד מכספי המיסים שלנו. ובעצם, הממשלה שלנו מנוהלת באמת על ידי כמה טייקונים טחונים בכסף שמשחקים בכספי הפנסיה שלנו ומקבלים הנחות ו”תספורות” בסכומים שאנחנו יכולים רק לחלום עליהם. והם בעצם מנהלים את המדינה, משחקים בחברי הממשלה כבובות שלהם, קונים אותם , יוצרים בעיות כדי שהם ימשיכו להיות עשירים יותר ואנחנו נהיה עניים יותר.

אז די. נמאס.

צריך לעשות פה מהפך.

זה היה כל כך יפה לראות איך ביום שבת אלפי אנשים התארגנו ויצאו להפגין ברחובות תל אביב. אני מגנה את האלימות שהיתה ברחובות ואת ניפוצי השמשות של הבנקים. זו לא הדרך. אין צורך לעשות אנרכיה, אבל כן צריך לעשות רעש, ולדאוג שיראו אותנו ויראו שאנחנו יותר לא פראיירים ולא מוכנים לסבול את המצב הזה.

מה השתנה משנה שעברה?

האמת, לא הרבה. היו הרבה הבטחות. כן היתה מהפכה נפלאה בתחום הסלולר שגרמה לסלקום, אורנג ופלאפון לרדת מהעץ הגבוה שישבו עליו. למה לא יכלו לעשות את זה קודם? כולנו צריכים לקום ולעזוב את החברות הללו. הם אומרים שהחברות החדשות לא מציעות שירות. גם כן “שירות” יש לחברות הותיקות. להמתין 20-30 דקות בשביל לדבר עם נציג שבד”כ יסביר לנו שהוא מבין את התסכול שלנו אבל זה המצב ואנחנו צריכים להשלים איתו..

אז למה לטרוח ולשלם יותר? לא מגיע להם אותנו.

ואצלי 0 בזמן המחאה הקודמת הייתי בהריון עם תאומות. היום הן בנות 5 וחצי חודשים. בספטמבר הן ילכו לגן ופתאום תהיה לי תוספת של עוד 4500 ש”ח להוצאות החודשיות בנוסף לחיתולים , לתמ”ל ולגן של הגדול ולעוד הרבה הוצאות שוטפות. תסבירו לי איך אפשר לחיות ככה? ויש את שכר הדירה, והכל נהיה יקר יותר. זה פשוט נורא! והמצב שלי עוד טוב יחסית להרבה אנשים שאני מכירה. אנחנו פשוט קורסים ולאף אחד לא אכפת.

הם מתעצבנים שאנחנו עושים רעש ומפגינים כי מחאות לא טובות לעסקים, זה לא טוב לתדמית הפוליטית וזה לא טוב להנהגת המדינה שלנו.

מנסים להשתיק אותנו.

מצב הדירות עדיין לא השתנה. לא שזה מפתיע מישהו. יש לי הרבה חברים שיושבים על הגדר, משלמים הון עתק לשכירות וכמה שעדיין גרים אצל ההורים עם הילדים והם מחכים שהמחירים במרכז ירדו. וכולנו יודעים שזה לא יקרה ולמדינה נוח שזה יהיה ככה.

מחירי השכירות ממשיכים לעלות, מחירי הדירות לא יורדים כמעט והאוכלוסיה ממשיכה לגדול ולהתרבות.

למה לא מגיע לנו לחיות טוב יותר? למה אי אפשר לקצץ בתקציבים המטורפים של משרדי הממשלה, לקצץ תקנים של עוזרים פרלמנטריים, הוצאות, נסיעות ועוד. למה לא מעמיסים על מי שיש לו ולא על מי שאין לו? כל כך קשה לחיות פה היום.

ואין לנו ארץ אחרת. המשפחה, החברים, הכל פה. לא פשוט לקום ולעזוב אבל מצד שני איזו איכות חיים יש לנו?

למה אני כותבת את הפוסט הזה?

כי אכפת לי. כי אני יודעת שאם נשב בשקט ונמשיך לבכות על כמה קשה לנו, נמשיך לספוג עוד ועוד גזרות שיכאבו לנו בכיס, איכות החיים שלנו תתדרדר, המחירים ימשיכו לעלות ולנו יהיה פחות ופחות כסף.

אין לי שום אינטרס או קשר לפוליטיקה או כאלה שמנסים להתקרב לפוליטיקה. אני פה כי מפריעה לי ההפקרות הזו שיש כלפי חלק מאוד גדול באוכלוסיה.

אני כותבת את זה כי רק לנו אם נתאחד, יהיה הרבה כוח להביא לשינוי.

אז לא נוותר.

אני קראת לכל מי שקורא אותי עכשיו להסיר את מעטה האדישות , לצאת מהפינה של הנוחות בסלון בבית , ולהגיע לכיכר ביום שבת הקרוב, לבוא ולהביע מחאה ולהפגין נוכחות.

אנחנו חייבים להראות שאכפת לנו ושאנחנו לא שותקים.

אנחנו חייבים לפעול לשינוי, לגרום לממשלה שלנו לשים לב שאנחנו לא נוותר ולא נשקוט עד שנשיג מה שאנחנו רוצים.

ולגבי האוהלים – עזבו , חבל על המאמץ והסבל של חום יולי-אוגוסט בתל אביב , זו לא הדרך. במקום זה שכל אחד מכם יאסוף את החברים שלו, תפיצו בפייסבוק, ברשתות החברתיות, בפורומים וצאו להפגין.

מגיע לנו יותר. אסור לשתוק ואסור לוותר!

כולנו חייבים לצאת כל שבוע מהבית, להגיע למקומות ההומים, להביע נוכחות, להתאגד ולהיות לכוח אחד חזק כי אין לנו ארץ אחרת.