סוף סוף בבית!!

נכתב ב30.10.07

אני אחרי שנת לילה מצוינת מ2 וחצי עד 6 וחצי, יובל אכל בסביבות 2 בלילה ארוחה אחרונה וסים ב2 וחצי, ואני הייתי בגישה של אם הוא לא קם עד 6 וחצי אני אעיר אותו, ובעלי המתוק התעורר ב5 וחצי , העיר אותו והאכיל אותו.
עכשיו שניהם ישנים.
כמה טוב להיות בבית, אחרי כמעט חודש בבית חולים, אין לכן מושג!!!
אני מרגישה יותר טוב, אתמול הוציאו את התפרים ופחות כואב לי והרבה יותר קל לקום ולשבת ולעשות פעולות אבל יש קצת הפרשות מהצלקת. מה שכן הניתוח יצא ממש ממש לא נורא, פס דקיק ביותר, שאני מאמינה שאחרי שהוא יגליד עוד חודש בערך בקושי ישאר סימן.
אני משתדלת לנוח כמה שיותר, אמא שלי די עוזרת לי וצמודה אלי, והיום סבתא שלי אמורה לבוא אלי מהבוקר ולהיות איתי ולעזור לי עם הבית , בישולים ועם הילד.. נין שלישי, נפרגן לה להיות איתו..
מה שטוב זה שהרבה זמן לא היה תנוק במשפחות של שנינו, וכולם מאוד מאוד מתלהבים וששים לעזור, ומבחינתם להיות עם הילד כמה שעות כדי שאני אוכל לנוח זו הנאה מטורפת והם באקסטזה אז אני מנצלת את זה ואוגרת כמה שיותר כוחות, למרות שיובל ילד דווקא נוח ובין ארוחה לארוחה הוא ישן, (אמור להיות כל 3 שעות) ולרוב אני זו שמעירה אותו והוא זה שעושה טובה שהוא מתעורר ואוכל ואחכ חוזר לישון. . ילד סטלה אנחנו קוראים לו.. לא בוכה אלא אם כן מפשיטים אותו או לא מכניסים לו את הבקבוק לפה רגע לפני הג`ננה של הרעב..
הנה תמונה של החמוד מאתמול, אני מאוהבת בו מעל לראש, חולה על הריח שלו וזה כל כך כיף למרות שזה קשה..
הנה תמונה שלו מאתמול..הוא עדיין בסביבות ה2 קילו, קצת קשה לתפוס אותו עם עיניים פקוחות כי הסטלן פותח אותן רק באמצע אוכל, בשאר הזמן הוא מעדיף לישון, אבל הוא אוהב לשים ידיים על הראש