עבודה ומשפחה- אחד על חשבון השני? / יעל דורון יבין

על תפישות עבודה, ערכים, “שדונים” ואימהות..

“אני רוצה לחזור לעבוד אבל עלות המטפלת גדולה או  שווה לשכר שלי אז למה?” אמרה לי ל’, מתאמנת שמצאה עצמה בקונפליקט הידוע של בית- עבודה.

“כשרציתי לחזור לעבוד לא מצאתי משרות שמתאימות להיותי אמא, נאלצתי להישאר בבית ולהיות מובטלת” אמרה לי ה’.

“כל יום כשאני יוצאת לעבוד אני חשה אשמה על שזנחתי את התינוקת שלי” אומרת י’.

האמנם עלינו לוותר על עצמנו, על הגשמה עצמית, מיצוי פוטנציאל או ביטוי אישי?  האם עלינו לראות עצמנו כמקריבות? לא בטוח בכלל.

בעבודת האימון נשאף להרגיש חיות, תשוקה לחיים ויותר אושר .
כדי לעשות זאת, בין השאר, אנחנו מזהים ומעלים למודעות ערכים שלנו, בלעדיהם למעשה נהיה כבויות, “לא אני”. לכל אחת ערכים שונים שמגדירים אותה. ערך שמגדיר אישיות לדוגמא, נתינה, יושרה, ענווה, הגשמה עצמית, חופש, סדר, פרקטיות, הצטיינות, הישגיות, עצמאות ועוד.

כשאנו הופכות לאמהות לילדים קטנים, הערכים שלנו הרבה פעמים מושפעים מהאימהות. אם למישהי יש ערך של נתינה הוא בא מן הסתם לידי ביטוי בצורה חזקה במיוחד עם ילדיה.
לפעמים, הערך הזה מתנגש עם ערכים אחרים ואז מגיע הקונפליקט כביכול. לדוגמא, לאורית יש ערכים של הגשמה עצמית, נתינה ופרקטיות והיא נתקלת בבעיה כשהיא רוצה לעבוד – “אני רוצה להגשים עצמי אבל ברור שבראש סדר העדיפויות שלי מגיע ערך הנתינה (ולמי אתן אם לא לילדיי..) וכן, זה לא פרקטי להוציא את כל המשכורת על המטפלת. אז אוותר על ערך ההגשמה העצמית שלי כי יש עניין של סדר עדיפויות”. אבל.. לפעמים היא תרגיש את הויתור הזה מעיק ומביא איתו רגשות של הערכה עצמית נמוכה.

חוסר שביעות רצון והרבה בילבול מתרחשים כשאנחנו נותנות לערכינו להתנגש ולא פחות חשוב, כשאנחנו מארחות “שדונים” – קולות חיצוניים או פנימיים, (ערכים שהלכו לקיצוניות) שאומרים לנו מה טוב עבורנו או מה “צריך” להיות.
אם “נילחם” בהם בחוכמה ונקשיב למה שמתאים לערכינו, נרגיש יותר שלמות, יותר מאושרות.

בשביל להבין את הקונפליקטים השונים נבחן את ממצאיה של הפסיכולוגית איימי וז’סנייבסקי ועמיתיה שמצאו שעובדים חווים עבודתם בשלוש דרכים: כייעוד, כפרנסה או קריירה.
אחד הערכים של אורית הוא כאמור הגשמה עצמית וייתכן שהיא רואה בעבודה ייעוד. היא יכולה אם כן, לבחור השקפה שונה – לראות את גידול הילדים כעוד דרך לביטוי עצמי שמוביל להגשמה – האימהות כעבודה. אם כך, היא תוכל למצוא הרבה הגשמה עצמית, הנאה ומשמעות בגידול הילדים ב”משרה מלאה”, על אף שלא קיבלה על כך משכורת.
זה לא אומר שלא תוכל לאתגר עצמה ואף להגשים עצמה, ללא “עשייה הורית”. ל’ למשל  בחרה להישאר עם ילדיה עד לגיל גן ורשמה לעצמה כל יום עם אילו אתגרים הוריים התמודדה ואיך הגיעה לפתרונות יצירתיים. עצם הכתיבה נתנה לה משמעות והנאה מהשיגרה שבחרה לעצמה. בנתיים אף בחרה לקדם עצמה מבחינת קריירה עתידית. היא נרשמה לקורס אחת לשבוע בשעות הערב, דבר שסיפק לה עניין ואתגר וקידם את עתידה. בנוסף, היא חקרה את התחום, ראיינה אנשים (כשהילדים ישנו..) וקראה מחקרים על המקצוע. על אף שלא עבדה, היא הרגישה שמילאה את כל הערכים שלה וחשה מסופקת.

“כשאחזור לעבוד גם העבודה תהווה עבורי ייעוד בדיוק כמו האימהות שלי”.
בכל זאת אימהות רבות במקרים כאלה חשות חוסר שלמות כי “שדונים” הרואים בעבודה פרנסה יבקרו אותן: “אימהות היא לא עבודה” יאמר בן זוגך (שמבקר בבנק מדי פעם..). אנחנו מקשיבות להם כי חברתית זהו דפוס חשיבה שאנו נוטות להסכים איתו. ייתכן ובן הזוג פשוט רואה את העבודה כפרנסה.

הרואות בעבודה פרנסה מתייחסות לעבודה כאל צורך, גמול ואם ירוויחו יחושו שלמות, כך שאם לא ימלאו את הצורך או הערך הזה ילדיהן יקבלו אימהות ממורמרות, שלא טוב להן.
הן יכולות לעבוד בבית (עבודה עצמאית, מענה על סקרים, עבודה דרך המחשב, עבודות כשכירה מהבית במגוון תפקידים) או לצאת לעבוד בחוץ ולחשוב יצירתית על סגנון עבודה אחר אותו ניתן להציע למעביד . (יומיים בשבוע לבקש לעבוד מהבית, לקצר את שבוע העבודה ל-4 ימים וכד’) .בימים של מיתון הצעות אלה יתקבלו בברכה…
נשים אלו גם ירוויחו כסף וגם יהיו עם ילדיהן ואף יוכלו להשיג עזרה בשמירה מצומצמת עליהם. פעמים רבות הן גם מוצאות את ייעודן ומגשימות עצמן.

גם כאן צריך להילחם ב”שדונים” שונים שאומרים ש”אמא טובה היא זו המקדישה עצמה לגידול ילדיה”. האמנם??? האם זה משרת את האמא הרואה בעבודה פרנסה להקשיב לדפוס כזה? אם העבודה המפרנסת ממלאת את הערכים הפרקטיים, העצמאיים, ההגשמה העצמית אז גם האימהות תבוא לידי ביטוי בערכים האלה.

אין אמא שלא תאמר שילדיה נמצאים בראש סדר העדיפויות שלה אבל לא כל אחת תרצה להישאר עם ילדיה בבית, גם במונחים של חיסכון כלכלי וזה בסדר! אלו לרוב נשים הרואות בעבודה קריירה. על פי וז’סנייבסקי הן תופסות את העבודה כמקום של קידום, כוח, הישג או יוקרה ואז לא תמיד עבודה מהבית או ויתור על עבודה אהובה יספק את רצונן. (אם כי גם כאן ניתן לספק ערכים כגון אלה).
נשים אלה יצאו לרוב לעבוד מחוץ לבית, במשרה מלאה והקונפליקט יבוא לידי ביטוי כשיגיעו ה”שדונים” שלא נותנים להן להנות מהמצב שבחרו.

על אף שהדס החליטה שטוב לה יותר לחזור לעבודתה אחרי לידת ביתה השניה, היא חשה אשמה גדולה שליוותה אותה שנים רבות- “אמא צריכה להישאר עם ילדיה” אמר לה קול פנימי, “הרגעים האלה לא יחזרו”, “את עושה למען עצמך ומה איתן”? אמרה לה אימה. האם באמת אם הדס היתה מוותרת על עבודתה הנחשקת,לקראת קידום קרב (ערך שהיה חשוב לה והגדיר אותה), בנותיה היו מקבלות אמא טובה יותר? האם בנותיה לא מקבלות גם אמא מעבר לשעות העבודה?. כשהדס הדפה את ה”שדונים” הקטנים היא ראתה שהיא נותנת לבנותיה יותר מהרבה אימהות שנשארות בבית. במקרה זה רגשות האשמה דווקא עזרו לה להיות אמא טובה יותר להשקפתה, והפעם בלי המועקה שחשה שרגשות כאלה הגיעו בד”כ. היא ראתה את הדברים מזוית אחרת והרגישה שלמה יותר עם האימהות שלה והדרך בה בחרה.

לסיכום, כל אחת מאתנו רוצה להיות שלמה עם עצמה ולהגשים עצמה בדרכה. דרכינו שונות והתפיסות שלנו את עולם העבודה שונות.
אם נזהה ונכיר בערכינו, אילו “שדונים” לא תורמים לנו, מה הפרספקטיבה דרכה נרצה לראות את המצב העכשוי ומה התפיסה שלנו לגבי מושג העבודה, נוכל להיות מאושרות יותר. זה לא תמיד קל אבל לפחות זה מה שבחרנו.
מעל הכל עלינו להבין שמדובר בתקופה. גם אם כרגע בחרת בחירה מסוימת, זה לא אומר שזה לכל החיים, אז כדאי לפחות להנות מהבחירה העכשוית ועל הדרך ללמד את ילדיך כמה שיעורים בדרך. לטוב ולרע.
בסך הכל ילדים זקוקים לאמא מאושרת… ומה איתך?

יעל יבין

052-2739003

www.yael-yavin.com

עמוד הפייסבוק אימון אישי לאמהות

[email protected]