עד איזה גיל לשכב ליד הילדים להרדימם? / רוית שלם

החדר מואר בתאורת לילה נמוכה, ווילון מתנפנף לו קלות ברוח. אבא מכסה את הילדה הקטנה שלו בשמיכה הנעימה, נותן לה נשיקת לילה טוב על המצח, היא מחייכת אליו חיוך עייף, מפהקת ומסתובבת אל הצד השני. הוא יוצא בצעדים חרישיים מהחדר כשעל פניו חיוך גאה ומסופק…
בטח, בטח. הסצינה הלא אמינה הזאת חוזרת על עצמה בהמון סרטים ומזכירה לנו, בכאב רב, שגם בשביל הסצינה מהסרט הקודם, זו שהתרחשה בגני אירועים למיניהם: “…והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה…” גם בשבילה, אנחנו צריכים לעבוד קצת יותר קשה ממה שנדמה היה בסרט.
אז כמה ילדים אתם מכירים שפשוט נרדמים בעצמם בשעת ההשכבה?
אחד מנושאי השיחה השכיחים ביותר בשנות ההורות המוקדמות, עוסק בהרדמת הילדים. היו בטוחים שאינכם לבד בצרה המסויימת הזאת. גם הילד של השכנים חוזר שוב ושוב אל חדר הוריו, אחרי שכבר היה נראה כי הוא ישן לבטח, ומבקש רק עוד כוס מים אחת או פיפי. גם הסבתא של חברתך הטובה ביותר, מנדנדת לה על שיטת ההרדמה שעבדה הכי טוב כשהיא היתה אמא, ושאם לא תנסה אותה הרי שהיא דנה את עצמה לשעות הרדמה ארוכות ומטישות.
מבלבל?
בוודאי!!
אז מה עושים?

הנושא, כפי שבוודאי אתם כבר יודעים, הינו מורכב ומשתנה מילד לילד, מגיל לגיל וממשפחה למשפחה. רצוי לזכור שתינוקות בני שלושה חודשים מתעוררים פעמים רבות בלילה, שכן מחזורי השינה שלהם קצרים יותר משל המבוגרים ומכיוון שהמנגנון המאפשר שינה רצופה עדיין לא הבשיל. הצורך בהנקות תכופות בגיל זה, במגע ובקרבה, הוא לגיטימי ביותר. צרכים אלה ממשיכים גם בחודשים הבאים, וכפי שרובנו יודעים, כשאנחנו מתבוננים בכנות על עצמינו, הצורך בקרבה ובמגע אינו נעלם עם השנים…
שיטות רבות להרדמת תינוקות, מסוגים שונים ומגישות שונות מוצעות להורים המבולבלים, כשהשאלה – עד מתי? עד מתי נשכיב את הילד כאשר אנו נרדמים לצידו מרחפת מעל וצובעת את הימים בערפול כבד. מצד אחד של ההצעות נמצא את:

• שיטת “המיטה הרחבה” או “המיטה המשפחתית” –  בשיטה זו לוקחים את הילד אל מיטת ההורים ופשוט ישנים איתו את כל הלילה. בשיטה זו אין צורך להתעסק בשאלות, כמה זמן ועד מתי, שכן הילד עשה הגירה אל מיטת ההורים והוא דייר קבע נוסף בה. כולם ישנים להם לבטח ובשקט ורק הזוגיות מחפשת לעצמה בית חדש…

מן הצד השני נמצא את:

• שיטת “חמש הדקות” – השיטה בה נותנים לילד לבכות כחמש דקות, מתוך האמונה כי לאחר מכן יהיה מותש, ויבין כי אין צורך לבכות, ממילא לאף אחד לא איכפת. מקרי ההצלחה מדווחים על שינה עמוקה של ההורים לאחר שלושה לילות, עשרים שנה מאוחר יותר מדווחים הפסיכולוגים על קרע עמוק בין הדורות השונים, הזנחה פושעת של ההורים מהדור הקודם ובוגרים עם בעיות אמון קשות בעצמם ובסביבה הקרובה להם.

עד כה לא עזרנו לכם?
ובכן, התשובה נמצאת בגוף השאלה. או אולי בעצם בגוף הילד או בגוף ההורה?
פסיכולגים, פסיכוטרפיסטים ומומחים לגיל הרך בימינו טוענים, כי כל משפחה צריכה למצוא את התשובה המתאימה לה באופן הכי אישי שיש. את הדרך להרדים את הילד שלך רק את/ה יכול/ה לדעת. כמה זמן זה ייקח? כמה סיפורים עוד תספר? כמה שעות עבודה יש להשקיע בלישון?
הדבר הרי תלוי בכל כך הרבה גורמים – במזג של ההורים, במזג של הילד או התינוק, בתחושות הבטן של ההורים, במידת ההסכמה ביניהם על דרך הפעולה, בדרך החיים שבחרו ההורים, באם יש או אין אחים נוספים, בשעות ובמקום העבודה של ההורים ובמידת העזרה שהם מקבלים מבחוץ…  בקיצור, לא דומה משפחה אחת לשכנתה (ובטח לא לזו שנמצאת בקומה מעל!!).
היו קשובים לילדכם, היו קשובים לעצמכם, שעת סיפור רגועה ונינוחה עם אמא עייפה, רגוזה ומתוסכלת, לא תעניק לילד את הרוגע שאת מדמיינת, מצד שני, ילד בוכה ומנדנד לא יעניק לאמא רגוזה ועייפה את השקט שהיא זקוקה לו..
מצאו את דרך הביניים המאימה לכם ורק לכם, ושימרו את כל עצות הסבתא בנפתלין הראוי להן. ובינתיים, עד שהילד שלכם יצעד באולם אירועים לחתונה שלו בעצמו, ומישהי אחרת תעשה את זה במקומכם, כסו אותו בשמיכה בשקט, הסתובבו אל הצד השני ושיהיה לילה טוב..