הריון נוסף חצי שנה אחרי לידה – הריון לא מתוכנן – מה עושים?
מה הייתן עושות אם התינוק שלכן בן חצי שנה ואתן מגלות שאתן בהריון????
הבוקר עשיתי בדיקה ביתית אחרי שבועיים וחצי איחור, ולהפתעתי הגדולה היא יצאה חיובית..
האמת שכבר שבוע חשדתי כי התחילו לי כל מיני סימפטומים מוזרים שהיו לי בתחילת ההריון של יובל.. וצדקתי.
לצערי.
אני די בדילמה, כי זה ממש לא מתוכנן, חיכיתי בקוצר רוח למחזור שיגיע כדי ללכת ולשים התקן, והאמת שדי נזהרנו כל החודש ורק אחרי 30 יום כשידעתי שאני צריכה כבר לקבל אז לא שמרנו, והביוץ שלי החליט לאחר ב30 יום וזה קרה.. (מחזור אחרון ב23- למרץ).
בהתחלה די בכיתי בפאניקה, ואחרי שקצת נרגעתי ועיכלתי את הדברים אני לא יודעת אם זה רעיון כל כך רע שנביא עוד אחד.
סה”כ יש את כל הציוד, אולי נצטרך השלמות פה ושם של בגדים, אבל את ההוצאה הכספית הגדולה כבר עשינו.
יש גם את ההיבט שיובל סה”כ ילד נוח, ישן טוב בלילה, רגוע יחסית, ואולי עדיף שיגדל יחד עם עוד אח או אחות ואז יהיו שנתיים קשות ואחר כך קצת הקלה לכמה שנים טובות.
אחים בהפרש צמוד
עכשיו יובל בן 6 וחצי חודשים, כך שלקראת הלידה הוא אמור להיות בן שנה ו3- בערך שזה גיל שהם קצת יותר עצמאיים אבל עדין נראה לי שיהיה מאוד קשה יחד עם תינוק ועוד לא הזכרתי את האספקט הכלכלי של לשים בהמשך שני תינוקות בגן פרטי או עם מטפלת, הוצאות, עוד הריון מורכב עם שמירת הריון.
ומצד שני, אם אלוהים נתן כנראה שזה נכון..
התכוונתי להתפטר לפני שבוע כדי להשאר עם יובל בבית בחודשים הקרובים ולגדל אותו במקום שיהיה עם אמא שלי, ובגלל שהוא עם דלקת ריאות אז נשארתי איתו בבית ותכננתי ביום ראשון בבוקר להודיע על ההתפטרות שלי.
יחד עם זאת, אם אני שומרת את ההריון הזה, נראה לי שעדיף לי להמשיך לעבוד כדי שתמשיך להכנס לי משכורת, אחרת אני מפספסת דמי לידה ויש סיכוי גבוה שאהיה בשמירת הריון בגלל היסטוריה של צירים מוקדמים וכל הסיבוכים שהיו לי בהריון הקודם.
מצד שני אני בקושי מסתדרת עם אחד , ואני מנסה לחשוב איך אסתדר עם שניים יחד??
כאילו סתם סיבוב לקניון או לסופר או לרופא יהפוך לפרויקט עם צוציק שרץ (במקרה הטוב) ועוד אחד בעגלה, ולנסוע לבד עם יובל עכשיו לפעמים זה סיפור אז עם עוד אחד איתו מאחור??? איך מסתדרים???
אני מנסה להסדיר לעצמי בראש את הדברים.
סהכ אמא שלי גרה קרוב, אחותי בגיל שעוד שנה היא תוכל כבר לקחת את יובל לפעמים לבד לגינה או משהו ואמא שלי אמרה שיהיה בסדר ושהיא תעזור לי ומאוד תמכה, ומעבר אליה יש לי גם 3 דודות שישמחו לעזור פה ושם אם אתקע וכבר עכשיו מדי פעם אני משאירה איתן את יובל.
בעלי עדיין לא ממש עיכל, וישר חשב על ההיבט הכלכלי.
אני בת 26.5 , הוא בן 30 , לא ממש לחוצים מבחינת הגיל, הוא במשרה מסודרת יחסית, אני לא כל כך , אבל תמיד אוכל למצוא משהו.
ועוד ילד זה עוד הוצאות, במיוחד כשאנחנו נלך למעקב של רופא פרטי עם כל הבעיות שיש לי(בעיית קרישיות, אחרי קיסרי, צירים מוקדמים ודינמיקה צוארית וצורך בתמיכת פרוגסטרון), אנחנו עדיין גרים בשכירות, יש אמנם קצת כסף בצד אבל לא משהו שמספיק לדירה ואנחנו לא בקטע של קניית בית בזמן הקרוב, ורוצים לחסוך עוד קצת רק שעם ילד נוסף ועם זה שלא אעבוד אני לא יודעת כמה נצליח לחסוך..
בעלי די תומך בהפלה, אבל מבירור שעשיתי זה די סיפור, וועדה לא מאשרת אלא אם כן את מצהירה שההריון לא מהבעל, וזה משהו שאני לא מתכונת לעשות.
הוא הלך לעבודה ואמר שיחשוב על זה (נפלתי עליו ב5 בבוקר בבכי עם הבדיקה ביד ומאז הוא לא ישן) וצריכים לקבל החלטה, מאחר ויש לי בעיית קרישיות ואני אצטרך במידה ושומרים את ההריון להתחיל להזריק מדללים בהקדם.
כבר עשיתי בדיקת דם בבוקר כדי לקבל אישור סופי, ומחכה לתוצאות כדי להתקשר לרופא.
החיים נופלים עלינו לפעמים. צריך לזרום איתם.
Response (0)
Leave a comment
Ebook - How to make money from blogging guide
את מזכירה לי את עצמי לפני 9 וחצי שנים. הבת שלי הייתה בת חצי שנה כשנודע לי שאני נושאת ברחמי עובר. בכיתי המון אני מודה. כתבתי לעובר שלי מכתבים אותם אני שומרת עד היום – מכתבים שבמהלכם השתכנעתי באופן סופי שיהיה בסדר. נולד לי בן מקסים ומדהים ואני מברכת את “התקלה” המבורכת כל יום …
להלן מסקנותיי (מעבר לאושר הגדול):
1. זה לא הולך להיות קל. יהיו ימים ולילות קשים מנשוא. לי יש בלקאווט של שנתיים כשהם היו תינוקות. כשאחד נרדם השני התעורר, כשאחד מבריא השני נהיה חולה וכך הלאה…
2. הם גדלים כמו תאומים אבל הם ממש לא. צריך לזכור את זה כי המציאות קצת משכיחה. זה ה ר ב ה יותר קשה מלגדל תאומים. עד היום אנחנו מתמודדים עם האפקט למשל: מסיימים לשיר “יונתן הקטן…” ומייד מתחילים לשיר אותו שוב, גומלים מחיתולים ומייד צריך להתחיל לגמול שוב, מסיימים כיתה א’ ומייד מתחילים שוב – זה מעייף מאוד… עם תאומים עושים את זה בשלב אחד וזהו.
3. אומרים שהם אח”כ הופכים לחברים טובים – אני עדיין מחכה ומצפה…
4. היתרון הגדול הוא שלגדל אותם זה קשה כמה שנים אבל אח”כ באמת נהיה קל בבת אחת. עכשיו כשהם בני שמונה וחצי ותשע וחצי הם אוהבים את אותם הדברים ונהנים מאותם הבילויים. להורים זה סוג של הקלה…
5. לכי על זה ובגדול, חבל על הדמעות וחבל על האמביוולנטיות. התינוק כבר כאן ותקבלו אותו באהבה ושמחה. זה ממש לא משנה עכשיו אם הייתם מחכים עוד שנתיים, כי התברכת בברכה הכי גדולה שניתן לקבל. נכון שלא יהיה קל אבל מניסיוני ומנסיון חברותיי, לעיתים גם כשהריונות באים חלק בפעמים הראשונות, עם ילד שלישי (ולעיתים גם עם שני) יכולות לצוץ בעיות, אין תעודת ביטוח.
רובנו לוקחים בחשבון את העניין הכלכלי ונושא הדיור כשמתכננים להרחיב את המשפחה ואני סבורה שזה מאוד אחראי ונכון אבל, לא ממש שיקול עכשיו כי את כבר בהריון. יהיה בסדר, גם לנו היה קשה מאוד בשנים הראשונות ותאמיני לי שבכל מה שקשור בילדים שלנו לא חסכנו כלום – תמיד הטוב ביותר. וויתרנו על המון וגרנו שנים בשכירות ולאט לאט מסתדרים… אל תתני לפחדים הקיומיים להשתלט עלייך… הפתרון יגיע. אני לא יודעת איך זה אצלכם, אצלנו פשוט ביקשנו עזרה מההורים. ההורים סייעו בסימילאק (קנו לנו ארגזים) וחיתולים (גם בארגזים) וזו הייתה עזרה גדולה בזמנו. גם אני נשארתי קצת בבית (אחרי הלידה השניה) וזו הייתה החלטה משותפת של שנינו עליה אני מברכת עד היום.
יש לי שני ילדים מקסימים שההפרש בניהם שנה וכמעט שלושה חודשים. כשאני נזכרת בימים האלה שאת נמצאת בהם היום אני לא מבינה איך יכולתי לחשוב על הפלה… ביום שהבן שלי נולד עדיין הייתי מלאה בחרדות קיומיות והיה לי ממש קשה לקבל את המציאות וזה במלוא הכנות. גם לבעלי היה מאוד קשה כי פחדנו שבכורתנו (שהייתה תינוקת) תפגע, אבל אז אמר לי אבא שלי – ברגע שתהי מסוגלת להבין איזה מתנה קיבלת ואישה ברת מזל את, תרגישי את האושר והוא רק יילך ויתחזק. אין לך מושג כמה הוא צדק.
אם תרשי לי רק משפט אחרון: אין מקריות בחיים. כל דבר קורה מסיבה וגם את נכנסת להריון לא סתם ולא במקרה. מי שלא רוצה להרות לא מתעברת – יכול להיות שבאופן תת מודע רצית וחיכית לתינוק הזה, בדיוק כמו שאני חיכיתי לשלי ואין יום שאני לא מודה לאל על הילד המדהים שלי.
שיהיה לך בהצלחה.