קצת על עצמי
שמי נגה, בת 27, רעייתו של אבי ואמו של זיו אריאל ז“ל שנפטר ברחם בחודש תשיעי, יש לנו כלבה מטריפה בשם פונצ‘י ובגדול אנחנו מאוד אוהבים את הסביבה ולחיות את החיים.
טור זה נכתב מתוך מקום של געגוע אל בני בכורי, שלמרות כל בדיקה ובירור אפשרי את הסיבה למותו לא נדע לעולם.
עברתי לידה שקטה.
לאחר אבדן הריון שמהלכו היה תקין לחלוטין, הבחנתי שתנועתיו של בני ברחמי פסקו, עברתי לידה שקטה ורועמת כאחד בחודש תשיעי- שבוע 38, החלטתי להוציא את הכל החוצה כי כבר אין בי מקום להכיל את הכאב.
כאן תקראו על התמודדות עם האובדן והשכול לצד חיים חדשים שנרקמים ומתחילים להיווצר, על התמודדות מורכבת מול חברה שאיננה מכירה באבל מסוג זה, על קשיים עם בן-זוג שמצד אחד תומך ומצד שני מדחיק בכל מאודיו את היוולדו של בנו המת.
יהיו רגעים שתרגישו הזדהות ותחושת שייכות ויהיו גם כאלה שיגרמו לכם לחייך, לצחוק ולהתגעגע לתמימות כי אלו הם החיים, שמחים מהולים מעט בעצב.
נגה.