הריון תאומים זהים – פסימיות מול אופטימיות
[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]
לפני יומיים הלכתי לרופא נשים שלי כדי לבשר לו את הבשורה, יש לנו תאומים. היתה לי תחושה שהוא לא הולך להיות מבסוט מהרעיון וצדקתי. הוא אמר לי שהוא ממש לא מרוצה ואפילו שצריך לשקול ברצינות הפסקת הריון כי יש סיכוי שהתאומים על אותה שליה ואותו שק וזה מצב קצת מסוכן.
אז כמו כל דבר שאני קצת מודאגת לגביו עשיתי ריסרץ’ מקיף בגוגל על הריון תאומים, על כל הסוגים והסיכונים ותכלס, לא מפחיד אותי יותר מדי.
יש סבירות גבוהה לשמירה משבוע 20 בערך, יש חשש ללידה מוקדמת, לצירים ועוד סיבוכים אבל אחרי כמה התייעצויות בפורומים של תאומים ושלישיות כולם אמרו שרוב הרופאים מפחידים ושבמרבית המקרים ההריונות מסתיימים בשלום ובהצלחה.
מה גם , ששמירת הריון זה לא מפחיד אותי. התכוננתי מראש לשמירה במידה ויהיה לי הריון של עובר יחיד גם בלי התאומים, העבודה שלי מאפשרת לי לעבוד גם מהמיטה והמשפחה הבטיחה שתעזור עד כמה שאפשר ואני מאמינה שנסתדר.
זה לא כמו בהריון הראשון שהכל היה חדש לי ולא ידעתי לקראת מה אני הולכת והכל היה די טראומטי.
דיברתי עם בעלי ועוד 2 חברים עם תאומים שאמרו שכל עוד הכל בסדר עם העוברים אין מה להפסיק את ההריון.
שלשום הלכתי לחברה והילדים שיחקו בבריכה.
פתאום יובל דפק צעקה היסטרית ואני רצתי אליו מתוך אינסטינקט ודפקתי החלקה על האגן כי הרצפה היתה רטובה.
בסוף התברר שפשוט היה ג’וק במים..
הלכתי אתמול בבוקר לקופת חולים לאולטראסאונד כדי לבדוק שהכל בסדר וראיתי אותם.
שני ראשנים קטנים וברורים שהתחילו לקבל צורה,
כל אחד בפינה שלו, כמו חייזרים קטנים..
היה להם דופק חזק וברור, פשוט מדהים! רק שבוע 6+4, וכבר רואים בנאדם קטן.
[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]
איך אפשר להרוג דבר כזה ???
הטכנאית גם הוסיפה לי לדכדוך ואמרה לי שאני אקח בחשבון שכנראה אצטרך לעבור הפסקת הריון ושזה מה שממליצים במקרים כאלה כי יש הרבה סיבוכים וסיכונים.
אני מכירה אותה עוד מההריון של יובל והקודם, והיא די מקצועית ויסודית, אבל אמרתי לה שאני אחרי הפלה ואין מצב שאני עושה הפסקה יזומה של ההריון.
אמא שלי גם נלחצה מהעניין ואמרה לי לחשוב טוב, אמרתי לה שחשבתי.
לא מפילה.
אני ממשיכה עם ההריון הזה ואם הוא יצטרך להיות הוא יהיה ואם לא אז לא . אין משהו שאפשר לעשות .
היום בערב אני הולכת לייעוץ אצל הרופא שליוה אותי בהריון של יובל, שהוא בכיר בתה”ש והיה מדהים עם הטיפול שלו וחברה שלי עשתה אצלו מעקב תאומים והיתה מרוצה
מקוה שהוא ינקוט בגישה מעט יותר אופטימית.[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]
Response (4)
Leave a comment
Ebook - How to make money from blogging guide
בהצלחה נשמה! מחזיקה לך אצבעות וכל הכבוד על הנחישות 🙂
שלום לך אמא
גם אני אמא לתינוק קטן ומדהים בן 3.5 חודשים ואני רוצה לספר לך את הסיפור שלי.
גם בשבוע 6 להריון גיליתי שאני בהריון ובשבוע 9 גילינו שיש לנו תאומים ותאומים זהים! לא הייתה מאושרת ממני! מיד הטמנתי למרפאת הריון בסיכון כי זה הנוהל בהריון תאומים.כמובן שגם לי הרופאה אמרה שזה מסוכן כי התאומים שלי עם אותה שיליה וגם היה חשש שהם באותו שק הריון, דבר שהתבדה בשבוע 12. הרופאה דאגה לספר לי על כל הסיבוכים האפשריים וגם אני בדקתי באינטרנט וראיתי שעל כל סיבוך שהיא אמרה רק פיתרון רק דבר אחד לא היה רשום באינטרנט וזה שעל כל סיפור עם סוף שמח שמתפרסם יש בערך 10 עם סוף עצוב שלא מתפרסמים כי מי רוצה לפרסם דבר כזה? החלטתי שאני נשארת עם ההריון הזה ושאני יעשה הכל כדי להבטיח את תקינותו. הפסקתי לעבוד מיוזמתי כדי להשאר בבית ולשמור על הפלא שגדל לי בבטן כדי שמזער את הסיכוי שמשהוא יקרה. בנוסף התחלתי מעקבים אצל דוקטור יואב ינון ופרופסור ליפיץ במרפאת בריאות העובר בתל השומר. החל משבוע 14 התחילו לראות שינויים בכמות מי השפיר אצל התאומים והכינו אותי שזה עלול להיות סממן לתסמונת ttts אבל גם אמרו שזה יכול להשאר ככה. בשבוע 22 התפרצה התסמונת. תוך 3 ימים המצב החמיר ככה שלאחד התאומים נשאר בקושי 1 סמ״ק מי שפיר ולשני היה עודף שבנוסף איים על הרחם אושפזתי בתל השומר על אף שאני גרה בצפון במטרה לעשות ניתוח צריבת כלי דם משותפים על גבי בשיליה., לתאום הקטן עם המעט מים היתה ירידה בדופק והיה חשש שהוא אולי לא ישרוד את הלילה ואם משהו כזה יקרה לו הוא באופן אוטומטי יהרוג את אחיו התאומים כי הם חולקים שיליה. המשכתי להיות אופטימית כי כל כך רציתי וכל כך אהבתי את שני הילדים האלו שהיתי מוכנה לעבור הכל למרות הסיכונים לבריאות שלי ולמרות ההמלצות של הרופאים לסיים את ההריון. לשמחתי התינוק שרד את הלילה ועברתי את הניתוח שהוא לא פשוט ועם הרבה סיכונים ומעט סיכויי הצלחה. יום לאחר הניתוח גילינו ששני העוברים שרדו את הניתוח! ואני הרגשתי כמעט כאילו מישהו הקשיב למשאלות ליבי ושוב היתי המאושרת באדם! שבוע לאחר מכן נשלחנו לעשות MRI לעוברים. 3ימים לאחר מכן התבקשנו לחזור ולעשות בדיקה נוספת ואז שוב התחילו החששות. בבדיקה נראו דימומים מוחיים אצל העובר הקטן. עולמי קרס עליי אבל שוב בניגוד להמלצות החלטטתי שלא יהיה רופא מומחה בארץ שאני לא אגיע אליו לשמוע המלצותיו. וכך היה. הזמן עבר ועשיתי כל שבוע וחצי MRI כדי לראות אם המצב משתפר או מחמיר. 6 מומחים שונים עקבו וציפו יחד איתי לבדיקות ולתוצאות. לצערי הרב התברר שהמוח האחורי של העובר הקטן הפסיק להתפתח. רצתי בין נוירולוגים ומומחים לפיענוח MRI עוברי בתקווה לשמוע שזה נזק מזערי ושהתינוק שלי יהיה בסדר. אך נאמר לנו שהתינוק לא יוכל לשרוד מחוץ לרחם. את הבשורה הזאת קיבלתי בשבוע 27 והוחלט שבשביל להציל את התאום השני נעשה דילול סלקטיבי לעובר הפגוע אך בגלל שהם תאומים זהים עם שיליה אחת זה תהליך מסובך כי אי אפשר להמית את העובר מבלי שהוא יפגע באחיו ולכן נעלמנו לבצע ניתוח לניתוק חבל הטבור של העובר הפגוע. קבענו את הפעולה לשבוע 30 כי ידענו שהפעולה תוביל ללידה מוקדמת ורצינו למזער את סיבוכי הפגות שהתאום השני היה סובל מהם במידה והיה נולד כ״כ מוקדם. בעיקבות שביתת העובדים הסוציאלים(שאני לא אפרת איך זה השפיע) הפעולה נדחת לשבוע 31 כשגם ככה בגלל שיש הריון תאומים יש חשש ללידה מוקדמת( ומי שלא יודע, תינוק שנולד אחרי שבוע 24 ולא משנה מה מצבו, הרפואה תעשה הכל כדי להשאירו בחיים) חששנו מלידה ספונטנית לפני ביצוע הפעולה. עד יומיים לפני הפעולה המשכתי לחפש רופא שיגיד לי שלא חייבים להמית את התינוק שלי ושהוא יהיה בסדר. פשוט לא הסכמתי לקבל את הדין. ואני יכולה לשתף ולומר שבמשך 4 שבועות ישבתי,חיבקתי את הבטן ובכיתי כי לא הגיוני שאולי לא אזכה להחזיק ולאהוב את שני התאומים שלי שמתפתחים וגדלים כל כך יפה וממשיכים כל הזמן לבעוט . יום לפני הפעולה אושפזתי וקיבלתי זריקות לעידוד הבשלת הריאות בשביל התאום ששרד וזאת למקרה ותהיה לידה מוקדמת. הפעולה היתה קשה ונמשכה זמן רב מהמתוכנן כשאני בהכרה מלאה ולא מפסיקה לבכות ולהתאבל על התינוק הקטן והמסכן שלי.כל העולם ניסה לעודד אותי שלפחות יהיה לי אחד אבל שום דבר לא יכול לעודד אמא שמרגישה שהיא במו ידיה רוצחת את התינוק שלה. לאחר כמעט שלוש שעות הצליחו להמית את התינוק העקשן שלי שלא הסכים להרפות מהחיים.וככה מצאתי את עצמי שוכבת מאושפזת בשמירת הריון טוטלית עם צירי לידה במשך שבוע וחצי כשבכל 3שעות באים לעשות לי מוניטור ובכל שלוש שעות אני צריכה להסביר לאחות למה לא אין טעם לחפש את הדופק של העובר השמאלי… בשבוע 32+4 כבר לא הצליחו לעקב את הלילה יותר. עשו לי ניתוח קיסרי כי המחשבה לעבור את כל המאמצים והכאב של הלידה בשביל תינוק מת פשוט לא באו בחשבון אצלי. בחדר הניתוח שאלו אותי אם אני רוצה לראות גם את התינוק המת אבל ביקשתי שלא. החלטה שאני עד היום לא יודעת להגיד עם היא היתה נכונה או לא. המיילדת רק אמרה לי שהתינוק המת נראה בדיוק כמו החי. היום אני אמא מאושרת לתינוק שלי ואני אוהבת אותו ומרעילה עליו את האהבה גם שהוקדשה לאחיו התאום. אין יום שאני לא חושבת על התאום השני. עד היום המוח והלב רבים על הנכונות של ההחלטות שקיבלתי במהלך ההריון. זה היה הריון שהחל מהשבוע ה14 מידי שבוע עולמי חרב עליי במשך 17 שבועות סבלתי בכיתי כעסתי והאשמתי את כל העולם ובעיקר את עצמי במצב למרות שאני יודעת שעשיתי הכל בשביל להציל את התאום השני ולהבטיח את בריאותו של התאום שנולד לעולם לא אפסיק להתאבל בתוך ליבי על הילד שלי ולאמינות שאולי כן היה משהו שיכלתי לעשות בנוסף כדי להציל אותו מהגורל שנגזר עליו.
אני מתנצלת על שאני אולי ״ מבאסת״ אבל רק אחרי כל הסיפור גיליתי שיש כל כך הרבה נשים שעברו סיוטים דומים למה שאני עברתי ויש המון. הרבה הרבה יותר מנשים שהסיפור שלהן הסתיים בטוב. הן כמוני סוחבות עול ואבל גדול מידי כדי לרצות לספר אבל תדעי שזה קיים.
היום אני שמחה שיש לי את הבן שלי ואני אומרת שלפחות יש לי אותו אבל גם אני במעוט שמסיים את ההריון הזה עם משהו חי ובריא לחזור איתו הביתה. ואני גם במיעוט של המיעוט שהתינוק ששרד בריא ולא סובל ממאות הבעיות שצפויות לפגים.
אני מאחלת לך מכל הלב שהסיפור שלך יסתיים בטוב ועם שני ילדים בריאים ומתוקים. ובכל לילה לבן שלא תישני כי שניהם לא יפסיקו לבכות תזכרי בנו האימהות שהיו מוכנות להתחלף ולתת הכל בשביל לילות לבנים כי שני התאומים שלהם לא מפסיקים לבכות ותודי למי שאת מאמינה בו על המזל שלך
נשים יקרות, הכל ביידי בורא עולם, הוא נותן והוא גם לוקח, ועל כל צרה שלא תהיה צריך לפנות אליו בבקשת עזרה כמו שפונים לאבא רחום וחנון. בהצלחה לכולכן ורק בשורות טובות
נקרעתי מהסיפור של סמדר. בכיתי יחד איתה תוך כדי קריאה. הכי כאב וצרם לי המשפט “לאחר כמעט שלוש שעות הצליחו להמית את התינוק העקשן שלי שלא הסכים להרפות מהחיים”.
כמה שאני משתתפת בצערך סמדר הלוואי ויכולתי להביא לך חיבוק