רוצה כבר להיות אחרי..

אין לי כח יותר לזה.

ההריון הזה מתחיל להרגיש כמו הסיפור שאינו נגמר.

היו לי כמה ימים של דימומים טובים וחזקים יחסית, וביומיים האחרונים פתאום כלום..

[fusion_builder_container hundred_percent=”yes” overflow=”visible”][fusion_builder_row][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

ואני מרגישה מפוצצת הורמונים, בוכה מכל שטות גם בלי שום סיבה, יש לי תיאבון של פיל, הציצים שלי עוד שניה מתפוצצים וכואבים והבטן שלי המשיכה לגדול.

אתמול לפני המקלחת הבטתי בעצמי במראה ופתאום אני קולטת את הרחם שקפצה לה החוצה בבטן התחתונה, נהייתה בולטת מאוד וגם הבטן קשה.

במהלך היום יש לי המון עבודה שמעסיקה אותי ואיכשהו מסיחה את דעתי מכל ההריון הזה אבל אחה”צ ובערב אני נזכרת שוב שבעצם זה לא נגמר באמת. בכל פעם שאני בשירותים אני בודקת בלחץ כדי לראות אם יש דימום או אין.

היו לי כמה ימים שדווקא הצלחתי להניח לזה, אבל לפני יומיים ראיתי את הסרט “מארלי ואני”. סרט חמוד שכבר יצא לי לראות אותו בעבר. היה שם קטע שגיבורת הסרט נכנסת להריון, מחכה בציפיה לשבוע 10, מגיעים לאולטראסאונד, הרופאה מדליקה את המסך ופתאום יש רק שק הריון ריק. הרופאה קוראת לרופא אחר שיבדוק ויחווה דיעה נוספת וגם הוא, אומר שזה אבוד.

זה העיף אותי אחורה לאולטראסאונד הראשון שבו לא ראינו כלום. הוציא לי את כל האופטימיות והרוח מהמפרשים והוריד לי את המצב רוח. טבעי , במיוחד בהתחשב בעובדה שאני מפוצצת בהורמונים ולא צריך הרבה בשביל שהברזים של הבכי יפתחו. .

אחרי שאתמול ראיתי את הבטן הזו שלי , התחלתי להרגיש סוג של מועקה, שאני רוצה כבר להיות אחרי, שהחיים שלי יחזרו לשגרה שפויה.

לא משנה מה אני אעשה וכמה אני לא אחשוב על זה, שום דבר לא משנה את העובדה שטכנית אני עדיין בהריון. ואפילו בשבוע 10.

אתמול אמרתי לבעלי שכשחושבים על זה עוד שבוע הייתי יכולה לעשות כבר בדיקת שקיפות.

בעלי בא ביציאה שהוא דווקא דואג מאוד מזה שלא יווצר מצב שבו אנחנו הולכים לעשות אולטראסאונד לפני ההפלה ופתאום מגלים בבטן משהו חי ופעיל..

אמרתי לו שהסיכוי באמת קלוש ואפילו אפסי אבל עם כל ההורמונים שלי והאמוציות אתם יכולים להבין איזה סלט זה עושה לי בראש.מנסה שלא להכניס את עצמי לפינות האלה שיהיה לי קשה לצאת מהן.

החלטתי היום שמחר בבוקר אני מתקשרת לרופא, מנסה לראות אם יש מצב שמכניסים אותי לגרידה מחר בבוקר- צהריים, לגמור מזה וזהו.

לחזור לשפיות. שזה יהיה מאחורי. לתפקד כמו אישה רגילה ולא כמו אישה בהריון.

ובמעבר חד לפרשת סלקום..

היום היה לי שקט לדי הרבה שעות. האמת שהייתי עמוסה מאוד בעבודה כך שהיה לי שקט, למען האמת התפלאתי שאין לי 20 שיחות עד הצהריים, ובסביבות 4 קיבלתי מייל ממישהי שכתבה לי שהיא מנסה מהבוקר להשיג אותי והבנתי שכנראה שוב קורה משהו במדינה הזו ובגלל שאני כל כך שקועה בעבודה אני בטח לא מחוברת ..

כשבעלי הגיע הביתה הוא אמר לי שאין פלאפונים בסלקום ושאני לא זמינה כבר כמה שעות. דווקא התאים לי , יכלתי לעבוד בלי הפרעה 🙂

בנוסף, נראה לי שאני מפתחת איזה וירוס .. אני מהצהריים מנוזלת ועם חום..אבל זה לא מה שיגרום לי להפסיד מסיבת חנוכה בגן!

[/fusion_builder_column][fusion_builder_column type=”1_1″ background_position=”left top” background_color=”” border_size=”” border_color=”” border_style=”solid” spacing=”yes” background_image=”” background_repeat=”no-repeat” padding=”” margin_top=”0px” margin_bottom=”0px” class=”” id=”” animation_type=”” animation_speed=”0.3″ animation_direction=”left” hide_on_mobile=”no” center_content=”no” min_height=”none”]

היינו בערב במסיבת חנוכה בגן של יובל, היה ממש יפה ומושקע, יובל רקד, השתתף, עשה את כל התנועות וכל כך נהניתי לראות אותו עושה הכל, מקשיב, זוכר , שר, והבנתי שהילד שלי פתאום גדל והוא כבר ילד . הוא מצידו היה מבסוט. זה גרם לי להבין שהילד שלי שהוא די חסר סבלנות בד”כ כנראה מקשיב בגן ומשתתף, הוא שיחק עם חברים שלו ורץ איתם ופשוט התמוגגנו מלהסתכל עליו.

אח”כ הלכנו לאמא שלי, הרשיתי לעצמי לטחון 3 סופגניות קטנות, בכל זאת אני בהריון ויש לי תיאבון של פיל, נתמודד עם ההשלכות אח”כ..

כרגע כל דבר שמרגיע אותי בא בחשבון!

אחרי שנים של גמילה מסופגניות, נזכרתי כמה הבצק המטוגן והמשמין במיוחד הזה טעים! במיוחד כשהוא ממולא בריבת חלב (הפטיש החדש שלי..)

שיהיה לילה טוב, מקווה להתאפס על עצמי מחר ולקום במצב בריאותי טוב יותר, ממש לא מתאים לי עכשיו להיות חולה , ואני מקווה שאצליח לסיים כבר את ההריון הזה.

[/fusion_builder_column][/fusion_builder_row][/fusion_builder_container]