שבוע 34, מריחים את הסוף..

לא להאמין, אבל כבר הגעתי לשבוע 34. אחרי שהייתי בחשש ללידה מוקדמת משבוע 20 ומשהו בערך
ואחרי 4 חודשים בשמירה בבית, חודשיים מתוכם במיטה בשכיבה עם רגליים למעלה, 4 אשפוזים ועוד שלל ביקורים במיון, רואים את הסוף.
כבר קשה לי, כבד, וכואב בכל אזור אפשרי בגוף.
יש לי בצקות איומות ברגליים או ליתר דיוק בגזעי העץ שמחוברים לי לבטן. כואב לי לעמוד ולזוז ומדי ערב אני שוכבת על הספה ולא מסוגלת לזוז.
היום כבר מהבוקר אני על הפנים ובמיטה כל היום.
לא פשוט.

בסוף השבוע היו לי צירים בלי הפסקה ובתדירות ששברה שיאים. הייתי בטוחה שאני הולכת ללדת.
הלכנו אתמול בבוקר למוניטור שהראה צירים בינוניים (היה רגוע יחסית) ולא משהו שצריך לדאוג.
עשו לי הערכת משקל ויצא שהגדולה בסביבות ה2600 והקטנה 2400.
גדלו יפה!

בעקבות זה שהן יחד שוקלות כ-5 קילו יחד עם כל התוספות הנלוות, כבר קשה לי ובלתי אפשרי לסחוב.
אני נלחמת בשיניים מדי ערב להמשיך ולסחוב אבל מרגישה שכבר זהו. נשבר לגוף שלי.
בשבוע שעבר עברתי אשפוז נוסף במשך 3 ימים בתל השומר, תחת ההשגחה של הרופא המדהים שלי ואחרי שהמדדים התייצבו והלחץ דם היה בסדר, שוחררתי להמשך השגחה בבית.

הוא אמר לי שנחכה עד שבוע 36 להריון ואלא אם כן תתפתח לידה ננתח.
היום התקשרתי אליו ואמרתי לו שכבר קשה לי מדי ושאני מבקשת ממנו שנסיים את ההריון עד לסוף השבוע.
ביום שישי אני אמורה להתחיל שבוע 35 שזה למעשה 35 שבועות מלאים ואני נכנסת לשבוע 36, מה שמוריד משמעותית את הסיכונים והסיבוכים.
אני פשוט מרגישה שהגוף שלי כבר לא עומד בנטל. אני לא יכולה לעשות שום דבר והחוסר אונים הזה שאפילו לקום לעשות פיפי הפך למשימה קשה או סתם להתקרב לשולחן כדי לקחת כוס מים זה נורא למישהי פעלתנית כמוני.
להיות תלויה באחרים זה משהו שממש קשה לי ושם אותי במקום לא נעים. אני נאנחת 20 פעם עם כל תזוזה הכי קטנה, בלילות זה הכי קשה כי אני מנמנמת בין פיפי לפיפי (10 פעמים לפחות בלילה של 5-6 שעות) וגם כואב לי בכל תנוחה כי יש לי איברי גוף תקועים בכל מקום.

אז הרופא שלי אמר לי אבל למה קיסרי ? לא רצית לידה רגילה? איך המצגים?
אמרתי לו שבעיקרון המובילה היא ראש והיא מאוד למטה והוא שאל כמה שנים אני אחרי קיסרי, אז אמרתי לו ש4 וקצת,
הוא אמר שאפשר לנסות לעשות זירוז ולראות איך זה ילך.
זימן אותי ביום חמישי בבוקר ליחידת הניטור, לעשות מוניטור ובדיקות והוא בעצמו יבדוק אותי ובמידה ויראה שאפשרי ינסה זירוז ואם לא יצליח אז ינתח.
אז יש לי למה לצפות.
הכל כבר מוכן לגמרי בבית, היום שלחתי את הבגדים של הבנות למכבסה, נשאר רק להביא את העגלה מהחנות ולהשכיר עריסות.
זה אוטוטו כאן ואם הכל ילך כשורה, ביום חמישי כבר אהפוך לאמא ל3 !
לא נתפס..
יובלי מאוד מתרגש, היום אמרתי לו שאתמול ראיתי את התינוקות אצל הרופא ושהן גדלו. הוא שאל אם הרופא הוציא אותן, אמרתי לו שבשבוע הבא.
כבר ארגנו את ההורים לבוא להיות איתו בבית בסוף שבוע ואני מאוד מקוה להיות כבר אחרי.
פשוט נמאס לי מההריון הזה. מיציתי מכל הבחינות.
הזוי, אבל עשיתי זאת. 34 וחצי שבועות ואוטוטו הן בחוץ.
רוצה כל כך כבר להחזיק אותן, לנשק אותן, לראות אותן ולא להסתפק בלהרגיש אותן זזות לי בבטן שזו תחושה מדהימה לכשעצמה אבל הגיע הזמן לצאת החוצה.

אגב, ניסיתי מגוון שיטות לזירוז – הליכה בחוף הים, שתיית תה עלי פטל וסרפד, הליכה באיקאה, הליכה עם הילד בפארק וכלום..
אין התקדמות.
אז או שהן יצאו עם זירוז או בקיסרי. אני נותנת להן עד סוף השבוע!
בקרוב עדכון..