תיאוריית הפסים

לפני כמה  ימים ב6 וחצי בבוקר, בעלי יוצא מהמקלחת. אני מחכה לו ליד הדלת ושואלת אותו “ממי, נכון שאתה לא תכעס עלי שעשיתי בדיקת הריון אם תדע שעשיתי ולא התאפקתי ויצא פס חלשלוש?”

והוא “דיברנו על זה אתמול, אמרת שאת מחכה עד סוף השבוע”

אמרתי לו “אתה אמרת שאני מחכה עד סוף השבוע, אני לא זוכרת שאישרתי דבר כזה”.

והוא אמר לי “נו, תראי”.

לוקח את מקלון הבדיקה, מסתכל, ואומר שאני מדמיינת ושאם אני רואה שם קו הוא שולח אותי עכשיו לאשפוז.

אמרתי לו שיסתכל למול האור, יש שם פס דקיק חלש חלש , אני בסך הכל 10 ימים אחרי ביוץ (ככה זה כשאת עם נטיה להיפר אקטיביות) אבל בהחלט יש שם משהו ובדיקת הביוץ יצאה חיובית ביום השישי ברציפות. זה בטוח אומר משהו.

הוא מסתכל, בלי משקפיים, שכח לרגע שהוא חצי עיוור, אמר שהראיה שלו חדה למרחק כזה (yea right)

ואמר שאני הוזה ולא שפויה וששוב בזבזתי לו כסף.

אני אומרת לו שיציץ לרגע על הפרופיל שלי עם הבטן שפתאום עלתה למימדים של אישה בהריון , הוא מסתכל ואומר שבאמת “תפחתי”. אני מראה לו את הציצים שגם שינו את הצורה, והוא אומר לי “אבל אמרתי לך להמתין עד לסוף השבוע!”

אמרתי לו שהוא יודע שאני חסרת סבלנות ולא שולטת בזה ושהוא לא מרגיש את הבחילות, את המיחושים המוזרים בבטן, ושהוא אף פעם לא ירגיש.

הבטחתי לו הוכחה מקופת החולים שאשתו לא משוגעת ולא מדמיינת.

עשיתי בדיקת דם בקופת חולים שיצאה שלילית .

החלטתי להמתין עוד קצת, ולפני יומיים הבחנתי שבעצם יש סיכוי שהביוץ שלי היה רק לפני 6 ימים ולא 10 כמו שחשבתי באותו היום שבו עשיתי את הבדיקה כי הגרפים שלי של החום קצת משוגעים ולא תמיד ברורים באופן חד משמעי לפענוח.

היום אני 10 ימים אחרי ביוץ.

שומרת על פסימיות, לא מצפה יותר מדי כדי לא להתאכזב והאמת שהבדיקה השלילית ההיא קצת הוציאה לי את הרוח מהמפרשים. ובכלל, זה מעצבן שיש לך תשובה שלילית ובדיקת הריון ביתית נותנת לך תשובה שיכולה להתפרש לשני אופנים.

גם בהריון הקודם היתה לי בדיקה ביתית שביום ה11 לביוץ נתנה פס חלשלוש וכמעט בלתי נראה וזה היה חיובי.

עוד כמה ימים.. שיגמר כבר. החוסר סבלנות שלי מחרפן אותי!