תכנונים לחוד ומציאות לחוד – שגרת יום עם תאומים

בתכנון:

ללכת לישון מוקדם

לישון כל הלילה

לקום מוקדם

להניק ולהאכיל את מיה ונוגה

לשים את מיה ונוגה לישון

לשתות ולאכול משהו (כי כשמניקים רעבים. מאוד.)

לקחת כדור ריטלין

לשבת ולסיים כמה דברים שאני דוחה כבר חודש וחצי בערך שקשורים בעבודה

אחרי 3 שעות להאכיל שוב את מיה ונוגה (בלי הנקה ) ולהשכיב אותן לישון

לקפוץ לטיפת חלב לשקילה

לחזור ולאכול צהריים

לנוח איזה שעה עד שיובל מגיע ומשמרת ב מתחילה

בפועל – ריאליטי צ’ק:

הלכתי לישון מוקדם (יחסית) ב11

מיה ונוגה קמו לאכול ב1 ואז נוגה החליטה שהיא לא ישנה עד 2 וחצי כשדפקה עוד 60 CC של דייסה

קמו ב5 לאכול, הנקתי והאכלתי

ב6 חזרו לישון עד 11 וגם אני

ב11 קמתי, הספקתי לשתות כוס מים תוך כדי שמיה הופכת את הבית בצרחות, רק שלא תעיר את נוגה שעשתה קולות של מתעוררת עוד רגע ואני לבד עם שתיהן אז רצוי לתקתק את מיה שהיא אמנם קריזיונרית יותר אבל כשנוגה באטרף של אוכל כדאי שיהיה אוכל נגיש ואחרי 6 שעות שינה ציצי לבד לא יספיק לשתיהן.

מאכילה את מיה בדייסה, מתעלמת באלגנטיות מהחלב שדולף לי מהחזה. גרפס ואז שמה את מיה מולי בטרמפולינה, היא שוכבת עירנית, אני מדברת איתה והיא מקשיבה וזזה.

השעה 11 וחצי, מעירה את נוגה ומחברת לציצי. אחרי חצי שעה שרוקנה לי את שניהם, היא חצי מעולפת. עושה גרפס ומחזירה למיטה. אחרי 5 דקות היא מתחילה לקטר ולמצוץ בעצבים את המוצץ – הגיברת רעבה.

נותנת בקבוק. מיה עדיין בטרמפולינה ערה. נוגה מסיימת לאכול, עושה גרפס והולכת לישון. הפעם על באמת.

מיה מראה סימני עייפות, מניחה אותה במיטה. אני שמה לב שגם היא מוצצת את המוצץ בעצבנות ואז יורקת אותו – מה שאומר  – הילדה רוצה אוכל.

מחברת לציצי, מניקה אותה רבע שעה ואז היא נרדמת והולכת לישון.

השעה 1 בצהריים.

בחוץ שמש נעימה אבל אני ערה שעתיים ואין לי כח לעשות כלום.

מכינה לעצמי טוסט וכוס מיץ ויטמינצ’יק.

עושה פיפי ועולה על המשקל סתם בשביל הכיף ומגלה שירדתי עוד קילו!

הנקה זה מרזה. תשננו. הדיאטה הכי טובה שיש!

השעה 13:30. סיימתי לאכול. תוהה איך עף לי היום כלכך מהר ועוד לא אמרתי כלום על זה שצריך לשים מכונת כביסה, לארגן קצת את המטבח ומזל שאמא שלי היתה פה לפני יומיים אז יש אוכל במקרר. מתלבטת מה לעשות עם עצמי קודם. יושבת על הספה עם הלפטופ ומנסה להרגע מהמרתון הנקות \האכלות שהיה פה עכשיו.

ובעלי עוד מתעצבן בכל פעם שאנחנו קובעים לצאת בשעה מסוימת, מתחילים להתארגן שעה לפני(להחליף, להלביש את הבנות, להתלבש בעצמנו, להכין תיק, לרדת לאוטו, להכניס לסלקלים ולעגלה) ועדיין מאחרים ב15-30 דקות מהזמן המקורי שקבענו..

אבל הן מדהימות וזה סוג של קסם להסתכל עליהן ולהפנים את העובדה ששתיהן גדלו בתוכי.

אז העבודה תחכה עוד קצת..