שבוע 24 הריון עם צירים מוקדמים – הגענו עד הלום – זריקת הבשלת ריאות בדרך

בשעה טובה ומוצלחת אני שמחה לבשר שבינתיים הגענו לשבוע 24,
כלומר – רמת הסיכון בהריון המאתגר שלי קצת מתחילה לרדת.

שומשום גדל לו בשלווה ואמור לשקול בסביבות ה550 גר`, וכל שבוע שחולף והוא בפנים, נותן לו יותר סיכויים לשרוד.

אני חייבת להודות שהשבועות האחרונים היו מלחיצים במיוחד כשהמונח “לידה מוקדמת” ריחף מעל הראש שלנו כמה פעמים.

הרופא התחיל להזכיר זריקה להבשלת ריאות, שאותה אפשר לתת משבוע 24 לעובר במקרה של לידה מוקדמת שאני מאוד מקווה שלא להגיע אליה. שיגדל עוד בפנים.

יש לי התקפות צירים שלא יביישו אישה בסוף חודש תשיעי.
לצערי הצירים שלי התחילו שוב, כל השבוע אני מצרצרת ללא הפסקה למרות שאני עדיין מקבלת פעם בשבוע זריקת פרוגסטרון לצירים , שלמעשה מרפה את שרירי הרחם וגורמת לה להיות רגועה יותר. הדיעות חלוקות בין הרופאים על היעילות של זריקות למניעת צירים ויש לזה תופעות לוואי לא פשוטות כמו בחילות וחוסר תיאבון ונפיחות והורמונליות יתר – רגישות (ותוסיפו לזה מצב מדכא של שמירת הריון והרי לכם תסכול גדול).

ההיילייטים שלי הפכו להיות הביקורים אצל הרופא הפרטי, פרופ’ אייל סיוון, שהוא סוג של מלאך מרגיע כזה שעוזר לי לשמור על אופטימיו ונותן לי תחושה שהוא באמת עושה הכל כדי שההריון הזה יצליח ויסתיים בשלום עם תינוק בריא, אולי יוסיפו לי עוד כדורים.

האמת מאחורי שמירת הריון

אני בסך הכל שלושה שבועות בבית של שמירת הריון , שלושה שבועות שנראים כמו נצח.

אמנם אני קמה בסביבות 12 כל יום , אבל הזמן פשוט מזדחל לאיטו עד 8 בערב כשהבעל מגיע מהעבודה, ואז הוא די סחוט מעייפות, ואני שישבתי במיטה או בספה כל היום מלאת אנרגיות ומשועממת ומתה לקצת תשומת לב וקופצת עליו בהתלהבות, והוא במבט עייף מבקש שאניח לו ושהוא גמור.

המצב הזה קצת מדכא בהתחשב בזה שכבר יותר מחודש הבית לא עבר שטיפה , יש לי ערימה של 6 מכונות כביסה לקפל (החמוד מכבס, תולה ומוריד והתרגל לעובדה שאם הוא צריך חולצה אפשר לקחת מהערימה שבחדר..).
וזה לא שאני לא יכולה פיזית, פשוט החוסר מעש הזה מדכא..

היום למשל, ממקום הרביצה שלי בספה כבר ראיתי את הכלים עולים על גדותיהם בכיור, ואחרי שעה של שכנוע עצמי קמתי, שמתי מירי מסיקה בפול ווליום, עשיתי כלים ואפילו (!!) בישלתי עוף עם תפוחי אדמה שיצא מעלף דרך אגב.

פשוט הגעתי למצב שיש לי בפריזר מצבורי בשר, ואני חיה כל הזמן על גבינות ופיצות ולחמים וביצים כי אין לי כח ממש לבשל, אבל הבייבי שלי צריך תזונה מאוזנת יותר ואני גם מרגישה את רמות הברזל שלי מתחילות שוב לצנוח.

מחר יום שישי (סוף סוף!) כבר התחלתי לאבד קשר עם העולם החיצון, לא זוכרת באיזה יום אני , או מה התאריך, ומחר אהיה קצת עם הבעל סוף סוף.
מקווה להתפנק איתו קצת, אני זקוקה לחיבוקים ולחום .
בשורה תחתונה , משעמם לי לבד. אני לא בנויה לזה.
תכננתי לאחר הלידה להיות עם התינוק כמה חודשים בבית אבל בקצב הזה אני חושבת שאשתגע, למרות שאולי עם טיפול אינטנסיבי בילד הזמן טס יותר מהר.

בינתיים אני ממשיכה להנות מהבעיטות של המופרע שלי, שגורם לבטן שלי להיות גדולה יותר ויותר מיום ליום, מוקסמת מהמחשבה שיש שם תינוק אמיתי שעוד כמה חודשים אני אחזיק ביד.