5 דברים שהמומחים/יות לא אמרו לכן במלחמה / דנה שלמון
מבצע עמוד ענן הסתיים בסוף שבוע שעבר. לצד “מומחי הביטחון” ביקרו אצלנו במסך גם “מומחי הפסיכולוגיה” שאמרו לנו להישאר רגועות, לשמור על משחק עם הילדים, לשמור על שיגרה בבית – ואולי אף לבוא לתל אביב כי אין להם באמת עצות – היות ולא היו בדרום!
5 דברים שלא אמרו לנו:
1. קשה מאד לשמור על שיגרה כשנופלים עליך 30 טילים ביום. את רצה הלוך ושוב, לא יכולה לסיים לבשל, רצה עם כל ילד לשירותים ולמקלחת – כי הם פשוט מפחדים! קשה מאד וכמעט בלתי אפשרי לשמור על רגיעה. ואנחנו יודעות שזה משפיע על הילדים – אבל אנחנו מפחדות, חסרות סבלנות ומותשות מחוסר שינה אשר נקטעת שוב ושוב לצלילי האזעקות.
2. נשימות – יכולות לעזור לרגע, כדי לשאוף אויר אחרי נפילת טיל או יירוט של כיפת ברזל אבל הן לא באמת עוזרות כשהילדים ממשיכים לפחד אחרי הנשימות!
3. הילדים מפחדים מהאזעקות – כדאי לדבר איתם על הפחד – לנסות להבין אותם ולא להגיד להם “אל תפחד, אמא שומרת עליך” הם מפחדים 24/7 כי נופלים עליהם טילים והם יודעים שזה מסוכן. דברו איתם על הפחד שלכן, שלכם, שלהם, לדוגמא: מתי הכי מפחיד – האזעקה? ה”בום”? הדאגה למשפחה? היציאה מהממ”ד? – ואז אולי תוכלו לעזור לכל ילד – לפי הפחד שלו. ובאותה ההזדמנות תווכחו שכשמדברים על הפחד – פוחדים פחות, כי הילדים מרגישים שמבינים אותם – וזה כל מה שהם רצו! (ספר מומלץ לילדים ולמבוגרים “דרקון – אין דבר כזה” על הרצון בתשומת לב והבנה)
4. הסבלנות לשאלות הקשות של הילדים – למה אנחנו לא עוזבים את העיר כמו השכנים? מה נגיד – שאין לנו לאן ללכת? או מתי זה יפסק? אולי לתל אביבים שאלות אלה יראו כמו השאלה המנג’סת אמא, מתי נגיע? אבל כשגם אנחנו מפחדות, דואגות, כועסות מותשות – והילדים “יושבים עלינו 24 שעות ביממה – כי קשה להם לישון – נראה אתכן!
5. שהילדים ישנים איתנו במיטה – כי אין מצב לאסוף את כל הילדים ב 15 שניות ולהגיע לממ”ד – בכלל, כמעט כל הלילות ישנו ביחד כולם בממ”ד כדי לא לצאת מהמיטה בלילה – אז מה כל העצות – תשתדלו שכל ילד יישן במיטתו! (טיפ קטן – אל תנסו להוציא את הילדים מהמיטה שלכם – הם יחוו זאת כנטישה, תנו להם לקבל עוד קצת ביטחון ורגיעה והם יעברו למיטה שלהם בקלות)
אם הגעתן עד פה – אני מקווה שקיבלתן לגיטימציה לעצבים לחוסר הסבלנות ולפחד שלכן, לקושי לשרוד נפשית פיזית ועוד להיות אמא לילדים חסרי שקט שתלויים לכם על המכנסיים או החצאית.
הגענו לפרק ב’ – חזרה לשיגרה בכתבה הבאה – לאט לאט – זה טוב לכן וטוב לילדים/ות!
כותבת: דנה שלמון, תרפיסטית באומנות M.A. עבדה בשדרות ועוטף עזה מטעם ג’וינט ישראל ושפ”י משרד החינוך, לימדתי את הילדים איך לפחד!
מוזמנות לשאול שאלות.
Response (5)
Leave a comment
5 תוספי תזונה שכל אישה צריכה להכיר
בעיות של ילדים מחוננים: מאפיינים ופתרונות אפשריים
כל מה שחשוב לדעת על בדיקת ממוגרפיה
דנה, אהבתי את “לימדתי את הילדים איך לפחד”, זה משפט גדול. ואז אפשר אולי להיעצר בפחד, ולא להגיע לחרדה…
תודה רונית, הרבה א/נשים מגיבות בהרמת גבה לגבי הלמידה של הפחד – אבל זה אפשרי ומועיל!
דנה
מעבר לחיוך שמעלה סגנון הכתיבה, עולה גם ביקורת חשובה על התיאוריה הפסיכולוגית ועל המשתמשים בה, נקודה אחת היא נקודת המבט הגברית עליה הפיסכולוגיה נשענת ומטה את אופן החשיבה והמודל החברתי על האופן שבו אימהות צרכות להיות ומי שמספר את זה ויודע את זה , זה ה”גבר” . יודע ופטרוני. הנקודה השנייה- האופן שבו השימוש בתיאוריות ובפסיכולוגיה ייכול להעשות לפעמים באופן טכני ומנותק מהמציאות ומורכבותה ולכן חוטא למטרה ולמטופלים.
דנה, כתוב נהדר, וגם מאד חשוב.
כמה חבל שלא היה לזה הד בתקשורת בזמן אמת.
מחכה למאמר ההמשך.
ו…
קניתי את הדרקון
הצלחה כבירה!!
תודה 🙂
אני לא גרה בדרום, רק לומדת שם, אבל המלחמה החזירה אותי מיד אל המלחמה שחוויתי, אל הפחדים שפחדתי, כאילו הם כאן עכשיו ואני מבוגרת …ופוחדת שוב
הפחד קיים ואני אוהבת את ההמלצה לתת לו מקום, כי כמו פיל ורוד, התעלמות ממנו רק תעצים אותו