מזל טוב,
אתם יודעים שבשעה טובה הולך להיות לכם בן.
את כאמא בוודאי זוכרת איך כל פעם כשאת בברית את הבכי חסר האונים של התינוק שבדיוק חתכו לו , את הצרחות, אם יוצא לך אז גם לראות את האם המתוסכלת שמרחיקים אותה מזירת האירוע והיא צריכה לשמוע את התינוק שלה בוכה, מבקש אותה לניחום והיא רחוקה ממנו.
אני חותמת לך שבאותם רגעים הלב שלה נקרע מבפנים..
אז רציתי לומר שלא חייבים לעשות ברית בדרך המקובלת – דהיינו עם מוהל רגיל, שברוב המקרים עושה את הדברים בצורה רגילה, מרחיק את האם מזירת ההתרחשות, והכללים נעשים “לפי הטקס” מתוך חוסר התחשבות מוחלט בתינוק ובצרכיו.
היום יש אלטרנטיבה- רופא מוהל, שגם עושה לתינוק זריקת הרדמה מקומית או מוהל רפואי – שיכול גם לבצע אלחוש עם משחת אמלה ופעולה מהירה עם כאב מינימלי לתינוק.
התינוק לא חייב לסבול, הכל סטרילי, כלים רפואיים, כבר בזריקה (אם הרופא מקצועי) התינוק בקושי מרגיש משהו ולא זז למעט אי נוחות קלה, ולאחר מכן הוא רגוע ולא מרגיש כלום במהלך הברית .
אני עשיתי ברית עם ד”ר עודד קסלר ליובל שלי, הוא היה מקסים, סבלני, הייתי ליד יובל גם בהכנה וגם בחיתוך עצמו, הילד לא צייץ!
אנשים נבהלו כשבמהלך הברית יובל שכב בשקט, חצי מסטול, ושמעתי התלחששויות של “אולי קרה לו משהו”.. הסתובבתי ואמרתי בחיוך, זה בסדר , הוא קיבל זריקת הרדמה לפני כדי שלא יכאב לו..
לפני הברית מלא נשים אמרו לי “עזבי אותך, חבל על הכסף , כולם עוברים את זה” ואחרי הברית כמה נשים באו אלי ואמרו לי “עשית בשכל, איזה יופי!”
לדעתי האישית זה שווה כל אגורה, המצפון שלי היה נקי.
מהרגע שידעתי שזה בן , יצאנו מהסקירה והודעתי לבעלי שאני לא שואלת אלא מודיעה לו שהברית תהיה עם רופא מוהל ובהרדמה ושזה לא נתון לויכוח. כולם מסביב אמרו שאני מגזימה ושזה כואב לכמה שניות, ואפילו אמא שלי שהתנגדה נחרצות וראתה איך הקטנציק שוכב רגוע במהלך הברית הסכימה שזה היה רעיון טוב.
אני אישית חושבת שגם אם זה “רק לשניה” זה עדיין מאוד כואב, כמו שתהיה לך שריטה קטנה, או שיחתכו לך את הבשר עם סכין בלי הרדמה, ותינוק קטן וחסר אונים בטח מאוד נבהל ולא מבין למה מכאיבים לו כל כך. הטקס עצמו היה קצר ומרגש, עם הברכות וכל מה שצריך, והכי חשוב, אני הייתי רגועה שהילד לא סובל.
עברנו סופשבוע רגיל לחלוטין.
כל כריתת ערלה (“ברית מילה”) היא חוסר התחשבות מוחלטת בילד ובצרכיו.
אפילו אם אלחוש יחסוך לו את כאבי התופת של המילה עצמה (זה כמו תלישת העור – נגיד – מן השפה התחתונה… ככה הערלה מחוברת לעטרה בגיל הזה)
השתן ישרוף לו רצח בתוך החיתול… הוא ינסה להתאפק, לפני שהוא בשל לזה…וייגרם נזק לכל החיים.
בקיצור – זו התעללות, מכל בחינה שהיא.
והוא יחיה את חייו בידיעה (תת מודעת – הוא לא יזכור – אבל תינוקות לא טמבלים! הם מבינים הכל!)שאמו ואביו בגדו בו בהיותו רך וחסר אונים, בזמן שהיו צריכים לאהוב אותו ולגונן עליו.
למה לא להשאיר לו את ההחלטה מה לעשות בערלתו, ליום שיגדל?
אין לאף אחד זכות לעשות לו את זה!
אם אני מכירה את אלוהים, הוא מצטער צער רב על כל מילה!
– ומין זה ממש לא אותו הדבר בלי ערלה – לשני בני הזוג…
לקריאה נוספת:
http://www.gonnen.org/