יוצאת מהארון..

החלטתי שדי, ואפשר כבר לספר. אמנם שבוע 4 וחצי בערך, אבל שוב עם בטן שלא ממש מותירה מקום לספק למי שרואה אותי.

ההורמונים האלה מנפחים אותי בטירוף, ועושים לי בטן ענקית.

אז זהו. אני בהריון, עכשיו אני יכולה לעשות PUBLISH על כמה פוסטים מהימים האחרונים, בידיעה שמה שצריך לקרות יקרה. אם זה יחזיק או אם זה יפול, זה כבר לא בידיים שלי אלא בידיים של ההוא מלמעלה.

קשה לי לכתוב בלי לערב את התחושות שלי לגבי זה אז די, נצא החוצה.

ושוב , אני מתקשה להבין את הקטע של לא לספר, של לשמור בבטן. הרי זה לא ממש בשליטתי אם ההריון יחזיק או לא ואם כבר רואים אז מה הקטע בלהסתיר? עד שבוע 6 אם הכל ילך תקין אני אמשיך לגדול, אמשיך להיות עייפה וזה לא ממש משנה לי אם יודעים או לא. לא מאמינה בעין רעה ושטויות כאלה וכל החברים שלי כבר יודעים שאני נחשבת להריון בסיכון. אז להוציא את זה לבלוג הופך את התהליך לקצת יותר קל עבורי ומה יותר אותנטי מלכתוב על ההריון מההתחלה בזמן שהדברים קורים?

היום הלכתי לאולטראסאונד בבוקר שהוכיח שכנראה הביוץ היה ממש מאוחר וראו רק נקודה קטנטנה שיכולה להתאים להתחלה של שק הריון. ידעתי שזה מוקדם עדיין אבל רציתי לראות שיש שק שמתחיל להתפתח וראיתי ועכשיו אני רגועה. כנראה שאני איפשהו בשבוע 4, די בהתחלה אבל זה יתקדם מתישהו ככל שיחלפו השבועות.

וזהו.

כבר רואים.

אז אני בהריון למי שעדיין לא יודע..

מקווה שהפעם הוא יסתיים בידיים מלאות.

מקווה שהעייפות הזו של ההתחלה תעבור מהר ושהתחושות שלי לגבי זה שהפעם אולי יש בת הן נכונות.