אולטראסאונד תאומים – חויה קסומה!

אתמול הלכנו לבדיקה שגרתית נוספת של החבר’ה שבבטן. אני מודה, עדיין לפני כל אולטראסאונד הלב שלי במירוץ מטורף, כל החרדות צפות ועולות, שאולי הפעם פתאום יקרה משהו לא טוב.

אבל אני מנסה להשתיק אותן , להתמקד בחשיבה חיובית , להעסיק את עצמי בעבודה (לא חסר מה לעשות) ולנוח. כי הגוף דורש.

אני כבר בשבוע 10 + 1 , הריון תאומים ,  הזמן עף, אני בקושי מספיקה לעשות משהו ועוד שבוע חולף לו במהרה. נקווה שככה ימשיכו לחלוף כל ה-6 חודשים שעוד נותרו לי ..

נהייתי גדולה, כבדה, קשה לי וחם לי .

אם חשבתי שידעתי משהו על הריון תאומים עד להריון הזה – טעיתי. לא ידעתי כלום!

זה כל כך כבד ומתיש, הבחילות עדיין איומות, סיגלתי לעצמי שגרת יום שכוללת גם שנת צהריים, לקחתי עזרה בעבודה, ולאט לאט אני לומדת להסתגל לקצב חיים אחר, רגוע יותר מהטירוף שהייתי שרויה בו ב3 שנים האחרונות.

באולטראסאונד שהפעם בוצע ע”י רופא כדי שהבדיקה תהיה קצת יותר מקיפה , כבר ראינו אותם דרך הבטן.

הם ממש אנשים קטנים ומתחילים להיות ברורים, אפילו ראינו אותם קופצים וזזים בלי הפסקה, עושים סלטות, נותנים אגרופים, לומדים להשתמש בגוף הקטן שלהם..

זה היה רגע קסום.

ואני מסתכלת על המסך, מוקסמת לחלוטין ועדיין מתקשה לעכל ששני הפיצפונים האלה נמצאים לי בתוך הבטן!

ואז הרופא שאל אם אנחנו רוצים לשמוע דופק. אמרתי לו בטח. אז שמענו דופק של אחד ואז של השני, דופק חזק וברור ומהיר, ופתאום זה נהיה אמיתי.

פתאום יש סימן חיים אמיתי ששומעים מהם. ואחד מהם תוך כדי קפץ אז הדופלר עשה קצת רעשים וראינו אותו זז במסך. דמעות עלו לי בזוית של העין.

יש לי שני תינוקות בבטן!

יצאתי מרוגשת לגמרי מהבדיקה, גם בעלי התלהב, אח”כ הלכנו לאכול משהו ואז המשכנו לסידורים.

אבל האסימון מתחיל ליפול לי. וגם ההבנה שיכול להיות בסדר ושאני יכולה להרגע ושהם גדלים ומתפתחים יפה.

בעוד שבוע וחצי יש לנו שקיפות, אני מאוד מקוה שיראו סימן לבנות.

הם נמצאים כרגע האחד מעל השני, התחתון טיפה קטן יותר וקצת יותר תזזיתי מהעליון. הזכיר לי את יובל בשקיפות שלא הפסיק להשתולל ולעשות סלטה והיה קשה לתפוס אותו בזוית הנכונה בשביל הבדיקה.

אני מאמינה שהיפריות מתחילה כבר מהבטן, כבר בשלבים הראשונים האלה. בכל בדיקה מהשבוע ה10 ואילך עם יובל, הוא היה כמו סופת טורנדו בבטן , לא הפסיק להשתולל ולהתהפך וגם בסוף ההריון הוא היה יושב על הטוסיק, ומכסח אותי עם קפיצות, בעיטות ואגרופים לבטן. והיום – היפר קטן..

סיפרתי אתמול לחברה שהם השתוללו בבטן, היא אמרה שהיא לא זוכרת שהבת שלה (שהיא ילדה די רגועה) השתוללה לה בבטן יותר מדי, ושמדי פעם היתה בועטת בעדינות בקטנה..

רק זה חסר לי , עוד שני היפרים כמו יובל, אבל שיהיה מה שיהיה, העיקר שאסיים את המסע הזה עם שני תינוקות בריאים ביד. גם אם יהיו קצת שובבים לא נורא. נתמודד.